יום ג', 25/10/1955
שם הספר  יומן אישי 1955
שם הפרק  יום ג', 25/10/1955

 

 

יום ג',  25/10/1955

 

גם אתמול היה יום גדוש, אך היום עלה עליו בדחיסותו. גלגל המועדות והעיסוקים החל נע בתנופה מסחררת ולא נותרה הפוגה לנשימה חופשית.

ליל השימורים של ערב טיסתי מהארץ נתן סוף סוף אותותיו וישנתי עד 9. מ-10 עד אחת התייעצות עם השגרירים. אבן הרצה למעלה משעה, בפירוט מופלג ובמקצת מיותר, ללא חוש מידה, על עניינינו בארה"ב. השמיע בשורה על תמיכת סנאטורים חשובים בחוזה ביטחון עם ישראל. ראש ועדת החוץ של הסנאט חיווה דעה זו במפורש ובלשון נמרצת באוזני דאלס, אגב ההתייעצות שערך זה עם נציגי שתי המפלגות ערב צאתו לאירופה. גדעון מילא אחריו. עוקץ החידוש בדבריו היה הסיכוי ליוזמת ארה"ב ואנגליה לשם סיפוח סוריה לעיראק, כדי למנוע נפילת הראשונה לזרועות הסובייטים בעקבות מצרים. אבידר ניתח מדיניות בריה"מ כלפי הערבים וכלפינו וגילה מידה מרנינה של חדירה לעומקם של עניינים, גם כושר הרצאה מובהק - היה קצר ומעניין. עמדנו להמשיך אחה"צ, אך לפתע נתקבלה ידיעה כי רה"מ פור קבע לי ראיון להערב בשעה 7.30 וכל קערת סדר יומי נתהפכה על פיה. עוקץ השיחה עם פור נעוץ בענייני רכש - שיחה זו נועדה להבטיח הישגים שנתערערו ולכבוש הישגים חדשים. הקדמתה המפתיעה קיצרה את נשימתי, אך לא עלה על הדעת לדחותה. בינתיים נקבעו כבר מועדות עם עיתונאים וסוכנויות שאי-אפשר היה להזיזן ולכן דחיתי את המשך ישיבת השגרירים למחר ובמקומה קבעתי התייעצות עם אנשי הרכש.

דן אבני הוא הכופה עלי בלי חסך ראיונות ושיחות עם אנשי עיתונות, רדיו וטלוויזיה, ונימוקו עמו: נסיעתי עוררה תשומת לב מכל עבר, הכל דורשים לפתח השגרירות, עוד לא הייתה כהתעניינות הזאת, בכל מקרה אחר היינו טורחים פי שבעה להשיג כזית מכל הפומבי הזה, והנה עכשיו בא הדבר לידינו בהיסח הדעת - האומנם לא ננצלו עד תום?

אכלתי ארוחת צהריים חטופה ביותר, אגב עיון בניירות הרכש שהבאתי עימדי והתכוננות לראיונות שנועדו לי לפרסום.

מייד לאחר הארוחה חזרה לשגרירות, לראיון של טלוויזיה לארה"ב ולקנדה. החדר למטה נתמלא כלי משחית ובוהק האורות סינוור את עיני. נתבקשתי לשאת דברי כעולה על רוחי ודיברתי ברציפות דקות מספר - על עבודתנו בארץ ועל הסכנה הנשקפת לנו עכשיו ועל הנשק הדרוש לנו ועל חשיבות חוזה הביטחון. וכאשר גמרתי התברר כי חרגתי ממסגרת הזמן וגם חלה איזו קלקלה במכשיר ואין לי מנוס מלחזור על כל העסק מחדש. זעמתי מאוד. בינתיים נתאספו כבר בחדר אחר עיתונאים צרפתים שהמטירו שאלות. בראש וראשונה, כמובן, בדבר אפשרות של מלחמת מנע ובסופו של דבר אם נבקש נשק מהרוסים - שאלות נוחות ונעימות. על מלחמת מנע קבעתי לי נוסח לאמר כי השואל מעיד על עצמו כי הוא רואה מלחמת מנע כנתונה בהיגיון המצב, אבל אני תקווה כי לא נידחף לדרך זו ועל כל פנים הסכנה היא של מלחמת תוקפנות מצרית ולא של מלחמת מנע ישראלית. אשר לבקשת נשק סובייטי - תשובתי היא כי בסופו של חשבון נשחר נשק מכל מקור אפשרי. ראיון זה עם הצרפתים נקלט אגב מהלכו וישודר הערב. מהעיתונאים הצרפתים לשיחה עם איש ה"טיימס" הלונדוני. לכתחילה הוגד לי כי תהיה זו שיחה לא לפרסום אך הוא ביקש מייד לפרסם מה שאפשר ולאחר שניסחתי כמה פסוקים מכוונים למטרה זו פתח איתי בוויכוח מחוצף על בעיית השלום עם הערבים ותבע כי אציין במפורש מה הוויתורים שאנו מוכנים לעשות. היטב חרה לי ויצאתי מהכלים.

