יום ב', 24/10/1955
בעיתוני הבוקר ידיעה מדמשק כי הרגנו שלושה ושבינו 5-6. אכן נודע הדבר [ר' שמות, ב' 14]. בארץ פירסמנו רק על השבויים והעלמנו את ההרוגים. הפיקוד לא היה בטוח בדייקנות הדיווח של החיילים. יש שאתה רואה בלילה הרוג ואין הוא אלא פצוע או סתם מישהו שהשתטח להינצל מאש. משמע שאפשר לסמוך על ראיית בחורינו בחושך. היו לי רגעים אחדים של ייסורי נפש. כלום נחוצה לי פתיחתה זו לשיחותי בפריס? מדוע היתרתי את המיבצע? עד מתי לא אלמד כי אין לסמוך על ניחושים מרגיעים ומקלים אלא יש להיות מוכן תמיד לגרועה שבאפשרויות? אבל עד מהרה נתאזנתי ואמרתי לעצמי: "אדרבה, אולי מוטב כי דווקא בשעת מתיחות זו יהא ברור כי לא נסבול השתוללות ללא תגובה. הדבר ייתן חיזוק לחששות בפני התפרצות רצינית מצדנו, ישמש עדות לסיכון הנובע מהמצב שנוצר וימריץ במידת-מה להיענות לתביעתנו." על כל פנים, מה שקרה - קרה, והחלטתי לעבור על העניין לסדר היום כלפי עצמי .
בעיתוני הבוקר של פריס כותרות מרעישות וכתבות מזעזעות על תוצאות מישאל העם בחבל הסאר שנערך אתמול ואימת את מירע החששות של צרפת: רוב עצום בעד סיפוח החבל לגרמניה ומכה אנושה ל"אחדות האירופית", עם הפגנת מרותה של רוח הלאומנות הגרמנית.
נשארתי כל הבוקר במלון. קראתי לראשונה את תזכירו הארוך של איסר על חיוב מלחמת מנע - מיסמך כבד משקל, מנוסח למופת, מגלה חדירה עמוקה לעניינים ועם זה לוקה אם לא בקוצר ראות אזי בצרות אופק ואינו רואה את הבעיה לכל הסתעפויותיה. לא, לא שוכנעתי.
מהמשרד טילפנו לי כי מקמילן קבע לי ראיון ליום ד' ב-12. דובר המשלחת הבריטית לז'נבה אמר לעיתונאים כאן כי זהו ביקור נימוס והשיחה לא תארך יותר מ-10-15 דקה. אין הדבר מתקבל בשום פנים על דעתי.
אליהו אילת ואליאס ששון מגיעים הבוקר. אבן ורפאל - אחה"צ. אבידר - הערב. מחר נהיה כאן במלוא ההרכב.
מברק מאבידר ממוסקבה מביע פחד פן הפרסום בארץ, כי הראיון עם מולוטוב נקבע החלטית, יחבל בקיומו: הן הובעה לו רק השערה כי הראיון יוכל להסתדר. אל אלוהים, לאיזו רגישות מדוקדקת שלא כדרך בני אדם פשוטים מרגיל אותו משטר מחמדים.
מברק ממשרד החוץ מבשר כי לאוסון נתבקש לטוס לפריס. ברור כי בהיותו אתמול בבוקר בלוד לא היה לו מושג כי יצא דחוף בעקבותי. משמע כי דאלס מתכונן ברצינות-מה לפגישה איתי. גם ביירוד נקרא הנה מקהיר.
וולטר מודיע כי גוהר איננו כלל בניו-יורק והצדקה זו לטיסתו של תקוע בטלה.
במברק נוסף שואל המשרד אם כדאי להטיס את יעקב [הרצוג] לפריס משום יחסיו הקרובים עם לאוסון. תגובתי הייתה שלילית. אנו מרובים כאן למדי ואין להוסיף.
לארוחת צהריים אצל יעקב צור. ורה ישבה בראש שולחן שהיה מוקף גברים: אני, יעקב, אליהו, אליאס, בנדור, זאב ש"ק. סקרתי את הדירה - נאה, אך צנועה למדי, בסה"כ חמישה חדרים, ללא חדר עבודה בשביל יעקב. מתארחים כאן רמה, בתם של אבידרים, ועוזי [ביתן] בעלה, העושים דרכם חזרה מרוסיה. ערכו יחד עם הוריהם סיור נרחב בערי אוקראינה ובלורוסיה. ראו המון יהודים. נתמלאו חוויות כבירות למראה הכמיהה לארץ וההתרגשות המזעזעת למגע עם נציגי המדינה.
אחה"צ, משבאו אבן ורפאל, נפתחה בשגרירות ההתייעצות עם השגרירים מארבע הבירות, לרבות הציר ברומא ופלא-יועץ גדעון רפאל וכן בנדור משג' פריס. פתחתי במסירת סקירה על העניינים בארץ - בעיית הקמת הממשלה, ההתנדבות ל"קרן המגן", הלכי הרוח מסביב למלחמת מנע. מזה עברתי למשימה שלפנינו והרציתי על הבעיות, המישאלות והטענות שיש להציג לפני כל אחד ואחד מאנשי שיחי העתידים. היה חילוף דעות קצר. הישיבה נמשכה למעלה משעתיים.
בשבתי לארוחת ערב במלון - מי נכנס? יוסף סמוחה מאלכסנדריה [מעשירי יהודי העיר] ורעייתו. שמחו עלי בלב ונפש. שניהם הזדקנו מאוד.
בערב הלכתי לתיאטרון עם ידידתנו חוה קירשנר השוהה כאן וראיתי מחזה אמריקני מחיי מאחורי-הקלעים של ברודוויי במהדורה צרפתית מובהקת.
הידיעות הראשונות על בואי והדברים שאמרתי ב[נמל התעופה] אורלי נתפרסמו בעיתוני אחר הצהריים אשר התנבאו לרגל זה על העתקת מרכז הכובד של ועידת ז'נבה מענייני אירופה לתסבוכת החדשה שחלה במזה"ת עם פריצת בריה"מ לתוכו.
