יום ה',  25.7.1946

יקירי מכל יקר משה,

שמעתי את תמצית הספר הלבן.[1] שמענו ארבעתנו, לא נתבהלנו. לא הופתענו מהרישעות. אפלה ומבוכה מסביב אך לא כל הקיצים כלו, רק החזק מעמד ושמור על צלילות הראש.

ממה יודעת כבר על מאסרך. יהודה היה בתל-אביב ועזר לעדה לספר לממה את כל סיפורך ואת סיפור חיים. היא קיבלה את הכל בלי היסטריה ועתה מדברת על שניכם עם כל הנכנס הביתה.

היום יום היוולדו של קובי. 19! תוסס ומקמץ אגרופים ואינו יודע מנוח. עליך להדריכו ממקומך.

אני שולחת לך לפי שעה את נעליך האפורות. החומות אצל הסנדלר ומחר תקבלן. את הסדין שכחתי לשלוח אתמול והנהו לפניך היום.

הלשלוח לך מזוודה גדולה על כל צרה שלא תבוא?

כיצד משתמר החלב? אל תשכח להחזיר את הבקבוקים עם הפקקים.

שלום ונשיקות,

צפורה

אתמול הבאתי את חיים הביתה. רגלו הימנית בגבס וכן אמתו בידו הימנית. לרגל התקינו עקב והוא יכול להתהלך. אצבעו אסורה עוד לכשבועיים ורגלו לחודש. נברך על התוצאות כמו שהן. יכול היה להיות רע יותר.

אמור לדוד שהוא יכול שוב להשתמש בי כמתווכת, היות וחיים כבר בבית.

אתמול כתבתי רישמית.