יום ב',  3/10/1955

 

השכמתי קום ועברתי על התיק שהוכן לי בעניין אספקת הנשק הסובייטי למצרים - נושא סקירתי בישיבת הממשלה שלא מן המניין, שבגללה ביטלתי את סיורי בגליל, המיוחל זה מכבר. במשרד זומנו אלי יעקב הרצוג ומשה יובל שהירצו לפני אותה פרשה איש איש מזוויות ראייתו.

ב"ג נכנס לחדרי לפני הישיבה וראיתיו ב"מתח גבוה". מחר תתקיים ישיבת ועדת החמישה - נציגי הסיעות המיועדות לקואליציה - בה יודיע כי המו"מ על המצע נסתיים ויש לגשת להכרעה על תיקים. מיניה וביה הבינותי מהסתייגות שלו כי המו"מ על המצע לא נסתיים וישנן עדיין שתי הסתייגויות - אחת כלפי ה"פרוגרסיבים" ואחת כלפי הדתיים - אשר טרם סולקו. המשיך ואמר כי כעבור יום יגיש לכל הסיעות תוכנית מדויקת של חלוקת תיקים וידרוש עד יום ב' תשובה ברורה - הן או לאו.

"הבוקר", שכולו מחמדים מאז ומעולם ובייחוד מזמן שיצאו "הכלליים" מהקואליציה, יורד עכשיו יום יום לחיי ב"ג ודורש כי יחזיר לנשיא את המשימה שהוטלה עליו.

בישיבת הממשלה הרציתי כשעה. קריאת מברקו המפורט של אבן על שיחתו עם דאלס, רצופה הודיותיו של זה בחומר העניין, בממדי אספקת הנשק הצ'כית ובסכנות הנשקפות לביטחונה של ישראל לעתיד לבוא מהמיפנה שחל - עכרו את הרוחות. בסיכום הדברים הצעתי קווי הסברה פומבית וסעיפי תביעה כלפי ארה"ב: הן סיוע צבאי והן חוזה ביטחון. קמו עוררים על הסיוע הצבאי, זאת אומרת על מתן נשק חינם, בשל הפיקוח הכרוך בו: גולדה, יוסף ולבסוף ב"ג העדיפו קניית נשק - כמובן באשראי וכמובן בזיל הזול. לא ראיתי לערוך קרב עקרוני בשלב זה וקיבלתי לעת עתה את עקרון הרכישה בכסף. בשלב אחד של הוויכוח הפליט ב"ג: "אם הם יקבלו באמת "מיגים" (מטוסי סילון משובחים ביותר) - אהיה בעד הפצצתם! נוכל לעשות זאת." הבינותי כי קרא אותו מברק מוושינגטון. שאלתי את טדי ואישר לי זאת. זרע-פרא זה נפל על קרקע פורה.

אחרי הישיבה כינסתי התייעצות של שלושה - אני, ב"ג ויוסף - על השיט לאילת. הוסכם כי אין כל טעם לשכור אונייה יוונית על מנת שתציית לתקנות המצריות – כפי שברור כי תעשה ותחייב על ידי כך את ישראל. ב"ג לא ראה בתחילה פסול במהלך זה וטען כי אחרי הכל הרי זו אונייה יוונית ולא ישראלית, אבל נענה להסבר. לעומת זה הודיע יוסף כי אם נערוב לקברניט את ערך האונייה - יהיה מוכן לנסות מזלו ללא ציות. הסכום - 30,000 לי"ש, והשאלה אם כדאי הדבר נשארה תלויה עד להתייעצות עם שר האוצר.

בינתיים, לקראת ישיבת חוץ וביטחון השבוע, בה יעמוד על סה"י עניין השיט לאילת, ניסיתי לברר את מחשבותיו של ב"ג על אופן הכנת המיבצע הגדול והמכריע - העברת אונייה נושאת דגל ישראלי - ונוכחתי כי מושגיו בעניין זה, אם כי הובעו בלשון נחרצת ומפוצצת, הינם מעורפלים בתכלית ולוקים בכלליות מעוררת דאגה.

טרחתי הרבה בחיבור הודעה על ישיבת הממשלה הבוקר, שנוסחה למעשה כגילוי דעת של הממשלה על עניין הנשק הסובייטי למצרים.

