יום ג', 8/11/1955
יצאנו מת"א ב-8.15. שרשרת מועדות במשרד החוץ - [יוסף] לינטון בא להיפרד. מוכן להישאר בטוקיו אך משם רצונו לעבור לאיזה מקום מכובד - ודאי שואף לאוטווה. המרצתיו בפה מלא לשאת אישה. מצאתיו עדיין חוכך בדעתו ואינו דורך עוז להחליט, כנראה אין לו תקנה.
התייעצות איתו ועם ארתור על ההתקשרות עם יפן לבניית מסילת ברזל מאילת לסדום לשם הובלת מלח. התברר כי יש ידיעות על מו"מ רציני בין יפן לירדן לאותה מטרה ומי יודע אם לא הפסדנו את המערכה.
קפצתי ל"ביקור חולים" ושימשתי סנדק בבריתו של התינוק שנולד ללוי אלון.
התייעצות עם ארתור, דניאל לוין וגדעון על שליחותם של שני הראשונים לאדיס אבבה. הנגוס הזמיננו לבוא אך ספק אם הוא מוכן כבר לקשרים דיפלומטיים.
נסיעת ארתור בהיעדרי אני ונוכח נסיעתו הקרובה של אייב מעמידה את וולטר במצב קשה ביותר.
הובא לפני עניין טיסות "אל על" לדרום אפריקה אשר בא עד משבר נוכח איום מצרים לירות במטוסים העוברים על פני איי טיראן.
שנער בא לקבל הוראות על השלבים הבאים בהתקרבות לגרמנים.
ציר קובה לישראל - שגרירם ברומא - בא לביקור ראשון. מחר יתייצב לפני הנשיא. הטקס יתקיים בהיעדרי וגולדה תכהן בו כמ"מ שה"ח.
זיאמה דיבון בא לתנות חלקו במרירות ובזעם שמעורר גדעון רפאל בקרב כל הבאים עמו במגע. רעה חולה זו עולה על כל גדותיה ונראה כי לא יהיה מנוס משינוי נמרץ של המצב.
[דוד] תשר ממינהל ההסברה בא לתהות על עתידו במסגרת משרד החינוך, נוכח יחסיו המסובכים עם ארן.
בבוקר מצאתי במשרד מברק מאבן ומברק משילוח המביעים התנגדות נמרצת לבואי עכשיו לארה"ב וטוענים כי מוטב לי להתעכב ולבוא בינואר. לא קיבלתי דעתם ועניתי במפורט. העתקי המברקים מצורפים [המברקים לא נמצאו].
ארוחת הצהריים שאכלתי עם צפורה הייתה אחוזה כבר כולה עצבנות של ערב נסיעה.
אחה"צ בישיבת הממשלה שלא מן המניין, מוקדשת למצב הכספי. לפני הישיבה התייעצתי עם ב"ג על הטיס לדרום אפריקה ובלב כבד הגענו שנינו למסקנה כי הממשלה לא תוכל לקבל על עצמה אחריות לחיי אנשים. הפסקת הטיסות היא מכה אנושה לנו וניצחון ממאיר לחרם הערבי, אך אין לנו ברירה. לכתחילה חשבתי כי מוטב לנו להמשיך על אף הכל, שכן למעשה אנו יכולים לטוס מעל לשטח ערב הסעודית, ואף על פי שגם זו אסרה על הטיסות אין בכוחה להפיל מטוסים, אבל פרסום איומי מצרים בעיתוני לונדון סתמה את הגולל על סיכוי זה. הנוסעים יסרבו לטוס ב"אל על", לא נוכל להסביר להם כי אנו עוקפים את האיים האסורים, החברה תיכנס לגירעונות ומי יכסם? מר מאוד.
בישיבה תיאר אשכול תמונה מעוררת חרדה של מצבנו התקציבי והחזות הנשקפת למשק המדינה. בעצמי עמדתי באחת מישיבות המרכז לפני כמה שבועות על צירופן המאיים של שלוש נסיבות חמורות: נטל הוצאות העלייה המוגברת, הגדלת תקציב הביטחון לרגל החמרת המצב בגבול מצרים, והתנועה הכללית להעלאת השכר. אשכול הצהיר כי אינו רואה כל אפשרות לאחד את הקצוות ואין בפיו שום עצה.
