יום ג', 18/10/1955
שמים וארץ והנאום בכנסת כל היום כולו.
הבוקר עבר בליטוש הטיוטה הראשונה. כרגיל זרמו מעברים הערות והצעות תיקונים. אחר כך טיפלתי בעריכת התרגום האנגלי שטיפלו בו ידיים נאמנות ואף על פי כן יצא מאוד לא כשורה עד שהוכרחתי לעשות בו מעשה הצלת נפשות ממש. אכלתי צהריים במשרד ליד שולחן העבודה והמשכתי בהכתבת תיקונים בנוסח האנגלי כששלוש כתבניות מחליפות זו את זו עד שהגיעה שעתי לנסוע לכנסת. חטפתי קפיצה הביתה וחילפתי בהירים בכהים והגעתי בדיוק עם עלות שפרינצק אל הדוכן. הבית היה מלא, והקשב דרוך. סקרתי ענייני נאום דאלס, ביטחון הגבולות, סכסוך ניצנה, ההסגר באילת והמו"מ עם ג'ונסטון ואת עיקר דברי - כשני שלישי הנאום - הקדשתי לזיון מצרים על ידי הסובייטים, סכנת מלחמת השמד הנשקפת לישראל והכורח היוקד בתוספת גדולה של נשק להגנתנו. סיימתי בקריאה "נשק לישראל!" [ר' "דברי הכנסת" כ' 19, ע' 85-88]. הנאום כולו היה מכוון לשמש אזעקה כלפי פנים וכלפי חוץ, לנער את האומה בארץ משאננותה, להשמיע קול קורא באוזני הגולה ולהתריע כלפי אומות העולם כי ביטחון ישראל הועמד לפתע על פי תהום. לפי תגובתם של עיתונאי חוץ ופנים הייתי סבור מייד כי מטרות אלו הושגו.
מבחינה אחת לא הייתי מרוצה מהמלאכה שעשיתי. ציר דברי היה אך ורק בעיית ביטחון ישראל והסכנה האיומה הנשקפת לו בעקבות המיפנה המהפכני שחל. לא ניסיתי להרחיב את היריעה ולהציב את בעייתנו על רקע בעיית השלום העולמי, גם לבחון את מדיניות המעצמות בחינה יותר יסודית לאורה של אספקלריה עולמית זו.
בוויכוח ניכר מיתון הקצוות. [מנחם] בגין פתח בנאום של קטרוג על מדיניות הממשלה ובמיוחד עלי, אך לא התפרע כדרכו בימים עברו. השאוּפתה להציג את "חרות" כאופוזיציה מכובדת המועמדה לשלטון שמה רסן ליצרים. מצד שני, [יצחק] בן-אהרון ו[ישראל] ברזילי התרסנו אף הם בהיות סיעותיהם על סף הכניסה לממשלה. עם כל זה שילם ברזילי מס שפתיים להוקעת מדיניות ארה"ב ולדגילה בנייטרליות.
מנכ"ל ביטחון שמעון פרס שת עלי בכנסת בענייני נשק לאור החזות החדשה. סיפר על קושי חדש שנתגלה בצרפת - התחרטו שם על עיסקת תותחים ו"שרמנים" שלנו. מלבד זה יש בכלל לטכס עצה על תוכנית רכש חדשה.
אחרי ארוחת הערב חזרתי לכנסת להמשך הוויכוח. כסה כינס את ועדת השמונה מייד עם תום ישיבת הערב אך אני מרדתי במשמעת המפלגתית והודעתי כי הבירור עם תנועת המושבים בדבר תיק החקלאות יוכל להתקיים גם בלעדי. לפי כל חוקי ההיגיון והטבע מן הדין היה כי אסע הביתה ואשכב מייד לישון, אך גבר היצר על השכל ונסעתי לאולם "אדיסון" לקונצרט של תאומי הפסנתרנים ויקטור בַּבין וניטיה וְרוֹנסקי, איש ואישה שהכרתים לפני כעשרים שנה בלונדון. צפורה הייתה כבר שם ושמחנו בלי גבול לשבת יחד. הקונצרט היה כליל תפארת - ליכוד כה נפלא של שני מנגנים והתמזגות כה מושלמת של צלילי שני כלים קשה היה להעלות על הדעת. הזמנו את הזוג אלינו ומכיוון שכבר נקבעה להם מסיבה אי-שם ברחביה הגיעו לביתנו, בלוויית שושנה וחיים ק'[רונגולד] רק לאחר חצות. בינתיים חיסלתי תיק ניירות ומשבאו שתינו תה והשתעינו שעה ארוכה וכולנו נהנינו. שני המנגנים יוצאי רוסיה בנעוריהם, התגלגלו בעולם כולו, עכשיו הם אזרחי ארה"ב, שניהם [ישבו] כתינוקות שנישבו ושמעו בפיות פעורים את סיפורי מעשיותי.
שכבנו שוב קרוב לשתיים.
במשך היום נפל הפור לגבי טיסתי לפריס ולז'נווה. בבוקר קראתי אלי את המנכ"ל ושאלתי לדעתו. גדעון במברקו הציע בעצם התייעצות שלי עם השגרירים בפריס וכאילו אגב כך פגישותי עם שרי החוץ. ובכן וולטר התרשם רק מהצעה ראשונה וטען כי אין ההתייעצות הכרחית, שכן יש כל הזמן חילוף מברקים. אמרתי כי הנסיעה כדאית רק לשם המחצית השנייה של התוכנית ואם תצא לפועל ממילא יעמוד סעיף זה ולא קודמו במרכז התרשמות העולם והחשיבות המדינית. שקל את הדבר מחדש והסכים כי עלי לנסוע. נדברתי כי ישלח מייד מברקים לארבעת השגרירים - וושינגטון, לונדון, פריס ומוסקבה - לעת עתה רק לשאול בדעתם אם כדאי המיבצע המתוכנן. נמלכתי גם בדעת ליאו שדרש בתוקף כי אסע. בכנסת שלחתי פתקאות לגולדה, לאשכול ולמשה שפירא. הראשונה והשלישי הגיבו בחיוב מוחלט. השני אף הוא נענה בראשו אך בלי חמדה. הסיבה הייתה ברורה - הוא חותר כל הזמן להטיסני לארה"ב להשתתפות בתעמולת ה"מילווה". ג'ו שווארץ ממטיר עליו ועלי מברקים נואשים, מכריז על הסתלקות מכל אחריות ומאיים בכישלון - וזה דווקא בשעת חירום זו, כאשר ברור כי נצטרך להשקיע מיליונים נוספים בחימושו של צה"ל. והנה אם קופצת עלי נסיעה לאירופה בלבד ברור כי היא דוחה את נסיעתי לאמריקה. אבל ממילא לא אוכל לצאת לארה"ב לשהייה של שבועות כל עוד אני רה"מ וב"ג רתוק לערש דווי. אגב, נסיעה זו לארה"ב היא חלומה ותשוקתה של צפורה כל השבועות האלה. נפשה יוצאת לבקר את הילדים ולחזות בזיו פניהם של הנכדים. היא גם טוענת - ובצדק גמור - כי אחרי שנות מצוקה נפשית מאין כמוה בארץ והליכה ממשבר למשבר עלי להיחלץ ולצאת ולראות את הארץ ובעיותיה מרחוק בחזות יותר רחבה. אף על פי כן נסיעה זו לאמריקה הולכת ונדחית ומי יודע אם תצא לפועל.
אמרתי לעצמי כי בטרם אחליט סופית על הנסיעה לפריס ולז'נווה עלי לראות את ב"ג.
