יום ד',  5/10/1955

 

שוב מָחַץ בנו האויב! שומר טרקטור ליד מושב גילת נורה ונהרג אמש. שני פועלים שחשו לעזרתו נפצעו. הייתה זו כנופיה אשר מהבוקר החלה ההתחקות אחרי עקבותיה והעניין העסיקני כהוגן במשך היום.

במשרד רה"מ ג'וש פלמון. ביררנו עניין ההתקשרות עם איש "אל-אומה" מסודאן אשר הבטחנו לו סכום כסף לרכישת מכונת דפוס ומשלוח איש לבירור אפשרות של פתיחת בנק בחרטום שיהא קשור עם הבנק שלנו בז'נבה. לדברי ג'וש עשה האיש רושם רציני על דוליק בשיחתו איתו בקושטא.

עוד עורר ג'וש שאלת הקשר עם מנהיג ה"וופד" [המפלגה המצרית הלאומית הראשית; נאסרה ככל האחרות ע"י משטר הפיכת 1952] היושב בלונדון. לשעבר לא הייתה דעתנו נוחה מקשר זה יען תלינו תקוות בהידברות עם נאצר. עכשיו נשתנה המצב. אם באמת סר חינו של נאצר בעיני האמריקנים, שמא יוכלו לסייע למיגורו? אבל במקרה זה עליהם להכין תחליף והמועמד הטבעי לכך הוא ה"וופד". ג'וש מציע לעורר אמריקנים לאפשרות זו. בלי עזרתם לא כדאי לנו לטפח קשר זה.

אשר לפעולת הגישוש לקראת מו"מ ישיר על יישובם של פליטים בעזרתנו, לשמה עומד ג'וש לצאת לז'נבה, הסכמנו לדחותה עד שיתברר המצב עם ג'ונסטון.

מ-9.30 עד 12.30 ישיבת ועדת חוץ וביטחון בכנסת. תחילה יחד עם ב"ג על בעיית השיט לאילת ואחר כך בלעדיו על עניין זיונה של מצרים. ב"ג גולל תוכנית רחבה ומרחיקה לפיתוח נמל אילת וביצורו ולארגון הפריצה לתוך המפרץ בכוח, שממנה היה ברור כי מיבצע הפריצה מוכרח להידחות לימים רבים - ודאי יותר משנה. השתמשתי בהזדמנות לתקן טעות שנתפסו לה רבים, כאילו בזמן ששלחנו את "בת גלים" לתעלת סואץ הייתה בידינו הברירה להשיטה לאילת ולהגן על מעברה. הוכחתי [כי] הברירה הייתה - מיבצע "בת גלים" או אפס מעשה, שכן כבר אז היה ברור כי מיבצע אילת יחייב הכנה ממושכת או נכונות לפעול נגד הפרעת מצרים בים על ידי פלישה לרצועת עזה או למדבר סיני, זאת אומרת נכונות למלחמה עם מצרים.

בחלק השני של הישיבה מסרתי דוח על ההשתלשלות והדגשתי נסיגת ארה"ב מכל ניסיון להתעמר בנאצר ולנגוש בו, המסתברת מהודעת דאלס לעיתונות, בה לימד זכות על מדינה המרגישה בכנות כי היא נתונה בסכנה כשהיא מנסה לרכוש נשק להגנתה בכל מקום שאפשר. אגב, פסוק רב-משמעות זה בדברי דאלס אינו מעיד בשום פנים על אקלים מדיני המאפשר לנו להלום בנאצר תוך סיכוי כי ארה"ב ואנגליה לא ימחו בידינו.

