יום ד', 28/9/1955
שם הספר  יומן אישי 1955
שם הפרק  יום ד', 28/9/1955

 

 

יום ד',  28/9/1955

 

העיתונות רועשת זה יומיים בידיעות על התקשרות מצרים עם בריה"מ או/ועם צ'כוסלובקיה על קניית נשק שתמורתו תשולם בכותנה ועל הצעת ארה"ב למכור נשק למצרים.

שעה קלה במשרד החוץ להתכונן לשיחה עם לאוסון: עם יעקב על עניין מכירת הנשק האמריקני למצרים ועם יוסף על פשעי לבנון לגבי הכנופיות בגליל.

במשרד רה"מ ביקורו של יושב ראש הפרלמנט הפינלנדי - גבר מוצק ונעים-מזג דובר רק פינית ושוודית, סַפָּר לשעבר, מנהיג ס"ד, מועמדם לנשיאות המדינה. שוחחנו באמצעות תורגמן שוודי-עברי.

יעקב בא שוב כשהוא שופע רעיונות לשיחה עם לאוסון כמעיין המתגבר - הכל לביסוס כתב ההאשמה כלפי ארה"ב, תוך הנחה כי היא נכנסת לתחרות עם בריה"מ על מכירת נשק למצרים ועל ידי כך גורמת לתחרות בינינו לבין מצרים על קניית נשק.

ביקשתי את ב"ג לבוא לחדרי והרציתי בקצרה קווי טיעוני כלפי לאוסון. הניע ראש במודגש לאות הסכמה אך לא היה מוכשר להקשיב. כולו נתון במו"מ על המצע עם ה"פרוגרסיבים". גם היה נרעש מאסון שקרה. טייס צעיר, אשר רק לפני שבועיים הסמיכו, קיפח חייו אגב התרסקות מטוסו. הבחור הוא נכדו של אברהם שפירא, שנכח באותו טקס וב"ג בירכו במיוחד.

לאוסון עמד לבוא ב-11, אך ברגע האחרון נודע כי נתקבל מברק ממושך על שיחת אבן עם אלן באותו עניין ולכן דחינו את לאוסון ל-12.30 למען תהא לנו שהות לקרוא ולעכל את המברק לאחר שיפוענח.

בינתיים שוחחתי עם זיאמה ארן. בא טעון רעיון. מכל המעצמות היחידה שיש בידה לנטות לנו ידידות כנה וגמורה היא גרמניה. היא מחוסנת עכשיו מתחיית יצרי השתלטות והתעמרות, אם בנוסח ניאו-נאצי או לפי הסגנון הישן של "uber alles Deutschland" [גרמניה מעל לכל]. החיסון מובטח על ידי פצצת המימן. בתקופה "מימנית" אין אחיזה וסיכוי לאותה התנשאות. את הרכבת ההיסטורית הזאת איחרה גרמניה לתמיד. נגזר עליה להסתפק במעמד מעצמה חשובה ביותר, אדירה בכלכלתה, אך שנייה במדרגה לגבי משקלה המדיני בעולם. זה יוצר רקע לשלטון המגמה הליברלית-תרבותית במדיניותה ועם זה להחשבת פירעון החוב המוסרי לעם היהודי. פירעון זה לא ימוצה על ידי השילומים בלבד, שהם עניין של חומר. רק על ידי מדיניות עקיבה של ידידות נפשית לישראל, תמיכה בה בכל החזיתות והזדהות עם בעיותיה וצרכיה אפשר למרק את חטא ההשמדה. עניין התקנת היחסים - קשירת קשרים דיפלומטיים וחיסול כל המחיצות - יבואו בעקבות תהליך זה של התקרבות והתיידדות מצד גרמניה ולא כמיקדמה לו. משום זה אל לנו להיחפז בהתקשרות הדיפלומטית - בזה נחטיא את המטרה. קלף זה עלינו לשמור בידנו ולא להוציאו לחינם. הבעיה היא כיצד להרכיב רעיון זה למוחות הגרמנים קברניטי מדיניות בון. זיאמה שוחח בעניין זה עם גולדמן המטיף נימהרות ליחסים דיפלומטיים לאלתר. גולדמן התלהב מהרעיון והביע נכונות להירתם להגשמתו - קודם כל לשוחח על כך עם אדנאור ואחר כך עם [לודוויג] ארהארד, שר הכלכלה, שבוודאי יירש את הזקן.

שיחתנו נפסקה עם התקבל המיברק המפוענח על השיחה עם אלן. בקריאה ראשונה - אפתעה מרעישה. אלן הכחיש את כל מרחשת השמועות על הצעת נשק אמריקני למצרים במכירה. שום נשק לא נמכר ולמעשה לא הוצע. מצרים ביקשה אומנם לקנות, אך לא הציעה מזומנים ולכן לא יצאה המכירה לפועל והעניין נרדם זה שבועות. אילו נמצאו מזומנים, רק אז הייתה ארה"ב שוקלת אם ומה וכמה למכור - לאור המצב הבינלאומי, התנהגות מצרים באזורי הספר וכו'. מוזר ומשונה, כאילו להד"ם וכל הרעש התעורר על לא דבר, בחינת nothing! about ado much [רוב מהומה על לא מאומה]. בינתיים הגיע גם נוסח מדויק של הודעת שלושת שרי החוץ בניו-יורק ופירושו של הדובר הבריטי עליה, והוא כי אין המערב גורס היגררות אחרי בריה"מ בהצעת נשק למצרים תוך תחרות איתה.

