יום ה', 20/10/1955
שם הספר  יומן אישי 1955
שם הפרק  יום ה', 20/10/1955

 

 

יום ה',  20/10/1955

 

זה היום השני שאני מעסיק את העיתונות - תשובתי בכנסת תופסת מקום מרכזי בעמוד הראשון.

במשרד החוץ ביקשתי את המנכ"ל להבריק לשגרירים לבקש ראיונות בשבילי - עם שלושת [שרי החוץ] המערביים בפריס ועם מולוטוב בז'נבה - על מנת שאקבל תשובות עד מחר בערב ולפי זה אקבע סופית את נסיעתי המכוונת ליום א' בבוקר.

במשרד רה"מ קיבלתי את לאוסון ובין השאר סיפרתי לו על תוכנית נסיעתי.

זרם התרומות [לקרן הרכש שהחל אחר נאום מ"ש בכנסת ב-18 בחודש] הולך וגובר. נתקבל מכתב מנס ציונה, מאת מי שמכריז על עצמו כי הוא "סנדלר המתקן נעליים" - לבל ישיאך לבך, חלילה, לפנות אליו בהזמנת זוג נעלים חדשות! - והריהו מודיע על תרומה של 100 ל"י "למגבית שטרם התחילה" לשם קניית נשק ומוסיף כי איננו אמיד חלילה ואת הסכום הזה יקבל בהלוואה מהבנק למען יגיע לתעודתו בלי דיחוי.

בין השאר - מברק מאיגוד הפועלים היציבים בסולל בונה: "בעידוד לקריאתך" (!) הם תורמים 20,000 ל"י.

משליווה יעקב הרצוג את לאוסון חזר וסיפר שוב כי לפי כל הסימנים נתון ב"ג בתכונה לקראת יוזמה מלחמתית.

מחדש נקלעתי היום למועקה עקב הנאום שעלי לשאת בסעודת הערב החגיגית לכבוד משלחת הסקר של uja. עוד לא חזרתי לאיתני הנפשי משני הנאומים בכנסת, יום אחר יום, והנה בא שלישי והפעם באנגלית ובאוזני אנשי חוץ לארץ. מוחי היה ריק לחלוטין מכל מחשבה ולא היה לי מושג איך אגש לעניין. אבל קראתי הביתה את ליליאן והכרחתי את עצמי להכתיב. כשהייתי תלמיד בית ספר והתקשיתי בכתיבת חיבור - הייתי נע ונד בחדרים ומתאונן לאמי כי אינני יודע כיצד להתחיל - הייתה אימא ז"ל אומרת: שב אל השולחן וטול קולמוס בידך. סגולה היא - העט מפיק מחשבות! פֵּרוֹ איזְוְלֶקַיֶט מיסְלי [ברוסית]. נראה כי בדורנו גם קצרנית היושבת מולך כשהעיפרון בידה והמחברת פרוסה לפניה יש לה אותו היעל.

ובאמת החלו משתלשלות מחשבות ומצטרפים ביטויים ועד לארוחת הצהריים הייתה כבר פתיחה ממשית של נאום. המשכתי אחרי הארוחה ולא הפסקתי עד שגמרתי. הזעקתי הביתה את ארתור ואת רוחמה - זה תיקן קצת את הסגנון וזו העתיקה – וכן עט עלי מייק ארנון לחטוף דף אחרי דף לתרגום עברי, וכך הפך החדר לבית חרושת לנאומים. התרגום העברי יצא גרוע בתכלית ועמלתי נוראות לתקנו.

נסעתי עם צפורה ל"דוד המלך" ונקלענו לתוך חבורה נלהבת - אישים מכל קצות ארה"ב, כמה עשרות, מהם הרבה מכרים טובים. צפורה לא נשארה לארוחת הערב יען קונצרט נערך הערב לטובת אילנשי"ל בימק"א. ישבתי בראש השולחן המרכזי בין אדי וארבורג לבין הרב [הרברט] פרידמן ושוחחתי על סיכויי בחירת הנשיא בארה"ב מזה ועל בעיית "המגבית" מזה. עם תום האכילה נשאתי נאומי וראיתי כי עשה רושם רב. הקצב היה מתוח ביותר והפנים מרוכזות - יותר רציניות מנרגשות. מצאתי פיתרון לבעיה כיצד לעשות ממשבר הביטחון מנוף להגברת ההתנדבות מבלי להיזקק לקריאה ישירה ליהודי ארה"ב לתרום כספים לרכישת נשק. העמדתי את עניין הסכנה לביטחון המדינה והכורח בנשק רב נוסף במרכז הנאום אבל הסברתי כי נטל חדש זה ירבץ בכל כובדו על ציבור אזרחי המדינה ואילו יהודי חוץ לארץ חייבים לעת כזאת לקחת על עצמם את כל עול המימון של מפעל הפיתוח וקליטת העלייה, אשר גם הם מבצרים את ביטחון המדינה. כשסיימתי אמר לי הרב פרידמן כי נתתי מגמה חדשה ל"מגבית" ועתה יצטרכו לסדר את מערכות תעמולתם. רבים הביעו הוקרתם לרצינותו ולבהירותו של הנאום - הרגישו כי חשיבותם עלתה בעיני עצמם, שכן התייחסה אליהם הממשלה בכובד ראש ודיברה אליהם בכל גילוי הלב ומבלי לכחד דבר.

כתום הסעודה והשיחות שלאחריה התיישבנו בפינת הטרקלין של "דוד המלך", אני ואשכול וטדי, להתייעץ על יוזמת הממשלה לגבי נחשול ההתנדבות שקם בארץ מאליו ונתון בגאות מיום ליום. היצעתי כי מחר אשדר קול קורא לאומה בו אמריץ את האזרחים לצאת בעקבות המתחילים במצווה.

אחרי גמר הסעודה ניגשתי לקונצרט ושמחתי שמחת לב ונפש להיפגש שם עם צפורה. האזנתי רק לפריט האחרון של התוכנית - הכנר בן הי"ד [שמואל] אשכנזי מחולון.

מהקונצרט ניגשנו אל שושנה קרונגולד, למסיבה לכבוד המנגנים. חזרנו הביתה הרבה אחר חצות ועוד ישבתי על הניירות ובין השאר שיגרתי מברק ליוסף שווארץ תוך הבטחה נמהרת לנסות ולהגיע לארה"ב בשבוע השני של נובמבר.

התנקמו בי קשה רדיפתי אחרי מוסיקה ורצוני לעשות נחת רוח לנשים הצדקניות המתעסקות באילנשי"ל. איחרתי שבת על הניירות מעבר לכל גבול של זמן וסיימתי את התוכנית הלילית בחיבור טיוטה ראשונה לשידורי המיועד למחר.

 

העתקת קישור