יום ד', 19/10/1955
איחרנו מאוד קום הבוקר - עונש בעד החיים המטורפים של הימים האחרונים. רוב עיתוני הבוקר נתנו את נאומי במלואו. הכותרות הגדולות - קריאתי על הנשק. רק "דבר" השכיל להקדיש את הכותרת הגדולה להודעתי כי נבקש נשק מכל מקור - כאילו זה היה מרכז הכובד של דברי. מוחות משונים!
ב-10 באתי לכנסת לישיבת הנשיאות - התייעצות על סדר היום לאחר גמר הוויכוח המדיני. מתודרך על ידי יעל עוזאי [עוזר ראשי למזכיר הממשלה] שהמתינה לי על מדרגות הכנסת וחטפתי איתה שיחה של חמש דקות, הפלאתי את חברי הנשיאות בבקיאות המופלגת שגיליתי במצבה של התחיקה הישראלית: קיימים ועומדים שמונה חוקים שכבר הונחו על שולחן הכנסת על ידי הממשלה הקודמת ואני מוכן להביאם לאישור הממשלה ביום א' ויוכלו לבוא לפני הכנסת מיום ב' ואילך. הכל נשמו לרווחה. לעצמי אמרתי כי ודאי לא אני כי אם אשכול יבצע את המשימה שכן תוכניתי היא לצאת לפריס ביום א' בבוקר.
ב-10.30 ערכתי ביקור ראשון של ממש לב"ג במלון "הנשיא". עד כה לא ראהו איש מיום שנפל למשכב, פרט לפולה, נחמיה והרופאים, וכן הנשיא שערך לו ביקור חולים קצר. מצאתיו שוכב, ראשו רכון הצדה והוא רושם דברים - לפי מראה הנייר איזו טיוטה. שאלתיו מייד מה העניין ואמר כי אלו הן רשימות להודעה שימסור בכנסת עם הצגת הממשלה. הוא קרא את נאומי בכנסת והוא מסכים לכמה דברים שנאמרו בו ולא יחזור עליהם, אבל מצדו יאמר כי מכירת הנשק הסובייטי למצרים פירושה תבערה במזה"ת וכי הברירה לפני נאצר היא או קיום הסכם ש"ן או מלחמה. לא ראיתי לחלוק גם על זה גם על זה. בעצמי התכוונתי בדברי תשובתי לדבר על התלקחות העתידה לפרוץ ואילו הברירה לפני נאצר הוצגה כבר כמה פעמים, בכלל זה גם בנאום אחד שלי בכנסת ועל ידי אבן באו"ם. שאלתי אם יש לו כבר מושג מתי תוצג הממשלה. אמר: ביום ג' הבא. שאלתי אם יש לו על כך אישור הרופאים. אמר כי לא אך הוא מקווה להשיגו. פולה אמרה לי אחר כך כי אין להעלות זאת על הדעת. עיקר מטרת ביקורי הייתה להודיעו כי בדעתי לצאת לאירופה כדי לאחוז שוורים בקרניהם. תגובותיו היו אופייניות ביותר: "לנסוע? כדאי לנסוע רק לשם דבר אחד: לדבר עם הצרפתים על נשק! מה זה הם מתחרטים עכשיו על מכירת התותחים?" - "והאומנם אין כדאי לראות את דאלס?" - "כן, את דאלס כדאי לראות." - "והאומנם אפשר לא לנסות לראות את מולוטוב?" - תנועת יד של ביטול וייאוש. קיצורו של דבר קיבלתי אישור לנסיעה והסתפקתי בזה. פניו היו טובים אך הרושם היה של חולשה.
ב-11 בכנסת, להמשך הוויכוח המדיני. נשמעו שני נאומי בכורה - של [גרשום] שוקן בעל "הארץ" [פרוג'] ושל אהרן רמז [מפא"י]. הראשון היה צלול ויעיל ביותר, הרבה יותר נוקב כלפי ארה"ב משאפשר היה לצפות. השני לקח לב בצניעות הופעתו ועם זה בגילוי ביטחונו העצמי המכובד והבלתי מרוברב. היה משוך עליו חוט של חן ורק חבל היה שהוקצב לו זמן רב מדי והוא האריך יתר על המידה. מייד אחריו נקראתי לשאת נאום תשובה. רבים ובתוכם היו"ר דיברו על לבי כי אדחה תשובתי ליום ב', אך סירבתי ביודעי כי ביום ב' לא אהיה כבר בארץ. פתחתי בברכה לנואם שקדמני על נאום הבכורה שנשא והזכרתי את [אביו] דוד רמז ז"ל שקולו בכנסת נדם לפני ארבע שנים. עניתי בקצרה לבגין ולברזילי, "גיליתי" כי מקור העיסקה הצ'כית היה ביוזמתה המדינית של בריה"מ שפנתה למצרים והציעה לה נשק ושאר סוגי עזרה צבאית וכלכלית, ולבסוף העתקתי את מרכז הכובד כלפי פנים וקראתי להיערכות הציבור כולו, נפשית ומעשית, לקראת הסכנה החדשה. אגב כך ניסיתי לעשות חשבון צדק עם המהנדסים המאיימים לשבות. הנאום היה ממוצע, כבול על ידי השעה המאוחרת בצוהרי יום ועל ידי חוסר תנופה מצדי, אך שמחתי כי עלה בידי לסיים פרשה זו מבלי לרסקה. כלפי חוץ היה העוקץ שבו הוקעה בלתי מסויגת של בריה"מ והטלת מלוא כובד האחריות עליה [ר' דה"כ, כ' 19, ע' 120-118].
