יום ו', 14/10/1955
שם הספר  יומן אישי 1955
שם הפרק  יום ו', 14/10/1955

 

 

יום ו',  14/10/1955

 

ב-6 צילצל הטלפון - לתוך תוכֵי הכַּר. "מבקשים אותך ממגדל אשקלון". בחדר הסמוך התעוררה צפורה ואמרתי לה כי ודאי קרה בלילה משהו בגבול הרצועה. חיכיתי ואין קול. סוף שנאמר כי המזמין אותי לא בא לטלפון ועוד יצולצל אלי. החזרתי ראשי לכר אך נבצר ממני להירדם. הייתי דרוך לצלצול וחרד לתוכנו. ב-6.30 העירותי את ג'ו משנתו: "הקרה משהו הלילה ברצועה?" "לא, לא קרה," על כל פנים לא קיבל שום ידיעה. ביקשתי סליחתו. חיכיתי עוד ועוד והצלצול לא בא. ב-7 קמתי.

כדי לסיים סיפור משונה זה - העניין נחקר אחר כך לפי בקשתי, מישהו הזמין את המספר 61059 מתוך תא-טלפון ציבורי במגדל אשקלון, דווקא ב-6 בבוקר. קישרו אותו ואז נתבקש אותו פלוני לשלשל לתוך המכשיר את הכסף הדרוש. נמצא חסר 25 מיל ולפי הרושם יצא לבקש את המטבעות ולחזור, אך יצא ולא חזר ואין לדעת מיהו. ותהי לחידה.

טילפנתי לנחמיה לשאול לשלום ב"ג. הכל כשורה. ישן היטב. צלול בהחלט, ער ומשוחח. לפי גזירת הרופאים אינו קם ואינו קורא עיתונים ואינו מקבל אנשים. בינתיים היכתה הידיעה גלים ומכל קצות הארץ פונים ושואלים.

ישיבת ה-8 שהוחלט עליה אמש נתחלפה בישיבת 4 בלבד, עם גולדה, אשכול וארן. על הפרק שוב עניין נפתלי. התנגדות אשכול למסירת מסו"ת לספיר גוברת מיום ליום - הוא מאיים בהרס האוצר. בלית ברירה הוסכם כי שלושת חברי ייפגשו היום בת"א עם נפתלי וישדלוהו לחזור בו.

גולדה וארן הציעו כי נוכח מחלת ב"ג אזמין אלי את משה שפירא ואנסה להשפיע עליו כי יכניס את הפוהמ"ז לקואליציה החדשה.

ארן הכין נוסחה של פשרה עם תנועת המושבים - דברים המסברים את האוזן, ללא ויתור על לוז, על כל פנים לאלתר, ובמשך הזמן נראה.

במשרד החוץ הכתבתי מברק ארוך לוושינגטון על שיחתי עם ג'ונסטון. ישבתי עם המנכ"ל על בעיות מינויים ועם [הציר יוסף] לינטון, שבא לחופשה, על ענייני יפן ותאילנד.

אחה"צ כינסתי בביתי התייעצות על הקו שננקוט נוכח ברית הסובייטים עם מצרים: המנכ"ל, ארתור, אייב, ליאו, טדי, יעקב, משה יובל. פתחתי בקריאת שלושה מיסמכים:

א) מברק [יוחנן] מרוז [מזכיר ראשון בשג' ישראל בוושינגטון] על שיחת הנשיאים [של הארגונים היהודים בארה"ב] עם דאלס, בה הודיע כי ארה"ב לא תיתן למצרים נשק תוך התחרות עם בריה"מ וכי תעיין באספקת נשק לנו לשם שיווי משקל, גם הצהיר כי אין כל כוונה לדרוש מאיתנו ויתורים בנגב וכי בנאומו לא היתנה ח"ב [חוזה ביטחון] בתיקוני גבול אלא רק הציגם כרצויים.

ב) מכתב נחום גולדמן אלי, בו הציע כי ננקוט יוזמה לטובת כלילת בריה"מ בסוד המעצמות הערֵבות ליציבות במזה"ת.

ג) מברק אבא 396, המחייב איום במלחמת מנע ונכונות לבצעו.

