יום ג', 4/10/1955
שם הספר  יומן אישי 1955
שם הפרק  יום ג', 4/10/1955

 

 

יום ג',  4/10/1955

 

התעוררתי תוך מחשבות ולבטים על הבעיה שהעמידני בפניה איסר. יותר שהירהרתי פחות ראיתי את הדבר מעשי וכדאי. אֵי הביטחון כי אותם רמזים שנמסרו לנו מאחורי הפרגוד של אותו מוסד סתר [סיאייא"י] משקפים באמת את שיקול דעתם של הבית [הלבן] והמחלקה [מחמ"ד] ואם נפעל לפיהם לא נקדיח תבשילנו ללא תקנה. הן אם נפרוץ גדר ותקום סערה נגדנו אשר ייתכן ותעשה בנו שמות – הן לא נוכל להסתמך על הדירבון שניתן לנו בחדרי חדרים. יתר על כן, עם כל הזעם נגד מצרים מזה והגוש הסובייטי מזה, אין להעלות על הדעת כי מישהו בקרב קברניטי המערב רוצה בהתלקחות אש ושפיכת דם, אשר מי ישור תוצאותיהן. דאלס אמר בשיחתו עם אבן דברים ברורים נגד כל מלחמה בין ישראל הנשענת על ארה"ב, לבין מצרים הנתמכת על ידי בריה"מ. זאת ועוד: הנה נאצר טוען כי הוא הוכרח להיזקק לנשק הצ'כי מטעם התוקפנות והַתְפַּשְטָנוּת הישראלית - כלום על ידי כיבוש הרצועה לא נצדיק עלינו את הדין?

בעיתוני הבוקר מאמרים ראשיים המשבחים את מיבצע ניצנה. בין הידיעות בשורה רעה: ממשלות ערב - על כל פנים מצרים, סוריה ולבנון - החליטו לשלול את תוכנית ג'ונסטון, ולא משום איזה נימוק ענייני אלא מהתנגדותן העקרונית לכל הסדר שהוא עם ישראל. כישלון  כ ז ה  של תוכנית ג'ונסטון אומנם יציגנו בטווח קצר באור נוח לנו כמוכנים לשיתוף פעולה בינלאומי ולהתפשרות מעשית - נוכח הנוקשות הערבית החשוכה, המקריבה ענייני חיים של המוני אדם על מזבח אמונות-ההבל של לאומנות קנאית. אולם לאורך ימים תוסקנה ממפלה זו מסקנות ממאירות ביותר לדידנו. הדבר ישמש לקח עד היכן מגיעה איבת ערב לישראל ויוכיח כי אין לתלות שום תקווה באפשרות של שלום מוסכם אלא יש לחפש דרכים אחרות להבטחת היציבות - דרכים העלולות להביא לידי תביעת כניעתה של ישראל.

עוד בעיתונות נאום מפוצץ של מנכ"ל-ביטחון בכינוס שנתי של עובדי משרדו - כולו מלא דברי רהב והתפארות על הישגי צה"ל ברכש ובתעש בניגוד מפליץ לקו שנקטנו אתמול, אני וב"ג, בעקבות ישיבת הממשלה, להבליט בהודעה הרשמית את יתרון זיונה של מצרים ואת פיגור ציודו של צה"ל. מפיו הפתוח לרווחה של שמעון פרס נשרה, למשל, פנינה כזו: "בתותחנות הגענו כמעט לנקודת רוויה". איזו הפגנה מחפירה של היעדר כל תיאום בין הממשלה בכללותה - לרבות, כמובן, משרד החוץ, אך כולל גם את שר הביטחון - לבין משרד הביטחון כשלעצמו! איזו תעודה של הפקרות במדינה הזאת - ודווקא כלפי חוץ, ודווקא בתחום הביטחון, ודווקא לעת כזאת!