למישמע הבשורה הזאת נפרדתי מהחברים. הוכרחתי לעזוב את הישיבה באמצע. הבוקר טילפן ז'ילבר מת"א והודיע כי הוא וחבריו שגרירי ארה"ב ואנגליה מבקשים לערוך לי ביקור - לא היה ברור לי אם לשם ברכה לרגל מינויי המחודש או לשם פרידה ערב נסיעתי - אך היה ברור כי עיקר הכוונה לא לזה ולא לזה, אלא להפסקת החרם הדיפלומטי על משרד החוץ בירושלים. ובכן היה האות. ב-5 הופיעו בחדרי לאוסון, ז'ילבר וניקולס. חשבתי כי אין עלי לצאת מגידרי להדגשת דבר הופעתם לראשונה במשרדנו שבבירה, פן אהיה מציק להם על ידי הדגשת נסיגת ממשלותיהם מהקו העקשני והמטומטם אשר נקטו זה למעלה משנתיים, אך הם עצמם עוררו את הבעיה והתברר כי עודם מתכוננים לנהל מו"מ על "הדדיות" בין ביקוריהם בירושלים ופגישותי איתם בקרייה שבת"א. אמרתי כי לדידי אין כל שחר לדיבורים על הדדיות - הפגישות בת"א הן עניין של אדיבות מצדי ותו לא, והן באות בחשבון לפרקים אך ורק לשם נוחות הדדית, ובמה דברים אמורים? אם המצב העקרוני הוא כי אני רשאי בכל עת ובכל שעה לזמן כל אחד מהם למשרד שבירושלים וכי הם חייבים לבוא לבירה אם רצונם לראות פנים את שה"ח.
בבית התייעצות צמרת משה"ח על המדיניות לאחר ז'נבה. יצאו מקטרגים על חוזה הביטחון אשר ביקשו להכחיד זכרו מסדר יומנו. לא גרסתי תהפוכה כזו אבל בעצמי תבעתי לתת את הבכורה לתביעת הנשק ולדגול בחוזה ביטחון רק כלוואי. טיכסנו עצה כיצד לא לרופף את מתח התעמולה לאחר המאמץ האדיר שנעשה בז'נבה. ליאו הציע להכין "ספר לבן" על תעלוליו ותעתועיו של נאצר.
אחרי כן התייעצות בהרכב אחר - כולל גיורא וספיר וטדי - על תוכנית המאמצים הכלכליים בארה"ב, כלפי יהודים והמימשל כאחד.
יעקב הרצוג סיפר לי בסודי סודות כי המטכ"ל הגיש לשר הביטחון תוכנית למיבצע [פריצת המצור על מפרץ] אילת בים - העברת אונייה מוגנת במצרים - המכוונת לאמצע ינואר [ראה תרשומות יום זה ומחרתו (תזכיר הרמטכ"ל לשה"ב) ב"אבני דרך" מאת מ' דיין, ע' 4-162, וכן שם, ע' 9-164 על תוכנית מיבצע "עומר"].
כל ההתייעצויות הללו נמשכו ברציפות עד 8, שעה שהופיע לארוחת ערב, עם מלוויו, השבדי הנודע, גונאר מירדאל, בעל הספר המפורסם על בעיית הכושים באמריקה, המנהל הכללי של הוועדה הכלכלית לאירופה. מאז הכרתיו לראשונה בפריס ב-1950 חלו בו שתי תמורות: נעשה צולע על ירכו עקב תאונה קשה שאירעה לו וקנה לו הרגל של שיפעת דיבור ממש כמעיין המתגבר. לפני בואו לישראל ביקר בארצות ערב ולא חדל להתריע על ההתפוררות, חוסר העזרה ההדדית, היעדר כל יכולת לפתור בעיות פנימיות ובין-ארציות קשות, סילוף הדמוקרטיה ועוד כהנה.
רק אחרי לכת האורחים ניגשנו לאריזת חפצים [לנסיעה לארה"ב למסע הסברה מטעם "מילווה הפיתוח" ו"המגבית"]. מלאכה טרדנית זו עם סידור הניירות נמשכה עד אחר שתיים ונותרו לנו רק כשלוש שעות לשינה [עד היציאה ללוד]. מה יהיה בסופנו עקב אורח חיים זה ובאיזו שארית כוחות אעמוד במאמץ הצפוי לי בארה"ב?
בתיק היום עוד ועוד מכתבי הערצה למיבצע פריס וז'נבה. מתברר באמת כי הרושם בארץ היה אדיר.