הרעיון המקורי של נחום גולדמן לא מצא מסילות ללב איש. אייב טען בשיכנוע רב כי תמיכת בריה"מ בערבים מושרשת עמוק ולא הייתה מתערערת אילו נקטנו אנו קו אחר כלפי ארה"ב. יעקב הציע כי אשגר איגרת אישית לארבעת שרי החוץ שיתכנסו בז'נבה. העירותי כי על ידי כך הריני מכניס את בריה"מ בסוד המעצמות הפוסקות בענייני המזה"ת - מוטב פנייה לכל אחד ואחד לחוד, אם בכתב או בעל פה, ו"לכל [צ"ל "ואל"] עם ועם כלשונו" [מגילת אסתר, א' 22]. וולטר חייב חיזוק נמרץ של הצבא, שמא ניזקק לאמצעי הקיצוני שהוצע ב-396. משה הסתמך על ריכוז שתי דיביזיות מצריות בקירבת גבול סיני וסבר כי ייתכן שניאלץ לפעול ביתר מהירות מכפי שמציע אבן. ליאו הרחיב דיבור על המשמעות הקובעת גורל של החדירה הסובייטית כקפיצה נחשונית במסע ההתפשטות הקומוניסטית שכבשה כבר מרבית אסיה ועתה היא נועצת קנה באפריקה ומשנה תכלית שינוי את רקע המערכה של צרפת על הצלת מעמדה באלז'יריה ובמרוקו. טדי לא שלל את ההיגיון של מלחמת מנע (להלן מ"מ) אבל צייר בצבעים קודרים ביותר את החזות הזאת לגבי עתידנו כגורם המעוניין כה חיונית בבניין ובשלום. לא סיכמתי, יען לפני ועדה מדינית של המפלגה, ורק העירותי על הערפל הגמור העוטף את תוצאותיה של מלחמת מנע וטענתי לגזירה שווה בין מלחמת מנע שלנו במצרים ושל ארה"ב בבריה"מ; והנה יחסנו למלחמת מנע עולמית שלילי לחלוטין ואילו בעולמנו הקטן אנו מוכנים לגרוס אחרת. יש בזה חוסר עקיבות המחייב התבוננות. הבעתי ספקות חמורים ומרחיקים לגבי כל מלחמה יזומה מצדנו ואמרתי כי החשבון של ברי ושמא לגבי סכנת מצרים המכפילה או מְשַלשת זיונה מורכב וסתום.

הכריחוני להסכים לנסוע במוצ"ש לארוחת ערב עם קבוצת סנאטורים אמריקנים אצל [היועץ] ווייט מהשגרירות של ארה"ב ברמת גן. ערב יקר שאמרתי להקדישו להכנת דוחי ל"מדינית" של המפלגה ביום א' - ועם זה לנאום בכנסת - הוקרב כליל.

טדי ואייב נשתיירו ובישרוני כי ביום ה' תגיע משלחת "המגבית" מארה"ב - 90 איש ואישה. לכתחילה הניחו כי ב"ג כבר יהיה רה"מ ואני אֶמָצא בארה"ב ולכן פטרוני מכל משימה. עתה שנתהפכו הגלגלים עלי לשאת נאום נרחב ביום ה' בערב, בסעודת הפתיחה של כינוס זה. הרכנתי ראשי.

לפתע טלפון מניו-יורק. דוד ואחריו אבא: "מה קרה לב"ג?" הם מלאי חרדה. הרגעתים. מה בדבר נסיעתי? "מצפים לי בכיליון עיניים." - [עניתי:] "איך אסע באין ממשלה?" אין כל התאמה בין בעיותיה החיצוניות של המדינה לבין צרותיה הפנימיות. עתה באה מחלת ב"ג וגרמה דחייה נוספת. בינתיים חולפים כל התאריכים. בערב שוב דיווח נחמיה על מצבו של ב"ג: "משתפר והולך, אך גזירת הריתוק למיטה בעינה עומדת."

כל הערב ישבתי על ניירות והיומן. צפורה הלכה למסיבה אצל רפאל בנדור ונשארתי לבדי. משחזרה נתתי לה לעיין בניירות אחדים שגרמו לה סחרחורת.

 

העתקת קישור