בבואי למשרד דאגתי לפרסום הודעה של דובר צה"ל בתגובה לידיעות על כישלון תוכנית ג'ונסטון אצל הערבים - בה נאמר, כי דחיית התוכנית על ידי מדינות ערב פירושה החזרת החופש הגמור לישראל להגשים תוכניותיה היא, בכלל זה מפעל ערוץ הירדן ב"בנות יעקב", ובכלל להשתמש במקורות המים שבתחומיה כראות עינה. חשבתי כי טוב להשמיע באוזני ציבורנו המדוכדך מילה תקיפה בעניין זה וגם לא יהיה בזה נזק למאמצי ג'ונסטון אם נזכיר בשעת הכרעה זו לערבים כי הם עלולים להפסיד מהחמצת ההזדמנות של הסדר מים איתנו.

כן דאגתי לפירסום תוכן דבריו של נציגנו בפראג שלמה קדר באוזניה של סיקאנינובה - דברים כדורבנות אשר שיוו לשיחה אופי דרמטי ביותר וראוי לפרסמם כשלב נוסף במערכה.

ישבתי עם המנכ"ל ואליצור על בעיית הדיפת השיטנה המצרית בעיתוני בירות העולם, המציגה את ישראל כגורם מתפרץ להגברת זיונו מתוך יצר תוקפני ואת מצרים כמדינה מאוימת החוגרת שארית כוחה להשיג קצת נשק כדי להתגונן ביום עֶברה. נכנסתי למאבק טלפוני קודם עם ב"ג ואחר כך עם ראש אמ"ן, פטי, להשיג מהם מספרים וקווי-השוואה בין זיוננו וזיון מצרים הניתנים לפרסום. וולטר יראה היום את [רוי] אלסטון ואני קיבלתי את כורש, cyrus בלע"ז, סולצברגר, הכתב הנודד של "ני"ט", ושוחחתי איתו כשעה לא לפירסום שמי.

אחה"צ קיבלתי במשרד רה"מ משלחת של "עולי רגל" להר ציון, רובם אמריקנים ומיעוטם ישראלים, הרכב אנושי מגוון ומשונה - רבנים ישישים וגברות מסוגים וגילים שונים וסתם יהודים - שהשתתפו בתפילה למען שלום העולם, מאורגנת ע"י מנכ"ל דתות ד"ר [ש"ז] כהנא, שידו רב לו בהמצאת מינהגים ובחרושת קודשים חדישים.

בבית, לתה, [התעשיין] אסטוריו מאיר ממילאנו ומשפחתו. שמעתי מהבנות תיאור מעניין של ביה"ס היהודי התיכון במילאנו המכיל כ-500 תלמיד ותלמידה, מוכר על ידי השלטונות, כל המדעים נילמדים בו איטלקית, אבל יש הוראה עברית בכל הכיתות והתלמידים מגיעים לשיחה ולקריאה עברית. מאיר, שהוא קונסול כבוד של ישראל, השקיע כבר הון רב בארץ. הוא אחד השותפים במפעלי הנייר שבחדרה וסיפר על ההרחבה העומדת בקרוב לחול במיתקן זה לשם גיוון הייצור.

אגב, השותף העיקרי של המפעל, יוסף מייזר מניו-יורק, ביקרני הבוקר במשה"ח.

מ-6 עד 9 במשרד רה"מ, בישיבה אצל ב"ג על ענייני הקואליציה. הייתה זו להלכה ישיבה של ועדת השמונה. נמיר וגוברין לא הופיעו - נראה כי שניהם נוהגים "ברוגז", הראשון משום שב"ג בושש להזמינו לממשלה והשני משום שלא הוצע לו תיק מסו"ת.

ב"ג מסר כי הודיע היום לסיעות כי המו"מ נגמר והם יידרשו לענות הן או לאו להצעותיו בדבר הרכב הממשלה. "סיכמנו" כי לפוהמ"ז יוצעו פנים, דואר ודתות; לאחה"ע - פיתוח ובריאות וסגנות בחקלאות; למפ"ם - תחבורה וסעד; לפרוג' - משפטים עם מקום לפרדר בוועדת השרים הכלכליים.