לארוחת צהריים, בבית, מושל מדינת ניו-יורק לשעבר תומאס דיואי ורעייתו, המלווה של המושל [ר"ב] ביקסבי, דב יוסף עם גולדי, השופט אגרנט ואשתו, אתל אגרון ואביבה נג'ר, כורש סלזברגר מ"ני"ט", ד"ר [לינקולן] הייל ורעייתו. דיואי היה מלא התפעלות מתורכיה - מאמץ פיתוח ראוי לשבח הן בחקלאות (מיכון וכו') הן בתעשייה (סוכר, מלט וכו'). ציין את דלות הכישרונות האישיים, בייחוד באמנות. שמע מגנרל אמריקני רציני טובות על התקדמות הצבא התורכי. ניסה ללמד זכות על הממשלה התורכית לרגל הפרעות ביוונים ובאירופים בכלל [ב-7 בספט' באיסטנבול ובאיזמיר עקב סכסוך קפריסין] - הוא מוכן לקבל בכל הרצינות את הגירסה חסרת השחר של התורכים כי יד הקומוניסטים הייתה בדבר. אשר לנאצר, אופיינית הייתה הנימה הפייסנית שנקט - על כל פנים אין הוא מוכן בשום פנים לראות את ממשלתו עושה שפטים בנאצר והוא מקווה כי עניין הנשק הסובייטי יתמזמז איך שהוא somehow" "will peter out. מאלף ביותר!

עוד לפני ארוחת הצהריים טילפן לי ב"ג על צורך בהתייעצות דחופה יחד עם מ"מ הרמטכ"ל (משה דיין יצא לחופשה של חודש ימים). הבינותי כי זה בעניין גילת, אשר בינתיים קיבלתי דוח כי עקבות הכנופיה שפעלה שם הובילו מהרצועה למקום התקרית וממנו כלפי גבול ירדן. באתי למשרד רה"מ. חיים לסקוב הודיע פסקנית, כי העקבות מוכיחים נסיגתה של הכנופיה חזרה כלפי גבול הרצועה והחל מרצה מייד על תוכניות התגמול - מספר יעדים לבחירה. הציג את הראשון - מחנה "פידאיין" בקרבת החוף מצפון לעזה - התוכנית היא לגשת למקום בים ולהנחית פלוגה שתשמיד את המחנה. כיוון ששעתי הייתה דחוקה אמרתי כי לא יהיה אחראי לדון על עניין כה רציני בחיפזון וההתייעצות נדחתה לאחר הצהריים.

מייד אחרי צאת דיואי ופמלייתו התיישבתי עם ג'ו תקוע על עניין גילת. ג'ו מסר הערכת המשטרה בדרום: ברור כי זה לא היה מיבצע מתוכנן, אלא הרושם הוא כי קבוצת ערבים עברה בדרך הידועה מהרצועה לממלכת ירדן ומשנתקלה ביהודים - פגעה בהם. הפגיעה הייתה מקרית. כנופיה מאורגנת כהלכה ומשוגרת לשם מעשה רצח הייתה חודרת לתוך יישוב ולא סומכת על נס שמא תפגוש במישהו על אם הדרך.

אמרתי כי תביעת התגמול ניתנת להיות מוצדקת על ידי הכורח להחניק את הרע באיבו - לפגוש בתגובה מהירה ונמרצת התחלה של מחזור דמים חדש. לעומת זה אין רקע הפרסום מבטיח הצגת המעשה באורו הנכון. יתר על כן, הרי נאצר מצדיק את הרכש בצ'כיה בהסתמכו על התקפות עזה וחאן-יונס - נמצא שעל ידי תגמול חדש בעל ממדים מכובדים נימצא נותנים קלף בידו להוכיח כי חששותיו מפנינו אמיתיים ואין הנשק שהוא רוכש מיועד אלא להתגוננות. אומנם זה עתה מנעתי מעשה תגובה נגד לבנון ומניעת מעשה תגובה עכשיו נגד מצרים מותחת את החוט יותר מדי ומקוממת נגדי את צה"ל ואת ה"אקטיביסטים" בכלל, אבל דומני כי לא תהיה לי ברירה אלא להתנגד גם הפעם.

בא ב"ג. הקדים כדי להימלך בדעתי על עניין השייך להקמת הקואליציה. הוא קרא אליו את [ישראל] גלילי ומסר לו את תוכנית חלוקת התיקים לידיעתו המוקדמת. גלילי נדהם מהצעת תיק הסעד ל"אחדות העבודה". אמר כי הדבר מוכרח לבוא כהלם לאחה"ע וכן תתאכזב מרה מפ"ם אם יוחלף תיק הבריאות המוצע לה בתיק סעד. ב"ג מציע איפוא שינוי מרחיק לכת בתוכנית: להעביר את שיטרית ממשטרה לסעד ולמסור את המשטרה לאחה"ע. אף על פי שמסירת המשטרה לאחה"ע תעורר בעיות רציניות וכן עלול שיטרית להיפגע מהחילופין - הבעתי דעתי כי הצעה כזו מותרת אם יש בה פיתרון לבעיה.

