״מחברת תרגומי שירה״ - כך קרא משה שרת למחברת שבה רשם את תרגומיו בראשונה, בשנים 1919-1918, ושם זה בחר לספר הצנוע, שבו הביא תרגומים אלה יחד עם תרגומי שירה נוספים, שלהם נתפס במרוצת השנים. בצאתה לאור ב-1965 היתה ה״מחברת״, שהקדיש ״לזכר אחיותי ברוכות הקסם רבקה וגאולה, אשר נשמתן אמרה תמיד שירה״, למתת פרידה ליקיריו ולמוקיריו על סף מותו.
את שירי המחברת המקורית, שעליה רשם את התאריך שבט תרע״ט (ינואר 1919), החל משה שרת לתרגם בראש פינה, שם ישבו אמו, אחיותיו רבקה וגאולה ואחיו יהודה מאז גירוש תל-אביב-יפו בפסח 1917. משה שרת הצטרף אליהם בנובמבר 1918, בהתפורר הצבא העותמאני כאשר העיר חלב - מקום שירותו האחרון כקצין בצבא זה - נכבשה בידי הבריטים ושותפיהם, לוחמי המרד הערבי. נראה, שכעבור חודשים מספר, כאשר נתמנה למזכירו של יהושע חנקין, ראש המחלקה לקרקעות ולענייני ערבים של ועד הצירים בירושלים, המשיך משה שרת לעסוק בתחביב התרגום. בירושלים עשה באותם ימים זאב ז׳בוטינסקי והוא ומשה שרת, הצעיר ממנו בארבע-עשרה שנה, דרו באותו בית. ״ידידותי היה יחסו של ז׳בוטינסקי למ״ש הצעיר. דב הוז ואליהו גולומב [ששירתו עם ז׳בוטינסקי בגדוד העברי] הציגו אותו לפני ז׳בוטינסקי והוא היה נוהג להראות לו את תרגומיו מן השירה המודרנית לעברית וליהנות מתרגומי דבוטינסקי משירת ד׳אנונציו וסולרי״(יוסף שכטמן, חיי ז׳בוטינסקי א, עמ׳ 323).
משה שרת שאב קורת-רוח מתרגומיו אלה, ופעם בפעם נהג לקוראם לפני בני משפחה וידידים. על ניסיון ראשון לפרסם אחד מהם מעיד פתק לא-מתוארך, שכתב לו הסופר יוסף חיים ברנר, עורך הקובץ הספרותי ״האדמה״, ב-1919 או 1920: ״משה, אחרי שנמלכתי באוטוריטטים במלאכת השירה, החלטתי שלא לפרסם את תרגומך. בפרוזה אני מעיד על עצמי וסומך על עצמי להדפיס דברים, שאחרים אינם מודים בהם. לא כן בשירה, שבה אני חושש לתקלה. כתבי היד, המקור והתרגום, הריהם לפניך. סלח וקבל את ברכת שלומי. י.ח.ב.״
חלפו-עברו ארבעים ושש שנה עד שנתמלאה מישאלתו של מתרגם השירים לראותם בדפוס (תרגומו ל״אידיליית הרים״ להיינה הובא בחוברת 100 של ״מולד״, מרס 1957). המהדורה הראשונה של ״מחברת תרגומי שירה״ אזלה מכבר. עתה החליטה העמותה למורשת משה שרת להוציא לאור מהדורה חדשה, שמובאים בה, בצד השירים המתורגמים, גם השירים במקורם הרוסי, הגרמני, הצרפתי והאנגלי: שיר מול שיר, בית מול בית.
השירים, עשרים ושלושה במספר, סודרו בארבע חטיבות לשוניות: רוסית (תשעה-עשר שירים), ולהלן היצירות הספורות שתורגמו מגרמנית, מצרפתית ומאנגלית.
רוסית היתה שפת־אם של משה שרת, שעלה ארצה עם משפחתו מן העיר חרסון בהיותו בן שתים־עשרה. צרפתית למד בגימנסיה ״הרצליה״, שהיה בוגר המחזור הראשון שלה (1913), וכן למד שם גרמנית, שאת שליטתו בה שיפר בשלוש שנות שירותו בצבא העותמאני, שם תיפקד בעיקר כמתורגמן. אנגלית החל ללמוד עוד במהלך שירותו הצבאי, אך את שליטתו היפה בה קנה בשנות לימודיו באנגליה בשנים 1925-1920.
בשיר ״תפילה על הילדים״ נתקל משה שרת בלונדון ב-1921, שם נתגלגל לידו הספר ״שירי ימים בולשביסטיים״, שנראה כי יצא לאור באותה שנה במוסקבה. בשולי השיר המתורגם, שצורף למכתב מאפריל 1921, שנשלח לאחיו יהודה בתל-אביב ולא שרד, כתב: ״השיר פשוט־פשוט. לא משקל, לא חרוז. אגלי-דמעה נושרים בלי קצב. אני העתקתי אותו ישר מן הספר אל הגיליון הזה. כמעט שלא הרגשתי שאני מתרגם. נשפך מאליו״. שירו של פול ורלן ״רד הגשם על העיר״, שאותו לא כלל המתרגם במחברת, נמצא בעזבונו.
תודת העמותה למורשת משה שרת נתונה לעמינדב דיקמן על עידודו ותרומת הקדמתו.
*
המהדורה הרב-לשונית של ״מחברת תרגומי שירה״ מוגשת בזה לציבור שוחרי השירה, ולבטח תשרת את המבקשים לעקוב אחר אמנות המתרגם הארבע-לשוני מתוך הקבלת תרגום אל מקור. עניין מיוחד עשויה המהדורה לעורר בקרב חניכי התרבות הרוסית בישראל, השורים עם העברית הצחה: להם, שחונכו על ברכי השירה הרוסית, עשוי העימות בין שפת אמם ושפת עמם להעניק הנאה והעשרה גם יחד.