ברני חזר אלי לשיחה אישית. איך ייתכן לגזול ממנו את תיק הפיתוח - בייחוד לאחר גילוי הנפט? אמרתי כי היה עוול עוד יותר גדול אילו חל גילוי הנפט לאחר העברת התיק לידי חבר מפ"ם. "כן, אבל הייתכן בכלל למסור לידם את התיק הזה?" הסכמתי כי אין הם ראויים לכך, אבל מה נעשה והם דרושים לקואליציה ויש לתת להם תיקים?" מדוע לא יקחו מסו"ת?" עשיתי זאת לצחוק - רק זה חסר לנו כלפי כל הימין בארץ, ובייחוד כלפי בעלי התעשייה! "זהו ממילא 'בוץ' - אדרבה, ישקעו בו אנשי מפ"ם!" לא גרסתי גישה זו וברני יצא ממני בפחי נפש. אחרי הכל לא הוברר לי אם ב"ג מציע לו תיק מסו"ת או שהוא הבין מב"ג כי בכלל אין הוא רואה מקום בשביל דב יוסף בממשלה העתידה.

אחרי ארוחת הצהריים נסעה צפורה לת"א לבקר את הוריה ואיוותר אנוכי לבדי.

איסר, שחזר אתמול מנסיעתו לארגנטינה - שם נזדמן בדיוק בשעת המהפכה הגדולה של מיגור פרון - בא לשיחה בעניין מיוחד שבמיוחד. נקודת המוצא הוא אותו שדר שהגיע מוושינגטון: "אנו מתפלאים לשתיקתכם" - לעת כזו. מאותו מקור הגיעתנו ידיעה ערב התקפתנו על חאן-יונס, כי נאצר התכונן להתקיף את ישראל, אבל עלה בידי ביירוד להניאו מביצוע זממו. שואל איסר: "לשם מה מוסרים לנו דברים אלה ממקור כה פנימי וכה מוסמך במנגנון השלטון של ארה"ב? בשום פנים לא סתם כסיפור מעניין." הוא מסיק כי כוונתם לרמוז לנו כי לדידם ידינו חופשיות ותבוא עלינו ברכה אם נפעל נועזות. ושוב הוא שואל: "מדוע לא נזפו בנו אף במילה אחת על חאן-יונס? לא מפני שמיבצע זה היה מוצדק מבחינה מוסרית, אלא משום שהיה רצוי לארה"ב מהצד המדיני. ומשום מה? משום שכבר אז הייתה ידועה לארה"ב המתקת הסוד בין נאצר לבין הרוסים ולכן שמחו לעשיית שפטים בו." עכשיו ברור לאיסר כי ארה"ב מעוניינת במיגורו של נאצר ובחורבן משטרו, אבל לעת עתה אינה מעזה לנקוט כנגדו באמצעים שנקטה ב[הפלת ממשלתו השמאלנית של ג'קובו ארבנז ב-1954 ב]גואטמלה וב[הפלת ממשלתו השמאלנית של מוחמד מוצאדק ב-1953 ב]פרס - ואפשר אין אמצעים כאלה ברשותה לגבי מצרים, ולכן כדאי לה שמלאכתה תיעשה בידי ישראל. אומנם אין לנו לעצמנו כל עניין לשמש שבט מוסר ארה"ב כלפי מצרים, אבל יש לנו חשבון שלנו עם נאצר ודווקא אם נמהר לסלקו יתבלט יותר האופי העצמאי של פעולתנו (נקודה זו נשארה בלתי מוסברת).

קיצורו של דבר, איסר מציע בכל חומר הרצינות ובכל כוח המחץ שהוא מסוגל להם במאמץ של שיכנוע - לבצע עכשיו את תוכנית כיבוש הרצועה. לשעבר, כשדרשו זאת ב"ג ודיין, הוא היה בעצה אחת עימדי נגד המיבצע. הנימוקים היו שניים: חששנו בצדק לתגובת מועב"ט והמעצמות - הפעלת ההצהרה המשולשת וכו' - ולא ידענו מה נעשה בפליטים - יותר נכון ידענו כי זו תהיה פורענות אשר לא נעמוד בה. כיום נשתנה המצב וצפו גורמים חדשים המכריעים לטובת "עת לעשות".

ראשית, גילוי הנפט בקירבת הרצועה. אסור להפקיר נכס זה לסכנת התקפה וחורבן, הגנתו מחייבת השתלטות על הרצועה, כל שכן אם גם בה ייתכנו מקורות של נפט. שיקול זה בלבד דיו להכריע כנגד פורענות הפליטים.

שנית, בגידת מצרים במערב. עובדה זו מחסלת את סכנת התערבותן המזוינת של המעצמות נגדנו. אבל אם יוחלט לפעול - יש לפעול מייד, יען כל יום יקר. אם לא ננגוד את הברזל בעודו חם - זאת אומרת אם לא נהלום בנאצר כל עוד ההתמרמרות עליו ברחבי דעת הקהל המערבית בשיאה - יש לחשוש כי נחמיץ את השעה; עלול להתחיל תהליך של התפייסות, שסימניו הראשונים מבצבצים כבר בעיתונות, ואז יאבד אותו הרקע הנוח למיבצע כזה מצידנו, שכיום עודנו קיים.

