יום ד',  2/11/1955

 

(נרשם ב-11.11 במטוס, בדרכי מניו-יורק לשיקגו)

 

היום הוצגה לפני הכנסת הממשלה החדשה.

מז'נבה הגיע מברק כי נתקבלה ממולוטוב תשובה על מכתבי.

בפעם האחרונה ישבתי הבוקר בחדר העבודה של רה"מ. טדי נכנס להודיעני כי בהיעדרי נתגבשה החלטה לעקור בכוח את המוצב המצרי מאזור ניצנה, אך ב"ג דחה את הביצוע עד לשובי ובוודאי יבקש היום את אישורי, יען הכוונה היא לפעול הערב. לפי טדי מתוכנן מיבצע רחב היקף וישותפו בו כ-1000 חיילים. ברור כי לא היה כמוהו מימי מלחמת השחרור. טדי ואנשי משה"ח מקשים אם אומנם יש להצמיד יוזמה זו להצהרת ב"ג בנאומו היום על נכונותו להיפגש בכל עת ובכל שעה עם נאצר לשם מו"מ של שלום.

נכנסתי לחדרו של ב"ג. זו הפעם הראשונה מאז נפל למשכב ראיתיו עומד על רגליו ולא התרשמתי כי עמידתו איתנה. פגשני בלבביות ובהבעת הערכה מודגשת למאמץ שעשיתי במסעי ולתהודתו בעולם. סיפרתי על שיחותי האחרונות ובמיוחד על הריב החריף עם מולוטוב. לבסוף עורר שאלת מיבצע ניצנה. הייתה לו בעניין זה התייעצות עם אשכול, גולדה וזיאמה. כולם, לרבות זיאמה, חייבו פעולה לאלתר. הבינותי כי זהו מצב של "כלה ונחרצה". אף על פי כן הבעתי ספק לגבי המועד. איזה רושם תעשה בעולם ידיעה מרעישה על התקפה ישראלית נמרצת - אומנם מוצדקת כשלעצמה - שתבוא רצופה להושטת ידנו לשלום? ב"ג לא ראה, כמובן, שום סתירה הגיונית בין ההפגנה המדינית המילולית והמיבצע הצבאי המעשי. לא יספתי להתווכח ובזה נתאשר הביצוע.

בישיבת הממשלה נתקבלתי בחיוכים ובברכות ובלחיצות יד חמות. להלכה הייתה זו ישיבת הממשלה היוצאת אך הוזמנו גם החברים החדשים. בפעם האחרונה ישבתי ראש ובפעם הראשונה הסבו אל השולחן [ישראל] בר-יהודה, [ישראל] ברזילי ו[מרדכי] בנטוב. בר-יהודה שלח לי פתק להודיע כי משה כרמל חלה ונפל למשכב, שאם לא כן היה פוגשני אמש בלוד בשם מפלגתם. מסרתי תוך עשרים דקה דוח מכווץ מאוד על שיחותי עם כל ארבע המעצמות וכמובן הייתה דריכות מיוחדת לשמע ההתנגשות הדרמטית עם מולוטוב.

איש לא ציין כי בישיבה זו מסתיימת תקופת כהונתי כרה"מ.

(מכאן ואילך - [נרשם היומן] במטוס מניו-יורק למיאמי ב-16 בנובמבר).

הכנסת הייתה מלאה. המון עם רב צבא על הבית מבחוץ וקיבלני בתשואות רמות. בניצנוצי העיניים ראיתי השתקפות ז'נבה. בפתיחת הישיבה בירכני שפרינצק לשובי ואת ב"ג בירך להחלמתו. מייד עלה ב"ג בתלבושת חאקי על הדוכן ופתח בקריאת הודעתו. בכל פסוק הבחנתי מה קיבל ומה דחה מהתיקונים שהיצעתי. אחת הפיסקות הראשונות של הנאום הכילה שבח נדיב לכהונתי כרה"מ. פני הזקן היו חיוורים וקולו עמום. כעבור דקות מספר הפסיק וביקש סליחה, ולאחר דומייה קצרה המשיך. בבית כולו הורגשה מתיחות. היה דומה כי בעיני כל מובעת שאלה אילמת - האומנם חזר לאיתנו? בינתיים הומטרו עלי פתקאות מעברים שונים, בכלל זה "מי שבירך" נמלץ מהרב [מרדכי] נורוק ["המזרחי"], שהסיחו דעתי מהאזנה לנאום. כשנשאתי שוב עיני אל הדוכן ראיתי את ב"ג יושב על כיסא שהוצב על הדוכן - מראה ללא תקדים בכנסת. לקראת סוף הנאום נצטלל הקול ופיסקות הסיום הושמעו בהדגשה האופיינית. אך כשירד ראיתי בעליל כי אין הוא איתן על רגליו. העירותי זאת לגולדה וענתה לי כי הוא אמר לה לפני ימים אחדים ולאשכול באותו בוקר כי הוא חושש שלא יוכל להחזיק מעמד בתפקידו.