אשכול קיבל שוב מברק של זעקת שבר מ[יוסף] שווארץ על התוצאות ההרסניות של דחיית בואי.
עוד לפני כמה ימים נתקבל במשרד רה"מ מכתב מפועל בניין ירושלמי המודיע על נכונותו לתרום 50 ל"י לקרן רכישת נשק אם יוכרז עליה. היום נתקבלו עוד כמה מכתבים כאלה מפינות שונות, מהם עם המחאות, תוך היענות לקריאת רה"מ בכנסת.
ב-4 פגישה עם אשכול, גולדה, מ"מ הרמטכ"ל [חיים] לסקוב ושמעון פרס בענייני נשק. לסקוב פתח בדיווח על תקרית בגבול סוריה ליד גונן. זה כמה ימים נערכות באותו גבול התקפות ביריות מצד הסורים - לפי כל הרושם במתוכנן. הפעם הרחיקו לכת. חייל נח"ל שבילה חופשתו בגונן יצא לצוד חזירים ונעלם. משיצאו אנשינו להתחקות עליו גילו עקבות דם ומשנתקרבו לגבול נתקבלו באש. לסקוב קובע כי החייל נהרג וגווייתו נסחבה אל מעבר לגבול. שאלתי מייד את תקוע ודעתו הייתה כי לא הוכח כאן מעשה רצח. ייתכן כי החייל נישבה ותהיה חקירה.
לסקוב ופרס גוללו תוכנית רכש בסך 15 מיליון דולר, נוסף על תוכנית 20 מיליון המתבצעת עכשיו. אשכול קיבל על עצמו להכין הצעת מימון.
אגב שיחה זו הצגתי ללסקוב כמה שאלות על כוננותנו למלחמה וקיבלתי תשובות מדאיגות מאוד על מספר שעות הלחימה שאנו מוכנים להן, בייחוד מפאת חיל האוויר. כן למדתי מהערותיו כי איננו מוכנים כלל למערכה במדבר מפני מחסור באמצעי הובלת מים ובציוד אחר.
פרס סיפר על תרומות המתקבלות במשרד הביטחון לקניית נשק. ניסיתי לעורר את אשכול לקביעת מסגרת להתנדבות זו ולמתן דחיפה מכוונת לה, אך הוא התייחס לכל העניין בספקנות והביע סברה כי הסכום שאפשר יהיה לגייס לא יהיה רב - אולי בסה"כ 75,000 ל"י.
משהסתלקו לסקוב ופרס התייעצתי עם אשכול וגולדה על נסיעתי. גולדה תמכה בה בתוקף ואף אשכול הודה כי היא הכרחית ורק ביקש כי אעזור לו להשפיע על יוסף כי יטוס לארה"ב לעבודת ה"מילווה".
ביקרתי את הנשיא, העומד לצאת לחופשה של 10 ימים בסדום, וסיפרתי לו על תוכנית נסיעתי ועל עניינים אחרים.
בבית בא אלי איסר ובידו תזכיר נרחב ויסודי על מלחמת מנע שהוא מחייבה בתוקף מוחלט. נוכחתי כי הוא תלה לעצמו "עיניות" המסייעות לו להתעלם מאפשרויות של סיבוכים וכישלונות העלולים לסתור או לשבש את הנחותיו. אף על פי כן עלה בידו לערער את איזוני הנפשי וכל הערב הייתי נתון במלחמה פנימית ללא הכרעה ברורה בתחושתי, אם כי בשיקול דעתי הלכה ונתגבשה ההחלטה נגד כל הרפתקה.
טדי נכנס לברר כמה עניינים ואגב כך סיפר על הפתקים שממטיר ב"ג על נחמיה, בהם הוראות לברר פרטים לגבי כוננות האוכלוסייה והצבא מבחינות שונות. "הזקן" מתוח מאוד וכל הגיגיו כנראה במלחמה הקרובה.
אף יעקב הרצוג שבא אחר כך שמע כי כזהו הלך הרוח. אמרתי לעצמי כי אם אסע לשבוע חזקה כי לא יוכרע בו דבר אבל בשובי נכונה לי בוודאי מערכה כבדה.
צפורה, התומכת בכל תוקף בנסיעתי לפריס, חוששת פן יבולע לנסיעתנו לארה"ב שהיא דרוכה לקראתה מאוד. כל השבועות האלו עולה ויורדת כף המאזניים של נסיעה זו, המיוחלת זה מכבר, ולעומתה עולה ויורדת כף האפשרות שלאחר הכל יוטל עלי מחדש להיות רה"מ וכן האפשרות שגם אם יצליח ב"ג להתגבר על מחלתו ולעמוד בראש השלטון, תתחיל פרשה של מאבק פנימי שלא תניח לי בשום פנים לצאת.
הערב פירסמנו הודעה מפורטת על שרשרת ההתקפות הסוריות שהגיעו לעת עתה לשיאן בתקרית גונן.