התרשמתי מאוד מטיעון זה עד שנקפני לבי - על שום מה לא התעוררה במוחי יוזמה כזאת? אומנם זה כבר אני הוגה באפשרות של כיבוש הרצועה ותוהה על הצטרפות נסיבות שתאפשר אותה - מדוע איפוא, לא עלה על דעתי כי הנה הגיעה שעת הכושר? עם זה הרגשתי כי הרצאתו של איסר לא מיצתה את כל השיקולים ויש להלין את העניין ולבחון אותו מחדש לאורו המפוכח של בוקר מחר. בינתיים ציינתי כי בהתנגדותי לכיבוש הרצועה, כשהציע זאת ב"ג, פעלו שלושה שיקולים, לא שניים: סכנת התערבות המעצמות, מכשלת הפליטים ועניין המלחמה כשלעצמו. כיבוש הרצועה פירושו מלחמה - אולי כיבוש אילת או לפחות ניתוקה על ידי מצרים, חורבן יישובים בנגב, הפצצת ת"א, פעולה ימית וכיו"ב. אומנם נוכל להגיב בהפצצת קהיר, אך הסיכון כפול והנעלמים רבים. עם זה העירותי מה צריך להיות הפיתרון בעניין הפליטים. תמיד חשבתי כי אם יבוא יום של כורח לנו לכבוש את הרצועה - ניפנה בקריאה לפליטים להישאר במכונם, לא לנוע ולא לנוס, אלא לשבת בשקט ולקבל עליהם עול מלכות ישראל עד לעת מצוא. אנו נכריז כי אין זה סיפוח לעת עתה, אלא אנו פורשים חסותנו על הרצועה, קוראים לאו"ם להמשיך בדאגה לפליטים, מבטיחים שקט וביטחון, אפשר אפילו בונים את הגדר והופכים על ידי כך את הרצועה על ערבייה לאזור סגור.

אחרי שהלך איסר הוספתי חשוב והתחלתי רואה צללים ומכשולים שלא נגלו לעיני קודם. מה הלך רוחם של פליטי עזה כלפינו והאומנם ייכללו תחת שלטון ישראל - לא יתפרצו ולא ימרדו ולא יגרמו לנו צרות צרורות עד לשפיכת דמים? ויתרה מזו - מי לידנו יתקע כי סוריה, לבנון וירדן, ואפילו עיראק וערב הסעודית ישבו בחיבוק ידיים ולא יערכו התקפות מסייעות? ומלחמת המצרים עצמם, מניין שתסתיים תוך ימים ספורים בתבוסתם ומי יודע מה יעוללו לנו בינתיים? וכלום לא נבוא להצדיק במו ידינו את נאצר הטוען כי פני ישראל למלחמה ורק משום זה הוא שוחר נשק מידי כל מי שמוכן לספקו?

באמצע השיחה עם איסר הופיעה דמות-ענק בפתח שהחשיכה עלינו את החדר. היה זה נבות שחזר מאילת - נסע לשם וחזר כמפקד חוליית המישמר. איסר הביט בו בהתרחקו מאיתנו ואמר: "יהודים כאלה אין בשום מקום בעולם, רק פה!"

כיוון שהייתי בודד במועדַי הוזמנתי לארוחת ערב אצל דודיק ומירה, יחד עם נבות ועוד מבני הדור. הומטרו עלי שאלות מענייני היום ושמחתי להיווכח כי שורת הצנחנים התרשמה מהשכל והיעל שבמיבצע ניצנה - עקירת המוצבים המצרים והחזרת המצב ב"מפורז" לתיקונו לא על ידי פעולה צבאית תוקפנית אלא אך ורק על ידי יצירת עובדות שקטות וטיעון דיפלומטי נבון מלווה בפרסום יעיל.

לא יכולתי שלא לשתף מישהו בשקלה וטריה שעורר איסר בהצעתו. הפור נפל על תקוע. תגובתו הייתה קולעת יותר מדי למרחוק. מה בצע בכיבוש הרצועה בלבד? זה מניח עיקר הבעיות התלויות בינינו לבין מצרים ללא פיתרון - יתר על כן, הן נשארות אז במצב יותר חמור מעכשיו. כדאית פעולה נועזת אם נהיה מוכנים להמשיך במלחמה עד להכתבת תנאים - או עד לקום משטר חדש על חורבות מימשל נאצר והכת הצבאית, שיהא מוכן להסיק מסקנות מרחיקות: לכרות שלום ולחסל את החרם וההסגר.

אגב, תקוע סיפר מה שאמר יושב ראש וש"ן המצרית, הקורסיקני ג'קומַג'י: "איזה אווילים הם המצרים! על ידי התנהגותם הנחילו לישראל הישגים שרק על ידי מלחמה חדשה אפשר היה להגיע אליהם."

צפורה חזרה קרוב ל-11 ושכבנו באחת.