בינתיים החל הוויכוח. פתח בגין, שהעתיר עלי שבחים כרה"מ ועשאני ככברה בתפקידי כשר החוץ.

הוספתי להרהר בעניין מיבצע ניצנה. כתבתי פתק לב"ג כי העניין עלול לחבל במאמצינו להשיג נשק בצרפת ובארה"ב ולחולל מיפנה בדעת הקהל נגדנו לאחר גיאות נחשול האהדה לישראל עקב מיבצע ז'נבה.

 

[נוסח הפתק מובא ב"ב"ג" ג', ע' 1185 (מב"ז):]

 

"מיבצע ניצנה ישמש  ל מ ע ש ה  הוכחה לתוקפנות ישראל והצדקה לעיסקה הצ'כית. אני חושש כי הדבר יחבל ברכש הצרפתי ושוב אני בטוח כי גיאות דעת-הקהל בעדנו תיעצר ויבוא נחשול הפוך."

 

ידעתי כי הגורל נחתם אך ראיתי ברכה באזהרה לקראת כל תסבוכת העלולה להיווצר. בו בזמן קראתי לכנסת את גדעון, הודעתי לו כי הלילה יהיה האות ובדקתי איתו מצב רקע הפרסום ומה אפשר עוד לעשות למען תובן כהלכה הידיעה המרעישה שתתפרסם כבר מחר בבוקר.

הכנסת לא ישבה אחה"צ משום יום וייצמן. ב-2.30 יצאנו, אני וצפורה, לרחובות. מצאנו את ורה לבדה. משהגיעו [יצחק] בן צבי ורחל הלכנו כולנו למקום הטקס. כשהופעתי, פרצו בפינות שונות של המגרש הרחב והמלא אדם מחיאות כפים קטועות שנחנקו משנזכר כל אחד בוודאי כי מעמד אֵבל הוא ואין תשואות יפות לו.

התוכנית נתנה כבוד ליוזמה ומחברה - מאיר וייסגל. שלושת הנאומים לא היו ארוכים ונשתרגו נאה בפרקי הנגינה. המשא המרכזי היה של יגאל ידין - אף זה היה רעיונו המקורי של וייסגל, להעמיד הפעם כנואם ראשי נציג דגול של דור ילידי הארץ למען יגיד כיצד ראו הוא וחבריו לוחמי ישראל את וייצמן ומה היה להם. התזמורת

הפילהרמונית גרמה לי אישית קורת רוח עמוקה בנגינת "אגמונט" והגיעה לשיא של עדינות צליל ודקות ביטוי בפרק האֵבל של "ארואיקה". הטכס נסתיים בתהלוכה משולבת של ילדים נושאי פרחים וגדנעי"ם מניפי לפידים שהייתה מופת של קלות ודיוק בביצוע ועם כל היותה פשוטה וצנועה וחרישית שימשה מקור של השראה רוחנית ונגעה עד עמקי הלב.

