יום ד',  26/10/1955

 

(מרבית הפרק הזה וכל הפרק הבא נרשמו במוצ"ש 5.11)

 

יום מתוח וכבד ורב מיבצעים - ועקר. אחרי פור אמש - היום מקמילן ודאלס.

ארוחת בוקר בחדרי במלון עם אבא וגדעון. נפגשו אמש עם [פראנסיס] ראסל [מומחה למזה"ת במחמ"ד, היה יועץ בשג' ארה"ב בישראל]. הגו - כנראה היוזם היה גדעון - רעיון של הודעה משותפת של דאלס ושלי לאחר פגישתנו. ראסל נענה לרעיון עקרונית; מובן מאליו כי לא היה בידו להתחייב על שום נוסח. אבא חיבר נוסח - אין כמוהו לחיבור הודעות ומיסמכים, לפעמים נדמה כי הוא גורס את המדיניות כולה כתהליך של גיבוש נוסחאות ופירסומן. היבעתי פקפוק אם נוכל להתאחד על נוסח משותף, אבל לא התנגדתי לניסיון. הנוסח שהביא אבא לקה בהעתקת מרכזי הכובד בכיוונים האופייניים למישנתו המדינית ודאגתי לאיזון הדברים.

נסענו לשגרירות ויחד עם אנשי משרד הביטחון התייעצנו על אופן הצגת ענייני רכישת הנשק בשיחה עם דאלס.

שמעתי מאליאס דוח על התפתחות מעניינת שחלה, כנראה, בוותיקן: לפי מקור מהימן מוכן האפיפיור, מבלי לשנות עמדתו בעניין ירושלים, להיכנס עם ישראל ביחסים דיפלומטיים. הוא גורס כי זה לחוד וזה לחוד ואין מלכות נוגעת בחברתה. אליאס יברר את העניין באמצעות הבישוף של מילנו.

אחרי זה המשכנו בהתייעצות הכללית בסוד כל השגרירים והנלווים אליהם. הפעם נשא אליהו [אילת] את משאו על פיתולי המדיניות הבריטית ונפתולינו איתה.

באמצע השיחה הגיעו ידיעות מרנינות מחזית הרכש הצרפתי. פור לא נח ולא שקט אלא מאז הבוקר הוא נותן הוראות ומפעיל ומדרבן. המשרדים הנוגעים בדבר כמרקחה. כבר הגשנו את הרשימה הנדרשת וכבר נדונו בפנים וכבר מוכנים הממונים להיוועד עמנו כדי לקבוע מסמרות. ל"סער ופרץ" כזה לא פיללתי. נראה כי זריזות אין פירושה תמיד פזיזות ומהירות החלטה אינה מעידה על חוסר רצינות.

ומהארץ נתקבלה ידיעה חמורה: המצרים ערכו התקפת פתע על עמדת המשטרה שלנו ב"מפורז" ניצנה - הרגו אחד ושבו שניים. הוכרחנו לסגת. ידיעות נוספות שהגיעו במשך היום החמירו את התמונה. ברנס ביקש משני הצדדים לשמור על המצב הקיים בהיעדרו. עניתי אז כי אנו מתחייבים על כך ובלבד שלא יבוא מעשה תוקפנות מהצד שכנגד. והנה בא!

אמרתי לחברים כי לדעתי עלינו לשוב ולהיכנס ל"מפורז" בכוח צבאי ולזרוק את המצרים. עמדתי להבריק על כך. גדעון התחנן לפני כי לא אעשה זאת - מוטב להתאפק בימים אלה עד תום שיחותי בז'נבה ואחר כך ננהג לאור תוצאותיהן. נעניתי לו - אמרתי לעצמי: יש די חסידי הפעולה הנמרצת בירושלים ולמה אבוא לדרבן לתגובה מפריס?

