יום ו',  30/9/1955

 

בכל העיתונים - מ"חרות" ועד "קול העם" - דוח על פגישתי עם קלימוב העושה רושם של מיסמך נבון.

בבואי ללשכה בקרייה מצאתי שדר מתקוע כי העניינים עם ברנס לגבי פינוי הכוחות מה"מפורז" הדרומי מתנהלים כשורה. הושג הסכם איתו לאורך כל הקו, בכלל זה בפעם הראשונה אישור בכתב מאת ראשי מטה או"ם להחזקת כוח משטרה ישראלי באזור ניצנה. כן הסכים לדחות את הפינוי עד ליום א'.

הבוקר נמצאה לנו דירה חדשה בת"א מעשה בזק. לאחר חיפושים שארכו שבועות, בהם ראינו כמה וכמה דירות והעלינו חרס, ראתה הבוקר צפורה דירה בראש רח' דיזנגוף - בקצהו הקרוב לקרייה - וקראתני לבוא מייד לראותה. נסעתי והחלטנו מייד לקחתה.

בלשכתי נתקיימה פגישה בין ועדת הבניין של הגימנסיה "הרצליה" לבין עילם ו[א'] הרטמן ממשרד העבודה וסומנה הדרך לעזור במימון מכספי הפיתוח - או ע"י הלוואה ממפעל הפיס.

חזרנו לירושלים וצללתי מייד לתוך מרקחה במשרד החוץ. החברים נועצו והחליטו להציע לי לכנס בחוה"מ סוכות את הממשלה לישיבה שלא מן המניין, כדי להפגין את חרדתה לסכנת מירוץ הזיון החדש. על כורחי נתקבל הרעיון על דעתי ובעצם לבי נקפני על שלא על דעתי ממילא - על כורחי משום שהדבר כרוך בביטול תוכנית הסיור בגליל אגב הכינוס הארכיאולוגי, אשר טיפחתי בליבי זה ימים - אבל לא גרסתי ישיבה לשם הפגנה גרידא. אם תכונס הממשלה, עליה לקבל החלטות על פעולה. המסקנה המסתמנת ברורה: מאמץ נמרץ למנוע מירוץ זיון, אבל אם נגזר הדבר אזי פנייה לארה"ב וחידוש דרישת הסיוע הצבאי ללא תשלום. התעורר בליבי ספק אם יסכים ב"ג למהלך זה - דווקא עכשיו, כשעודנו נפתל עם קשיי הקמת הקואליציה. פנייתנו זו לארה"ב עלולה לשמש אבן נגף חדשה על דרך כניסתם לממשלה של מפ"ם ואחה"ע. דבר אחד אם ממשלה שהם בתוכה מחליטה על כך ברוב דעות, והם צריכים לשקול אם לצאת. דבר אחר אם אנו מחליטים זאת ערב כניסתם והם שוקלים אם להיכנס. פירוש הדבר כי עלי על כל פנים להיוועץ עם ב"ג בשאלת כינוס הישיבה. עודני שוקל והנה משה שפירא בטלפון: "האומנם תשמור הממשלה על חופשתה בשעה הרת סכנה זו?" אמרתי לו כי כיוון לדעתי או כיוונתי לדעתו.

בינתיים עניתי למברקו של אבן, בו הציע ללכת עכשיו אל דאלס ולדרוש ממנו תאוצת הקצב בעניין חוזה הביטחון - נוכח האיום המצרי-סובייטי על ביטחון ישראל. לא עוד לקשור את כריתת החוזה בתיקוני גבול מוסכמים, אלא לערוך קפיצת הדרך אליו. הברקתי כי מרכז הכובד עכשיו נשק ולא חוזה ביטחון. אם אפשר להשיג בעת ובעונה אחת את שניהם - אדרבה. אך חוזה ביטחון בלבד עלול לשמש עכשיו עלה תאנה לכסות על מערומי הזיון החד-צדדי של ארצות ערב ומסכנה זו עלינו להישמר מכל משמר. הצעתי כי סיסמת הפעולה היהודית שמפתחת עכשיו השגרירות בוושינגטון תהיה: "נשק לישראל" [ב-26.8, בנאום בוושינגטון, הכריז דאלס: ארה"ב מוכנה להשתתף במילווה בי"ל לישראל, לשם סיוע לה בפיצוי הפליטים; להשתתף במימון מפעלי מים שיסייעו בשיקום הפליטים; לחתום על חוזים למניעת כל ניסיון לשנות בכוח את הגבולות בין ישראל ושכנותיה; לעזור בחיפוש פיתרון לבעיית הגבולות - "היות והקיימים נקבעו בהסכמי ש"ן ולא נועדו להיות גבולות קבע" - אם שני הצדדים יבקשו עזרה זו ; לתמוך בעיון מחדש של האו"ם בבעיית ירושלים].

תקוע דיווח ביתר פירוט על ההסדר עם ברנס. היה לו מגע עם הרמטכ"ל ושר הביטחון. הרמטכ"ל ביקש לתפוס מרובה ודרש הצגת תנאים יותר מרחיקים ויותר מפורשים לגבי כוחות המשטרה, סימון הגבול וכו'. שה"ב קיבל את ניסוחי תקוע. שוב סיפר תקוע כיצד מהדהדת הצלחת מיבצע ניצנה בצמרת צה"ל כהישגו של משה"ח ואיזה יעל חינוכי מרחיק לכת היה ליוזמה זו, שהוכיחה כיצד אפשר להפעיל את הצבא כמכשיר של פעולה דיפלומטית מבלי להביאו אף לירייה אחת.