עיקר הדיון היה כולו כלפי פנים - מי ומי השרים חברי מפא"י. אושרו כנשארים על כנם שרי החוץ, הביטחון, האוצר, העבודה, המשטרה. לאחר ויכוחים עם זיאמה עצמו נקבע כי יהיה שר החינוך והתרבות. הוסכם כי פנחס ספיר יהיה שר מסו"ת. אשר לחקלאות - נתקבלה על הדעת מועמדות קדיש לוז, ואם יסרב - משום הפסיחה על [יוסף] אפרתי, שהוא המועמד הרשמי של "האיחוד" - כי אז יישאר נפתלי על כנו. קדיש עדיף מנפתלי כאיש ההתיישבות והקיבוץ וכצעיר הרבה יותר. שתי סיעות הפועלים האחרות שולחות לממשלה ארבעה חברי קיבוצים ונודעת חשיבות מוסרית ותנועתית מיוחדת לכלילת שר חבר מפא"י שהינו אף הוא חבר קיבוץ היושב עם משפחתו בתוך משקו. יתר על כן, הצטרפות קדיש לוז לממשלה יש בה תוספת יקרת ערך למשקלה המוסרי ולרמתה הציבורית. הוא ופנחס ספיר יפגינו את ההתחדשות בהרכב נציגות מפא"י בממשלה וגיוס כוחות חדשים מתוך התנועה לשם השליחות הממלכתית העליונה.

המסקנה החמורה האחת הנובעת מחלוקת תפקידים זו היא הוצאת דב יוסף מהממשלה. הדבר היה נתון וברור מראש. ברגע שהוחלט להציע תיק פיתוח למפ"ם ואת תיק מסו"ת לספיר - נסתם הגולל על ברני המיסכן. אף על פי כן שאל ב"ג במפורש אם לדעת הוועדה אין מקום ליוסף בממשלה. שאל את החברים אחד אחד וכל אחד ענה אותה תשובה במילים אחרות. אמרתי: "בנסיבות הנתונות זוהי תוצאה בלתי נמנעת." שאלו: "מה יהיה עליו?" לא נמצאה עצה. אשכול ניסה להציע כי יישלח לתפקיד של נציגות בחו"ל. הגבתי בשלילה. אמרתי - והצטערתי אחר כך כי נפלטו מילים אלו מפי - כי נציגות כלפי חוץ מחייבת חן אישי וכישרון לכבוש לבבות. ב"ג שאל: "איך אסביר לו?" אמרתי: "חיים פרלמנטריים מתאכזרים לפעמים."

הייתה לי עוד התייעצות עם ארן ו"אל על" (אפי הופיע כנציג החברה) והאוצר ומשה"ח על בעיית הקו לדרום אפריקה, לרגל דרישת ממשלת ד"א להפעיל זכותה ולהטיס פעמיים בחודש מטוסים משלה לשירות בקו זה.

כאשר חזרתי הביתה וישבתי עם צפורה לארוחת ערב גיליתי אוזנה על הצפוי לידידנו ברני. צפורה הייתה מזועזעת עד עמקי הנפש וטענה כי זהו אסון אישי לו ו[לאשתו] גולדי, אשר עתה זה חזרה מריפוי בחו"ל. הסכמתי כי אומנם כן הדבר, אבל מי אשם אם ברני סירב להעמיד עצמו לראשות עיריית ירושלים, למרות כל תחנוני אליו? הוא שהלך בעיניים עצומות אחרי ב"ג ותמך בו ללא כל היסוס וללא מחשבה עצמית בכל עמדה שנקט, ותהי היוצאת-דופן ביותר, גרם לו מזלו "להיזרק" מהממשלה דווקא ע"י ב"ג.

 

העתקת קישור