ב-12 אצל מקמילן בבית השגריר הבריטי. עימדי היה אליהו אילת. לימינו - מכרי מימי המלחמה העולמית [הרולד] קאצ'יה, שנתעלה בינתיים לתפקיד "הראש הקבוע" של משרד החוץ, ומיודענו [אוולין] שאקבורו [עוזר שר החוץ] אשר רשם את השיחה. פתיחתי ארכה כשלושת רבעי שעה ועשיתי בה חשבון צדק עם האנגלים על יחסם אלינו ואל הערבים. תליתי קולר "העיסקה הצ'כית" בברית בגדאד-אנקרה, שבאה כהתגרות בבריה"מ מזה ובמצרים מזה ושימשה יסוד להתחברות השניים. דרשתי העמדת שניהם בפני ברירה חדה - בריה"מ חייבת למשוך ידיה מהמזה"ת, שאם לא כן כל עניין ההפוגה העולמית נעשה פלסתר; מצרים חייבת להסתלק מעזרת בריה"מ, שאם לא כן תפסיד כל עזרה מהמערב ותופקר לנפשה. בריה"מ מעוניינת חיונית בהפוגה עולמית ולכן תירתע. מצרים לא תוכל להתקיים בלי המערב ואף היא תירתע - ואם תתעקש, ייפול משטרו של נאצר וכל משטר שיקום על חורבותיו ילמד את הלקח. אשר לביטחון ישראל - לנו הכרחי נשק נוסף ויועיל לנו גם חוזה ביטחון.

תשובת מקמילן הייתה גמגמנית, עקרה ושלילית. דחה עניין חוזה ביטחון, שלל אספקת נשק לאיזון החשבון עם מצרים, דגל בהסדר של שלום המחייב ויתורים. דין ודברים נוסף איתו העלה חרס. אחת משאלותי הייתה: "איזה ויתורים אתה מתכוון לדרוש מהערבים?" עיניו בהו. שאקבורו ביקש רשות לענות: "הריהם יורדים עכשיו לחייכם - הם יפסיקו זאת." התנפלתי עליו: "הזהו ויתור? גם אנו יורדים לפעמים לחייהם - ממילא מובן שאם יקום השלום לא יהיה לנו כל צורך לעשות זאת - כלום יהיה זה ויתור מצדנו? הימנעות ממעשי איבה נובעת ממילא מכריתת שלום" - ועשיתי את הצהרתו המנופחת של שאקבורו לצחוק.

לבסוף אמר מקמילן: "הן אתה עתיד לראות את מולוטוב בז'נבה - שמא נתראה שוב אחרי כן?" נעניתי בחיוב.

השיחה נמשכה כשעה וחצי ונגמרה למעשה בלא כלום. אליהו אשר שמע על ההצעה בדבר הודעה משותפת עם דאלס הציע גם כאן הודעה משותפת. מייד החל מקמילן מכתיב לשאקבורו ומייד התברר כי שאקבורו מכתיב לעצמו. משכתי ידי מכל "שיתוף פעולה". לבסוף הציע מקמילן להזכיר כי הוא הזמינני לשיחה נוספת בז'נבה. שאקבורו הרים ראשו כלפי אלופו ואמר: "מוטב להשמיט זאת!" ואלופו נסוג מייד. היה זה פרט זעיר אך מאלף ביותר. כשיצאנו אמרתי לאליהו כי אין לנו כל חלק ונחלה בהודעה זו.

מבחינה אחת היה לנו סיפוק: כל הזלזולים שהתבטאו בהצגת השיחה הזאת כעניין של רבע שעה היו כלא היו. והנה מפי דן אבני, שהמתין כל הזמן בפרוזדור, התברר סיפור מעניין. כנראה באמת נתכוונו הפקידים לקצץ לי את השיחה לרבע שעה, שכן קבעו למקמילן מסיבת עיתונאים צרפתים ל-12.20. הללו נתאספו וחיכו ונלאו ולא הייתה ברירה אלא לשלחם כלעומת שבאו אפילו מבלי לקבוע מועד. משהגיעה השעה אחת שוב נוצרה מתיחות בין המזכירים. השגריר הזמין את שרו לארוחת צהריים באחת, יחד עם קרואים אחרים. חמש דקות אחרי אחת ירד סר גלדווין ג'ב לראות מדוע בושש אורחו הראשי לעלות. חזר כלעומת שבא. כעבור עשר דקות ירד שוב - ושוב חזר בפחי נפש. רק ב-1.40 עלה מקמילן לחדר האוכל.