ב-4.30 התייעצות ממושכת בענייני רכש. הגיע מהארץ מנכ"ל ביטחון שמעון פרס, באו [יוסף] נחמיאס [נציג משרד הביטחון באירופה] והנספח הצבאי [אל"מ עמנואל] נשרי. ישבו גם צור ובנדור. לימדוני תורה רבה ולא קלה עד שנתיישבו הדברים בראשי וביררתי לעצמי מוקדם ומאוחר, עיקר וטפל.

לאחר מכן שיחה שארכה כשעה עם עשרה עיתונאים אמריקנים - נציגי העיתונים הגדולים והסוכנויות המרכזיות, כולם אנשי שם - כולה לא לפרסום. שאלו לעניין וקיבלו תשובות מקיפות. נראה כי היו מרוצים. וכן נראה כי יחס רובם אוהד ביותר. איחלו לי הצלחה והקיפוני חמימות. עם גמר המסיבה נסעו לדאלס - לשמוע גם ממנו הסברה לא לפרסום.

שוב אותו [שידור] טלוויזיה לארה"ב ולקנדה - הפעם תשובות על שאלות והכל עלה יפה. ומייד לאחר פורענות זו צרה אחרת - ראיון מוקלט בשביל ביביס"י הלונדונית, בו הוקעתי איפה ואיפה של הבריטים בינינו לבין מצרים לגבי אספקת נשק כבד.

ישר מראיון זה לתוך המכונית עם יעקב צור - נסיעה ארוכה על פני פריס שרחובותיה הומים רכב בשעת ערב זו - עד שהגענו לשעה המיועדת למשרדו של ראש הממשלה בקצה אחר של העיר.