הופיעו לסקוב ונחמיה [ארגוב] ונכנסו להתייעצות שנפסקה לפני ארוחת הצהריים. לסקוב שוב תיאר את מסלול הכנופיה לפי גירסתו. מסרתי את הגירסה שהגיעתני מהמשטרה. לסקוב טען כי ידועה לו דעת המשטרה כי אלה היו מבריחים סתם ולא כנופיה רצחנית. הוא שולל השערה זו - מבריחים עוקפים אנשים הניקרים להם בדרכם - אין הם רוצחים אותם. עודנו מדבר והוכנס פתק לנחמיה. זה קרא את הנייר והעבירו ללסקוב. סוף שהנייר נמסר לי. היה זה דוח מראש אג"ם, עוזי נרקיס: העקבות הוכיחו כי הכנופיה המשיכה דרכה להר חברון.

אמרתי כי בטרם ניכנס לבדיקת המיבצעים המוצעים ברצוני להקשות על העניין עקרונית. כל מיבצע רציני מצדנו מחייב הכנה יסודית של דעת הקהל. במקרה זה נעדרת הכנה כזאת. אני נאבק זה ימים עם המטכ"ל על הבלטת חלקה של מצרים בכל התקריות האחרונות, כולל בית שאן והגליל העליון. המטכ"ל בולם אותי מחשש לביטחון הצינורות. אך הנה סיפר ז'ילבר למנכ"ל-חוץ כי שמע מיו"ר וש"ן הלבנונית כי הכנופיה שפעלה בצפון אוּמנה ברצועת עזה ושוגרה משם. הווה אומר, זהו סיפור המתהלך בסגל הדיפלומטי ואיוולת היא מצדנו לא להשתמש בו. אמר ב"ג: "אדרבה, נפרסם עכשיו מה שאנו יודעים על מצרים." אמרתי: "אי-אפשר לפרסם ולפעול בעת ובעונה אחת. יש טעם לפרסם אם נוטלים שהות מסוימת עד שהפרסום נחרת בהתרשמות הציבור ואז, אם הצד שכנגד חוזר לסורו, הולמים בו על יסוד הרקע שהוכשר. יתר על כן, יש יסוד להניח כי הרצח בגילת היה מקרי ולא יזום מראש כמעשי רצח אחרים שבוצעו על ידי כנופיות מאורגנות. משונה יהיה אם דווקא עליו נגיב במיבצע מפוצץ. לבסוף, כלום לא ברור כי אנו נותנים על ידי כך הוכחה בידי נאצר כי קניית הנשק הצ'כי מוצדקת לחלוטין על ידי מזימותינו התוקפניות?"

שאלתי את ב"ג לדעתו. אמר כי לא נחוץ לו דווקא מעשה תגמול לאלתר. דעתו כמקודם: יש להתרות בברנס ובמעצמות כי אם לא יחדלו הרציחות ניקח את העניין בידינו ונבטיח את השקט והשלום - זאת אומרת נגרש את המצרים מהרצועה, נתפוס את כולה מחאן-יונס בואכה אשקלון, לא ניגע באיש בתוכה פרט ליחידות המזוינות אשר את נשקן נפרק, וניקח על עצמנו את שמירת הגבול בפני מסתננים. אמרתי: "זה פירושו מלחמה, לא כן?" אמר: "לאו דווקא." אמרתי: "ודאי לאו דווקא, אך תיתכן מלחמה ועלינו להיות מוכנים לכך." הוספתי כי זה, על כל פנים, עניין להכרעה ממשלתית חדשה. אמר: "ודאי."

הצעתי כי בינתיים נעשה פרסום על כל שרשרת התקריות האחרונות ונדגיש אחריותה של מצרים. זה הוסכם ואמרתי כי אטיל על תקוע להכין גילוי דעת יחד עם [יהושפט] הרכבי.