עברנו על פני הקבר ונפרדנו מוורה ונסענו למסיבה המסורתית בבית וייסגל ומשם חזרנו לירושלים. לקחתי עימדי במכונית את [העיתונאי הבריטי] רנדולף צ'רצ'יל [בן וינסטון] שנפגשתי עמו אצל מאיר. הוא נתעכב בארץ כדי להמתין לשובי ובינתיים ראה את ב"ג ופיתח לפניו רעיון חדש, שעליו הרצה לי במפורט: אנגליה וארה"ב ירכזו בקפריסין מחנה של ציוד צבאי חדיש - מטוסי סילון וטנקים כבדים ושאר ירקות - ויזמינו הן את ישראל הן את מצרים לשלוח צוותות לאימון בכלי משחית אלה, על מנת שאם תתארע תוקפנות יומצא כל אוצר הנשק הזה למדינה הנתקפת. מדינה שלא תיענה להזמנה תלמד על עצמה כי היא חורשת רע. מדינה שתיענה - שוב אין לה צורך לרכוש מראש כלים אלה, כי הם מובטחים לה בשעת הפורענות ויוכלו להיכנס מייד לשימוש בידי אנשיה המאומנים מראש. שאלתי: "ובינתיים לא נוכל לרכוש נשק לעצמנו ונסמוך רק על אותו מלאי הנמצא בידיים זרות?" מייד הסכים לסייג תוכניתו בחופש רכישת נשק באורח ישיר. לא כיחד כי אחת מכוונותיו העיקריות היא חיזוק מעמד בריטניה בקפריסין, חיוב ארצות המזה"ת על אישורו והשגת גושפנקה של ארה"ב עליו.

בשובי הביתה מצאתי בין המברקים נוסח מלא של תשובת מולוטוב על מכתבי, לפי תרגומה של גב' טולקובסקי בברן מרוסית לעברית. התשובה מתעלמת לגמרי מחטאות מצרים. אינה מכחישה את ההודעה בדבר חובת מעצמה גדולה לעיין במצבה של מדינה קטנה כשהיא רואה עצמה נתונה בסכנה, אך מעתיקה את מרכז הכובד לצורך לחתור לשלום ושוללת את דרך "האיומים וההחשדות". מוסר ההשכל ברור ואין הוא רחוק מהטפתם של מקמילן ודאלס.

ישבתי עם ב"ג ורנדולף על תוכניתו של זה. הבן הנאמן לאביו בא שתוי לפי הבל פיו מארוחת הערב ב"דוד המלך" - וזה לאחר שלגם כמויות במסיבה אצל וייסגל. אף על פי כן הריק לתוך לועו עוד שתי כוסות ויסקי אגב שיחתו איתנו. הגיש תוכניתו מנוסחת בכתב - דוגמה של בהירות וצמצום - וביקש תגובתנו. הוא יטוס לז'נבה ויציע את התוכנית למקמילן. בשטחיותו אינו רואה כי אין כל סיכוי לקבלת התוכנית על ידי ממשלתו, כל שכן על ידי ארה"ב. נתנו לו הסכמה עקרונית, שלא לאכזבו.

באו המנכ"ל, אייב [הרמן, דובר משה"ח], גדעון וג'ו והביאו טיוטה, ערוכה בידי אייב, להודעה על מיבצע הלילה שצריכה להיות מוכנה לפרסום באשמורת הבוקר. ניסוחיו של אייב הכניסו רעננות ופשטות נוקבת לסגנון הודעותיו של דובר משה"ח. הכנסתי כמה תיקונים וההודעה נמסרה לוולטר לליטוש אחרון.

בשעה מאוחרת הופיעה רגה אורן וישבה איתנו במטבח למעלה. סיפרה על מסעה באירופה, הקשרים שהפעילה בחוגים שמאליים ו"רודפי שלום", וההבטחות שקיבלה להתערב ולסייע [בשחרור בעלה מרדכי מכלאו בצ'כוסלובקיה]. פרשה לפנינו את מכתבו האחרון של בעלה. כתב עברי נהדר וסגנון מעולה, עוז רוח עשוי לבלי חת עם יגון עמוק וכמיהה עד כלות הנפש למשפחה, לבית ולחירות, התרעה נמרצת על עיוות הדין אבל נאמנות ללא כל סטייה לדרך המדינית הקודמת - וזה לא מן השפה ולחוץ, אלא מתוך הכרה בלתי מעורערת. המפתיע במכתב הוא הפרט הבא: עד כה מקובל היה בידינו, על יסוד הודעות מפורשות ששמע קדר במשה"ח של פראג, כי עניינו של אורן מונח לפני הנשיא המעיין במתן חנינה - והנה לפי המכתב נמסרה לו הודעה רשמית כי עומד להתקיים בירור חדש של משפטו, הווה אומר נוהל שונה לגמרי מזה שדובר עליו באוזנינו.

סוף סוף נשארנו לבדנו ושוחחנו ארוכות על התמורה המתחוללת בחיינו ואם ניסע או לא ניסע לארה"ב.