הוכרחנו להמתין הרבה וסוף סוף הוכנסנו. השיחה ארכה בסה"כ 20 דקה וחוללה ממש נפלאות. ראיתי לפני אדם כבן לא יותר מארבעים, קטן קומה וצנום. חי וער ומהיר תפיסה ופזיז תנועה, כולו אומר פיקחות וחום מזג, לא המשקל מציינו אלא החשמל, לא זהירות לשון אלא חופש ביטוי. פתחתי בניתוח תמציתי של התמורה שחלה ובציון סכנותיה לנו ולצרפת ובכל המהירות האפשרית עברתי לעיקר - כורח הנשק הנוסף לישראל. וכאן באו התגובות החיוביות כאש מתלקחת והדהימוני בקלותן ובמיידיותן. הסברתי עניין החלפת ה"מיסטרים" מסוג "2", שהובטחו לנו וטרם סופקו ואשר אין בהם כדי לעמוד בפני ה"מיגים" הרוסים, במיסטרים מסוג "4 א" שהם מטוסי סילון השקולים כנגד ה"מיגים" ואולי גם עולים עליהם. מייד תשובה חיובית. מזה עברתי ל-200 התותחים המיועדים להרכבה על הטנקים מסוג "שרמן" אשר לנו ללא תותחים; הדבר הובטח מכבר אך ה"רציף" מעכב ביצוע העיסקה. מייד תשובה חיובית. המשכתי במשאלותינו לנשק מגן - תותחים אנטי-אוויריים ובזוקות נגד טנקים - שוב תשובה חיובית. אבל כאן פנה פור אל צור: "האם לא אוכל לקבל מחר בבוקר רשימה של כל אלה בכתב?" מייד נענינו. אמר צור: "שמא תקבע לנו פגישה עם שר הביטחון [פייר] בייוט?" מייד קם וחייג בטלפון ותפס לאותו בייוט וגזר עליו לקבוע מועדה למחר עם שגריר ישראל. תהיתי: קלות זו, היש רצינות כלשהי מאחוריה? מהירות זו, האין בה קלות דעת וחוסר אחריות? אבל אין לנו אלא מה שאוזנינו שומעות ומפורש יצאו התשובות החיוביות, ההתחייבויות המוחלטות, ללא כל סייג, מפי ראש ממשלת צרפת. כל חששותיו של הרמטכ"ל כאילו נופצו אל העובדה הניצחת הזאת של היענות חיובית, ללא כל סימן של הסתייגות בגלל מה יאמרו האמריקנים או האנגלים - הוא השליט בביתו והוא הפוסק והקובע. ידענו כי שעתו דחוקה עליו והוא עומד להופיע באסיפה הלאומית עוד הערב - הודינו בשיפעת לשון ואיחלנו כל הצלחה שבעולם כלפי הבית המרדני והסתלקנו חוגגי ניצחון בלב, אגב תמיהה רבה אם אומנם יתקיים ההישג הכביר הזה או שמא יתנדף מחר כעשן. בצאתנו ארבו לנו עיתונאים. אמרתי כי היה זה ביקור של נימוס ותו לא - "שיחה כללית ביותר על דא ועל הא"; ליתר שיכנוע הוספתי כי "הנה אראה את פיניי בז'נווה - אז ידובר על עניינים של ממש."

נסענו לבית יעקב לארוחת ערב: הפעם כל השגרירים ושאר הנציגים ועמם איש החמודות הנלבב זלמן שז"ר העושה באירופה בענייני מחלקת החינוך והתרבות של הסוכנות. הבשורה על תוצאות השיחה עם פור רוממה את הרוחות והישרתה שמחה במעוננו. מובן כי גזרנו על הכל סודיות גמורה ומוחלטת.

אחרי הארוחה נתמלא הבית מוזמנים - הכל אחינו ב"י [בני ישראל] מחשובי יהודי פריס וציוניה. גי רוטשילד נעדר בשל מועדה קודמת. באו הרבנים, ראשי הקהל ועסקנים ציונים למיניהם. פרופ' [רנה] קאסן הודיע לי כי "אליאנס" מוכנה למלוא שיתוף הפעולה לגבי עלייה מצפון אפריקה ובלבד שלא נגרוס בהלת טבח ומנוסת פליטי חרב. הוא משבח העמדה שנקטתי בעניין זה בכנסת ובוועה"פ הציוני. סיפר, כי מצב הסכנה שנתחדש בישראל עורר גל של נכונות להתנדבות בקרב יהודי צרפת - ממש לעלות ולהילחם בהיקף הרבה יותר רחב מאשר במלחמת השחרור. קרן המדינה עלתה מאז, המסירות לה גדלה, ונוסף עכשיו עוד טעם מסייע: שנאת ערב שפשטה בצרפת לרגל המשברים בשטחי צפון אפריקה - האווירה הגויית עוזרת להתנדבות יהודית.

יעקב צור קיבל היום מכתב מיהודייה צרפתית זקנה, אליו מצורפת המחאה בסך מיליון פרנק בשבילי, לשם קניית נשק. חה"כ [שמשון] יוניצ'מן, שבא לפריס מביקור בהלווציה [שוויץ] והוזמן למסיבה בבית השגריר, הביא לי המחאה על שמי מאת אחד ממשפחת הכט בבזל בסך עשרים אלף פרנק שווייצרי, לאותה מטרה. רבים שאלו אם לא לגשת לאסוף תרומות לקניית נשק ונראה כי אפשר לעשות לא מעט, לאו דווקא בפומבי.

[ש"ז] שרגאי, אשר אף הוא כאן, עורר שאלת העלאתם של 20,000 צעירים ממרוקו על מנת שיתגייסו מייד לצה"ל. התנאי הוא - התחייבות להעלות במשך הזמן את הוריהם.

 

העתקת קישור