מכתב 42 - אהובתי - 27.7.1946
שם הספר  מאסר עם ניר ועיפרון
שם הפרק  מכתב 42 - אהובתי - 27.7.1946
כותרת משנה  א-ן, מוצ"ש

 

                                                                                                      א-ן,  מוצ"ש,  27.7.1946

                                                                       ר ק   ל ך

אהובתי,

 

הבוקר מלאו ארבעה שבועות מהרגע שקרעו אותי ממך. איני יודע אם ההפרדה בינינו אינה הקשה מכל הפורעניות שניחתו על ראשי בשבועות האלה. יום שאיני מקבל מכתב ממך - וכאלה הם כל ימי השבת - מהווה חלל ריק בחיי. אני מוכרח לחוש את קירבתך, את יישותך - לקרוא מילים כתובות בידך, מילים רבות וטובות.

מחר ודאי אקבל מכתב ובו תיאור הלווייתו של יוליוס.

ההיית סוף סוף בת"א? התהיי?

אני חושב רבות ומרחיקות על עתידי, על עתידנו. אני מניח שגם לך ברור  ש ע ל ו ל י ם  לחול שינויים יסודיים בחיינו. נפתחות כל מיני אפשרויות: א) מעצר ממושך, עם גלות; ב) שיחרור עם הישארות בהנהלה, אך ללא אפשרות מדינית להמשיך בתפקידי בארץ - כי אז שליחות ממושכת לגולה; ג) שיחרור עם הישארות בארץ אך לא בהנהלה, כי אז שינוי גמור של אורח החיים. לע"ע איני מעמיד שום שאלה ל"דיון".

הבעיות המקדירות את אופקנו המדיני מאפילות ממילא על כל שאלה אישית. עכ"פ, ברור לי כי אנו כאן עד ספטמבר לכל הפחות, ואז יכריעו הכרעה ראשונה לדידנו.

יש לאמץ ולעודד את קובי להשקיע עצמו כליל בפיתרון בעיית הכשרתו ובבניין קבוצתו.[1] עכ"פ ברור שהפוגתנו[2] תארך ובינתיים כל חֵילו למאמץ חיובי. יראה בזה חובת השעה. אגב, האם הולך לבו אחרי מי?

אמרי לחיים שלא יכתוב בעיפרון. זהו עינוי.

שמא תצטלמו, את והילדים? יהי לכבוד שובו של קובי.

המשברים בחוץ מסעירים אותי יום יום ואינם מניחים שום אפשרות נפשית להתרכז בכתיבה.

נתחזק!

 

מ.


[1] ההכשרה המגוייסת לפלמ"ח, שאליה השתייך הבן יעקב לפני התגייסו לחי"ל, התפלגה ב-9451 עם הפילוג בתנועת "המחנות העולים", שבא בעקבות הפילוג במפא"י והקמת "התנועה לאחדות העבודה" בשנה הקודמת. הפלג המפא"י, הקטן יותר, שאליו אמר י"ש להצטרף לאחר שיחרורו מן החי"ל, ישב באפיקים, שם התאחד עם קבוצות נוספות, שהקימו לימים את קיבוץ חצרים.

[2] ההפוגה - למעשה ההפסקה - במיבצעי "תנועת המרי", שיושמה לאחר "השבת השחורה" (ר' מכתב 14, הע' 5).

 

העתקת קישור