נסעתי למשה"ח וראיתי את ב"ג. הסכים לכינוס הממשלה ולא ראה כל קושי בקבלת מסקנותי לגבי המו"מ עם שתי הסיעות: "מה זאת אומרת - הן זו תהיה החלטה שתתקבל על ידי הממשלה הקיימת, ומה עניין כניסה או אי-כניסה לממשלה לכאן?" נשארתי בדעתי, כי עלול לצמוח מזה מכשול רציני לקואליציה אך לא קיבלתי על עצמי להיות "פרקליטו של השטן" נוכח ביטחונו של ב"ג כי המהלך המוצע אינו כרוך בסיבוכים.

שאלתי למצב העניינים ולא קיבלתי תשובה ברורה. מהדוח על מצב המו"מ על התיקים ראיתי כי העניינים עודם יגעים. אמרתי כי הנשיאות החליטה לכנס את הכנסת ביום ד' שלאחר הסוכות. תגובת ב"ג הייתה כי עד אז מוכרחה להתייצב הממשלה החדשה אך אמירה זו בלבד לא הוכיחה לי כי הדבר מובטח או אפילו אפשרי.

החלטתי לקרוא את הישיבה ליום ב' כדי להציל לפחות את נוכחותי בפתיחת הכינוס הארכיאולוגי.

לארוחת צהריים, בבית, נלסון גליק, משה פרלמן ואחותו פרל, ג'וש ודיתה פלמון, זיאמה ועכסה דיבון, יעל ואהרן ורד, חיים ואורה הרצוג, רוחמה ספיר - חברה נוחה וברובה חד-מינית.

אחה"צ התייעצות בביתי על השיט לאילת: וולטר, ארתור, שבתאי, יוסף, זיאמה, אייב, זאב [ש"ק] ויעקב לנדאו ממחלקת המזרח התיכון. צימצמתי את הדיון בשאלה אם להשיט עכשיו לאילת אונייה יוונית, שכורה על ידי "סולל בונה", בהנחה בטוחה כי תציית לתקנות השרירותיות של מצרים, או לוותר לעת עתה על השיט לאילת ובלבד שלא תיווצר עובדה של ציות לאותן תקנות. המנכ"ל חִייב המשך השיט וטען כי הדבר לא יחייב אותנו, שכן הדגל אינו שלנו. לנדאו הצעיר התנגד בחריפות והוכיח כי הרושם שיתקבל בעולם הוא של התפשרותנו אנו עם התקנות ורושם זה ישים לאל את כל מלחמתנו. רוב הנאספים נטו לקבל דעתו. סיכום לא היה - ההחלטה תתקבל בסוד שרים. במתכוון לא העמדתי לבירור בעיית כניסתה של אונייה ישראלית למפרץ, יען זוהי שאלה לטווח ארוך המחייבת החלטה ממשלתית ותכנון מצד הצבא.

לארוחת ערב של ליל סוכות היינו מוזמנים אצל הרב הראשי [הרצוג]. חבשתי כיפה לראשי, צפורה עטתה שחורים ודאגה לאורך השרוולים - אומנם לא כמו בביקורנו אצל האפיפיור, אלא כ"שלושה רבעים" - והלכנו לבית הרב ברגל. הסעודה נערכה בסוכה מקושטת כדת. מלבדנו היו זלמן ורחל שז"ר, דב יוסף, ולהקת נשים. רוב הזמן עבר בשיחות תורניות בין הרב לבין זלמן.

בדרכנו לבית הרב אמרתי לעצמי: "שמא יכבדני פתאום ב'קידוש'?" מייד בחנתי את עצמי ואמרתי את ה"קידוש" באוזני צפורה - מצורף מ"קידוש של שבת" ושל שלוש רגלים, כדת וכדין, עם "באהבה" ו"שבתות למנוחה" - ותנח דעתי; מילה אחת לא נשמטה מזיכרוני. אך לחינם היו הדאגה וה"טורח". הרב עצמו אמר את ה"קידוש", אלא כאן אירע "תקר" קטן. הוא סיים במילים "מְקַדֵש השבת" ועבר ל"ברכת הסוכה" ו"שהחיינו". החלפתי מבטים עם זלמן ושנינו חייכנו. משהו צבט בזיכרונו של הרב, פנה אלי ואמר: "נדמה לי כי טעיתי, אמרתי רק 'מקדש השבת' והיה עלי לומר "מקדש השבת וישראל והזמנים". אמרתי: "ודאי, אך תבוא עליך ברכה בשל שיכחה זו, עודדת את רוחי לכל ימי חיי - אם לך מותר לשכוח ולטעות, לבשר ודם שכמותי על אחת כמה וכמה!"

בשעה מאוחרת נכנסנו אל הלוּרים והקימונום ממיטותיהם. התברר כי נחמיה חיפשני כל הערב. קראתיו לשם. הביא בידו נייר המוכיח כי אותה תוכנית שטנית של נאצר על החדרת כנופיות לארצות השכנות שרירה וקיימת ועכשיו יש לצפות לפירצה מצד ירדן. הרמטכ"ל הציע כי אשמיע אזהרה באוזני השגריר הבריטי ונעניתי: "אקראנו אלי מחר."

ארתור סיפר כי בתשובה לשאלותינו שהוצגו להבהרת ההצעה הקודמת נתקבל שדר אישי מקיסר חבש לקונסולו בירושלים המפציר בנו לשגר אליו משלחת בנובמבר, עמה ידון על צורת יחסינו. הוא מבקש כי לא נישא וניתן בעניין זה עם משרד החוץ החבשי. לכתחילה חשבנו כי דוד הכהן יעמוד בראש המשלחת, אך השתתפותו בעצרת ודבר היותו מיועד לנהל את המשלחת הכלכלית לבורמה ביטלו את מועמדותו לחבש. היצעתי במשקל ראשון את ארתור עצמו, זיאמה [דיבון] ודניאל [לוין].