מכתב 43 - פואה יקרה - 28.7.1946
שם הספר  מאסר עם ניר ועיפרון
שם הפרק  מכתב 43 - פואה יקרה - 28.7.1946
כותרת משנה  א-ן, יום א'

 

                                                                                                                             א-ן,  יום א',  28.7.1946

פואה יקרה,

 

היום נחלתי אכזבה מרה. אני בוש לעמוד לפניך כמתחנן, פן תראיני בחולשתי, אבל לחם-חוקי זה הוא כאוויר לנשימה. האיגרות בדואר נְיֶה וְסצ'וֹט [רוסית: לא בחשבון].

אני שולח לכם לפתע קופסת שוקולד, קיבלתיה שי מרחל אדיב.[1] אפשר סתם ידידות ואפשר נתכוונה להזכירני את דבר שליחותה לחו"ל. עכ"פ שיגרתי פתק לא"ד ומסרתי לה ע"י שמחה[2] שתתקשר איתו. ודאי תאחר, כי הוא יוצא. אשר לקופסה - אין לי שימוש בה, כי כאן מיני התרגימה בשפע ומוטב לי להינזר ממתיקות, כי אני חושש להשמין מאי-תנועה, מה גם שיש לי עוד מחסן שוקולד. אגב, אַל שלוח שום דברי מאכל, זולת מוסקט לפעמים: לא שקדים, לא אגוזים, לא צימוקים, לא שוקולד, לא עוגות, כי הכל למעלה ראש, והמלאי שלי בעינו.

התגנב הרהור ללבי, שמא מעיק עליך משהו שקשה לך להגידו, ולכן אינך כותבת. אולי יקל לך לאחר פיתקתי מאמש והסעיפים שביקשתי את דתן לקרוא לך.[3]

כיתבי נא לרות גולדסמיט[4] בלונדון שתשאל את אליעזר[5] היכן בגדי הכחול, ותדאג שיהא שמור כהלכה. גם מעילי[6] אצלה, כמדומני, ושלום לה ולהודסים.[7] מה גורל החליפה המותחלת אצל הייליגר?

האם את מחליפה מכתבים עם רֶנה?

נורא חסר לי מכתבך היום!

נשיקה ארוכה ארוכה!

 

מ.

 

אשר לספרים: קיבלתי רשימתם והוריתי מה הביתה ומה הנה. באלה שהביתה יש אטלס (יֶשְצ'וֹ אַדְנוֹמוּ צֶ'רְבְיַק [רוסית: לעוד תולעת אחת]) באשמתך: בהיותנו אצל הג'נרים[8] התפעלת משום מה מאטלס שראית שם. אלזי אשת החיל לא התעצלה והזמינה את האטלס בשבילנו! כן יש ספר Democracy British שקניתיו בשביל קובי. בין הספרים הצרפתים יש שניים של Boissure Galtier ושכדאי לך לקרוא אותם או בהם.

אבקשך לשלוח לי את המילון הצרפתי-האנגלי שלי וכן, אם תמצאי, באחד התיקים השחורים גיליונות נפרדים עם רשימות מילים צרפתיות ופשרן. המסרת את Edgar לברכה?

 

מ.[9]


[1] אדיב - פעילת מפא"י בחיפה. התנדבה ל-אט"ס במל"ע-2.

[2] שמחה אבן-זוהר.

[3] במכתב מ"ש לז"ש מ-27.7.1946, מפרט מ"ש בסעיף 2 את שיקוליו נוכח התוכנית הפדרלית של ממשלת בריטניה לפיתרון שאלת א"י ("תוכנית מוריסון-גריידי"), שעליה הודיע "טיימס" הלונדוני ב-23.7.1946 (כפי שדיווח "דבר" למחרת). סעיף 2 פותח במילים: "מכאן אתה למד, שאינני מוכן להתעלף מהתוכנית כשלעצמה"; להלן, בסוף המכתב, אומר מ"ש: "קרא לצ' את הסעיפים 2, 3, 4" (ר' תגובת צ"ש במכתב 47 ומכתב מ"ש 48; סעיפים 2, 3, 4 מובאים בנספח 5). עיקרה של התוכנית הפדרלית: חלוקת א"י לארבעה אזורים; ירושלים והנגב, על יושביהם היהודים והערבים, יהיו בשליטה מרכזית בריטית: שני אזורים, יהודי וערבי, יהיו אוטונומיים למחצה (האזור היהודי ישתרע על פני שפלת החוף מגדרה עד חיפה ועל העמקים) ויישלטו ע"י ממשלה פדרלית מרכזית, שבה ישתתפו ערבים, יהודים ובריטים כנציגי ממשלת המנדט; הפיקוח על העלייה יהיה בידי המימשל הבריטי.

[4] רות גולדסמיט (קנזר), פקידה ומתרגמת במשרד הסוכנות בלונדון (1948-1930) אח"כ עבדה בקונסוליה של ישראל בניו-יורק כאחראית להסברה.

[5] אליעזר קפלן, ששהה אז בלונדון.

[6] על פרשת המעיל שנשכח סיפרה נעמי נבו לעורכת ב-1998:

יום אחד ב-1946, בהיותי סטודנטית לסוציולוגיה בלונדון, וכשעמדתי לנסוע ארצה, פנה אלי ראובן שילוח במשרד הסוה"י, לשם הייתי מזדמנת לקבלת מידע על נושא מחקרי על הקיבוץ, וביקש ממני לקחת מעיל של משה שרת, שאותו שכח בלונדון, ולמוסרו לרעייתו בירושלים. את צפורה שרת לא הכרתי, אך ידעתי מי היא ושמחתי למלא את השליחות. לתדהמתי, כאשר קיבלה צפורה מידי את המעיל, הניחה אותו על ברכיה ובהתעלמה ממני החלה לפרום בעצבנות את תפר המיכפלת. כעבור זמן-מה אורו פניה. אצבעותיה שלפו מן הביטנה נייר מקופל. רק אז פנתה אלי. לא שאלתי שאלות, אך אני משערת שהעברתי מכתב מראובן שילוח.

במכתב מ-24.10.1946, שלא נכלל בכרך זה, כתב מ"ש לצ"ש:

קודם כל - תעלומת המעיל. דער געדנק האט מיר געטאן אַ קלאפ [יידיש: הלמה בי המחשבה]! הלא הוא נשאר בלונדון! חזרתי בפעם האחרונה במעיל גשם בלבד ואת המעיל הפקדתי בידי רות ג'. שלחתי עכשיו לז"ש נוסח של מברק בחתימתך למען ישתדלו לשלוח את המעיל בידי איזה נוסע טס.

[7] אסתר ויעקב הודס. פעילים בתנועה הציונית בלונדון. י' הודס, עיתונאי, עבד בסוה"י בלונדון וערך את ביטאונה Judea New.

[8] אלזי ובַּרְנֶט ג'ַנֶר (Janner), ציר פרלמנט מטעם המפ' הליברלית (1935-1931) ומטעם הלייבור (1950-1945), מראשי התנועה הציונית בבריטניה.

[9] ביום זה כתב מ"ש גם לבת יעל. המכתב מובא בעמ' 355.

 

העתקת קישור