אבל מבחינת התוצאה הממשית ואקלים היחסים הייתה השיחה אכזבה גמורה ובנקודה זו לא הייתה כל מחלוקת ביני ובין אליהו, אשר היה לא רק מרוצה אלא ממש נלהב מאופן הצגתי את הבעיה וביקש לנחמני כי המאמץ שהשקעתי בהרצאה ובוויכוח לא היה לשווא, שכן מקמילן הקשיב רב קשב והדברים ירדו חדרי בטן.

מיהרתי למלון - מצאתי שם את אבא וגדעון סועדים לבם - ובעוד בלענו בפינו נסענו למעונו של שגריר ארה"ב.

איני זוכר אם כבר ציינתי כי עם קביעת המועדה הודיע דאלס על נכונותו לבוא לכל מקום שיהא נוח לי - על ידי כך ביקש לרמז כי הוא יודע היטב את הנימוס שהוא חייב כלפי מעמדי כרה"מ. לכן פתחתי את השיחה בהבעת תודה על אדיבותו זו והוספתי כי היה נוח לי מאוד לבוא לשגרירות ארה"ב.

אף כאן ארכה השיחה כשעה וחצי ואפילו קצת יותר. האמריקנים היו ארבעה: דאלס, לאוסון, ראסל ומק-ארתור. לאוסון נראה כמי שטרם חזר לאיתנו מהתדהמה שהממתו עם היקראו פתאום לז'נבה. פני ראסל, שרשם את השיחה, הביעו כל הזמן תגובות ערות ואף חריפות לדברי והוכיחו את התמצאותו בפרטי פרטיו של טיעוננו ובכל סבכי הבעיה. כאן ארכה פתיחתי כשעה תמימה. דאלס עצמו רשם עיקרי הדברים ואחר כך פתח בתשובה מפורטת לפי רשימותיו. היה גמיש ומעמיק ממקמילן, נכנס הרבה יותר לעומקה של הבעיה, החמיר מאוד בתמורה שנתחוללה, ניסה להרגיענו ולייצב רוחנו על ידי הצהרות על יחס חיובי לישראל מצד השלטון של ארה"ב ועל אהדה נרחבת ואיתנה כלפינו בציבור האמריקני כולו. רמז כי ילחצו על הרוסים וקיווה להשיג מזה יותר מאשר על ידי לחץ על מצרים. עם זה טען כי איננו מסתלק מלהציג גם את מצרים בפני "ברירה חדה", אלא שלדעתו טרם הגיעה השעה לכך ועדיין יש "להמתין ולראות" אנה פני נאצר מועדות ואם באמת ננעלו שערי תשובה. לגופם של עניינים נקט אותו נוסח שהשמיע מקמילן: העיקר הסדר כולל עם הערבים, זה יחייב ויתורים, עניין חוזה ביטחון אינו מעשי כרגע, לאספקת נשק לשם איזון "העיסקה" אין ארה"ב מוכנה בשום פנים. רק הוסיף כי אם נגיש בקשה צנועה לנשק - יעוין בה ברצון טוב.

מקוצר רוח איני מפרט אף עיקרי הדברים שאמרתי בשיחה זו ואציין רק נקודה אחת: "אם אין חוזה ביטחון עניין מעשי כיום - מוטב כי נחדל לדבר עליו ונמחקנו מסדר היום. פירוש הדבר כי ציבורנו יסיק מסקנה המרחיקה לכת והיא כי אין לו לסמוך אלא על כוחו בלבד, אך מוטב לנו לא להשלותו." דאלס ענה כי אם אדחוק עליו לומר עכשיו הן או לאו יהיה אנוס לאמר לאו, אך מוטב כי לא אדחוק ולא אאבד סבלנות אם כי באמת כדאי לדבר על חוזה ביטחון עד כמה שאפשר פחות.

אף כאן דחקו עניינים אחרים לסיים את השיחה - שר החוץ של תורכיה הוחזק ממתין כעשרים דקה ואף הגיעה שעת דאלס לצאת במטוס לז'נבה. אף כאן נדברנו להיפגש בז'נבה ולהמשיך - הפעם ללא קשר עם שיחתי עם מולוטוב.