חיים לסקוב, שהוא איש סדר ומשטר, הקפיד לשאול: "ומה בדבר התוכנית - האם פירוש הדבר הוא כי אין אישור?" ב"ג עשה תנועת יד כלפַי ואמר: "במצב זה ברור כי אין אישור." טכסיס זה לגולל עלי את האחריות לא התאים בדיוק לקו שנקט ב"ג לפני רגע - כאשר בעצמו אמר כי אין הוא להוט אחרי מעשי תגמול קמעוניים אלא הוא בוחר בפיתרון יסודי, ומבין כי זה מחייב דיון מיוחד, משמע כי הדבר לא יוכרע היום או מחר.

כך נמנע שוב מעשה תגמול והוטלה מעמסה נוספת על חשבוני האישי כלפי צה"ל והאקטיביסטים. עם זה נתתי דעתי כי עניין כיבוש רצועת עזה נכנס לגדר אפשרות מעשית - במה דברים אמורים, אם לא ייפסקו תעלולי הרצח של המצרים.

בא זלמן שז"ר ערב טיסתו לציריך, שם הוא מקווה להשיג הקצבה מ"וועידת התביעות", החולשת על חלקו של העם היהודי ב"שילומים", לתקציב הפעולה החינוכית של הסוכנות באירופה.

זיאמה טילפן ובפיו קיטרוג קשה על הצעותיו האחרונות של ב"ג, שכבר הועברו לגלילי. אמרתי כי אין העניין נורא בעיני ועל כל פנים העיקר הוא כי תוקם סוף סוף הממשלה, ואם נמסר ההגה לב"ג יש להניח לו לנהוג לפי הבנתו.

ב-7.30 יצאתי לנען לחג כ"ה שנים למשק. ישראל גלילי בא במיוחד להזמינני והפציר בי כמה פעמים. צפורה הייתה עייפה ונסעתי יחידי. כל נסיעה שלי לנען - אומנם אחת לכמה שנים - היא עינוי בשבילי. קשרי האישיים עם ותיקי המקום [שהיו חניכי מ"ש בנעוריהם] הם בבחינת אהבת נעורים בשבילי, אך הפירוד המפלגתי קרע תהום ביני ובינם וקשה לי לעשות שקר בנפשי ולדבר אליהם לשלום שעה שאני סולד עד עמקי הנפש בדרכם המדינית הנפסדת [כאנשי "אחדות העבודה"] ובהרס הפנימי שהם עוללו ב[פילוג ה]מפלגה ובתנועה הקיבוצית. אף על פי כן נעתרתי ונסעתי, יען בכל זאת אנו עומדים על סף תקופה חדשה של השתתפות אחה"ע באחריות לשלטון. בואי עשוי לקרב לבבות והיעדרי עלול לשמש שורש חדש של מרירות ושנאת חינם.

זה שנים לא הייתי בנען. הופתעתי מהמרחב והתנופה שבאמפיתאטרון, אשר לא שיערתי קיומו. הוא עצמו והבמה - בניינים נועזים ומרהיבים. הקהל - עצום ורב, אלפים על אלפים. הוותיקים פגשוני בחמימות יתרה ופניו הרחבים של ישראל קרנו מאושר. ברור כי הוזמנתי אל הבמה יחד עם רבים וכן שלמים וברור כי נגזר עלי לדבר. פתחתי: "לא קל גורלו של אדם הנאלץ להתלבט כדי למצוא לשון משותפת בין האהבה שבלבו ובין האמת שבלבו. לבטים אלה היו מנת חלקי זה שנים בביקורי הנדירים - אך תמיד היקרים - בנען. הפעם ייקל המאבק, הן משום זיכרונות עבר הקשורים בייסודה של נען, הן משום הסיכויים לקירוב לבבות מכאן ואילך", - ואחרי זה נאמתי נאום שלם.

עם תום הנאומים שהיו לא מעטים ולא קצרים - בייחוד, כמובן, נאומו של [יצחק] טבנקין - ביקרתי יחד עם יוס'קה [רבינוביץ'] ושרה ק'[לוקוב, מראשוני תנועת "הנוער העובד" וחניכי מ"ש בה] בתערוכה של נען וב-11 יצאתי חזרה. גם בשעה מאוחרת זו הייתה התעבורה ערה למדי. הגעתי הביתה בחצות וסעדתי משהו עם צפורה וסיפרנו איש לרעותו מה שסיפרנו וישבתי לכתוב יומן והריני מסיימו אחרי שתיים.