יצאתי מאוכזב בתכלית ואף אבן הודה כי השיחה הייתה מובהקת בשלילתה ופרט להבטחה הקלושה על עיון ב"בקשה צנועה" של נשק לא הייתה בה נקודת אורה. בעניין חוזה ביטחון באה לידי ביטוי נסיגה מכרעת מהעמדה שנקט דאלס עצמו בארה"ב ערב צאתו לדרך. ברור כי קדמה לשתי השיחות התייעצות בין שני המערביים והוחלט לנקוט כלפינו נוסח אחד, אם גם ננקט נוסח זה בשינויי גירסאות קלים שאינם מעלים ואינם מורידים.

בצאתי הן מלפני מקמילן והן מלפני דאלס צבאו עיתונאים וצלמים על השערים והמטירו עלי שאלות. התחמקתי מכל דיבור וכל רמז על תוכן דבריהם של אנשי שיחי והסתפקתי בנוסחה שיגרתית כי הייתה לי הזדמנות לגולל את כל פרשת השקפותינו על המצב ותביעותינו הנובעות ממנו. עיתונאי אחד שאל: "איך אתה מרגיש עצמך לאחר השיחה?" אמרתי: "כאיש שפרק מעליו משא."

במלון באו לבקרני בזו אחר זו ויקי זארוביל, בתו של ד"ר אביגדור יעקבסון המנוח, ובלה שלנו, בת דודתה של צפורה - שהייתה כבר ארץ-ישראלית גמורה, תלמידה בטכניון וחיילת באט"ס - אך משחזרה ללימודים בצרפת, נישאה ונתקעה כאן והיא שוקעת יותר ויותר בחיי חולין של גולה וגעגועיה לארץ לוקים יותר ויותר בהפשטה.

בשגרירות קיבלתי משלחת של ציוני צרפת - כל צבעי הקשת המפלגתיים - צירוף משונה של מניין יהודים פליטים יוצאי מזרח אירופה ובראשם מתבולל גמור כאנדרה בלימל. שוחחתי איתם בהכללה על המצב ובוודאי איכזבתים באי-גלותי דבר שאינו ניתן לפרסום.

הופיע זאב שרף, העובר בפריס בדרכו חזרה מביקורו בארצות הסקנדינביות. סיפרתי לו משהו מהמתרחש בארץ מסביב להקמת הממשלה ושפכתי מרי שיחי על הרכבה המשונה. אמרתי כי לדעתי נובעות מהניסיון המר והממאיר של פרשה זו שלוש מסקנות לגבי שינויים המוכרחים לחול בנוהג של סידור ממשלה לאחר בחירות:

ראשית, שום מו"מ תוכניתי ושום ניסוח מצע אלא מו"מ אך ורק על הרכב הקואליציה וחלוקת התיקים;

שנית, מפלגה שהעמידה מתוכה את האיש אשר עליו יטיל הנשיא את המשימה, שוב אינה מתערבת אלא מניחה למיועד להרכיב ממשלה כראות עיניו; המפלגה קובעת, כמובן, את ההרכב הקואליציוני מפאת המפלגות, אך לא מפאת האישים שייצגוה בממשלה - זוהי זכותו של המיועד להזמין מחבריו לממשלה כראות עינו;

שלישית, רשאי המיועד לפסול מועמדים לחברות בממשלה המוצעים על ידי מפלגות אחרות - אין הוא חייב בשום פנים לקבל ללא עירעור כל מי שהמפלגות מבקשות למנות.

לארוחת ערב אצל שמואל ויהודית בנדור - דירה בעליית הגג של בית, ומראֶהָ בפנים כבית נכאות. אחרי הארוחה התאספה כל המשלחת ושמעה דוח מפורט על שיחת אמש ושתי השיחות של היום. שמעון פרס, שהופיע אף הוא, מסר על ההתקדמות המזהירה שחלה בשיחות שנתקיימו במשך היום - מההסכמה העקרונית של פור בשיחתנו אמש ולקראת הביצוע המהיר. למעשה נתמלאו כל משאלותינו בלי יוצא מהכלל.

עשינו סידורים לקראת העברתנו לז'נבה.

נתקבל סוף סוף אישור מוחלט בדבר שיחתי עם מולוטוב. ראה אראנו בז'נבה, אך עדיין אין בידם לקבוע את המועד.

בחוזרי למלון קרוב לחצות איחרתי שבת על היומן.