יעקב בחריפות שכלו הציע מייד סברה המיישבת את הסתירה בין דברי אלן לבין ידיעות עיתוניות שקדמו לה. משנודע כי בריה"מ עוגבת על מצרים ניסתה ארה"ב לקנות לב נאצר בהצעת נשק, אך עמדה על תשלום במזומנים ואילו נאצר התמקח - עד שהתקשר נאצר עם הרוסים או עם הצ'כים ופנה עורף לאמריקנים ואז חזרו בהם הללו ממחשבתם הראשונה ועכשיו הם מעמידים פנים כאילו לא עלתה כלל כוונה פסולה כזו על דעתם: מחו פיהם ואמרו לא פעלנו אוון. סימוכין לסברה זו - הודעת דובר מחמ"ד כי בשלב מסוים הוסכם עקרונית למכור נשק למצרים, אלא שהתשלום לא הסתדר, וכן ידיעות בריטיות על ההתנגדות שהשמיעה אנגליה באוזני ארה"ב לכל הצעה של מכירת נשק אמריקני לקהיר.

אף על פי כן היה כורח להמתיק את סגנון דיבורי באוזני לאוסון - במקום למחות הזהרתי ובמקום להרשיע תבעתי הבהרות נוספות. עם זה נותרו במַחְתָתי די גחלים לוחשות לחתות על ראשו. בחלקה השני של השיחה הרציתי פרשת לבנון ותבעתי דברים כדורבנות בביירות. אמרתי כי היה מצב מתוח ביותר במ"ח השעות האחרונות - היה כל היסוד לפגוע אנושות בכפר לבנוני, אך עדיין הזדיינו באורך רוח. אם יבואו תקריות נוספות - יהיה רע ומר.

כרגיל, התיישב יעקב עם לאוסון לעזור לו בעריכת דוח מפורט ומדויק מהשיחה לשם מיברוּק לוושינגטון.

נתחדשה שיחתי עם זיאמה. הנושא הפעם - הוא עצמו. ב"ג הציע לו תיק החינוך. הוא מוכן לקבל עליו תפקיד זה אך רק על מנת לחולל מהפכה במיבנה החינוך היסודי - לקבוע כדגש חזק בו את ההכשרה החקלאית והחרשתית. הדבר יחייב תוספת 1/3 לתקציב הקיים, אך ב"ג אינו מקשיב ואשכול מזמין את זיאמה להראות לו מניין ייקח את הכסף. כיוון שכך - אי-אפשוֹ של זיאמה בתיק החינוך ולא איכפת לו אם יותן ל[ישראל] גורי על מנת שינהל את החינוך כפי שהוא קיים על מי מנוחות.

אגב, זיאמה תהה בינתיים על המצב הפנימי במשרד החינוך. הוגד לו כי רק בשתי תקופות הורגשה ידו של שר - בימי כהונת [דוד] רמז ובחודשים המעטים שבהם שימשתי מ"מ שר החינוך. זיאמה תמה: "כיצד מצאת זמן?" אמרתי: "שעה ביום." אשר לדינור, עם כל היותו שר חינוך מפואר, לא הוא ניהל את המשרד, אלא המשרד ניהל אותו. עם זה הייתה לו סמכות רוחנית ומקצועית גבוהה בתוקף השכלתו וניסיונו הפדגוגי המופלג.

אמרתי לזיאמה כי איני גורס גישתו - להתנות מראש כי יותן לו מבוקשו. אם רצונו לעבוד עליו לקבל לידו את המשרד כמות שהוא ולהיאבק תוך כדי העבודה. לא אמרתי כי אני חושש מאוד לאי-התאמתו הגמורה לתפקיד זה דווקא כיוון שכל עניינו הוא מגע עם אנשים ועם חוגים ומאמץ בלתי פוסק להסתדר וליישר הדורים - מלאכה שאין זיאמה מומחה לה כלל.

אחה"צ, בבית, מסיבת תה לחברי מועצת עיריית ירושלים, ובראשם גרשון אגרון, עם חברי הוועדה "הקרואה" שקדמה לעירייה הנבחרת, ובראשם [שמואל בכר] ישעיה [הממונה על המחוז ויו"ר הוועדה הקרואה], כל אלה ורעיותיהם, בכללם גם אל ובעליהן. התאספו כשבעים איש, לרבות פקידים בכירים של העירייה. הקהל היה מגוון ביותר - מהרב [משה] פרוש והרב [יהודה] בלוי (בנו של ר' משה בלוי המנוח) ועד לאברשה ורוזה ארסט. באמצע - אנשי מפא"י וחרות, ציונים כלליים ו"פרוגרסיבים", נשי ויצ"ו, ספרדים וספרדיות ילידי ירושלים, בני העדה הבוכרית ועוד ועוד. הכל היו שמחים וטובי לב, אכלו ושתו, שוחחנו וטיילו בחצר המרוצפת והסתכלו בתמונות ובכל שכיות החמדה וחתמו שמותיהם בספר לזיכרון.

לפנות ערב באו יעקב ומיכאל וחיברנו הודעה לעיתונות על שיחתי עם לאוסון.

לארוחת ערב - למלון "דוד המלך", לכבודו של האורח הפיני, כאורחי יוסף שפרינצק. היה שולחן ח' גדול - סגני יו"ר הכנסת, כמה שרים, אנשי מסחר עם פינלנד, ראשי אגודת הידידות ועוד, הכל עם הרעיות. שפרינצק נשא נאום ציוני היסטורי שצירו המרכזי היה ועידת הלסינגפורס, בה זכה להשתתף. הנאום תורגם לשבדית ואז הגיע תורי. דיברתי אנגלית כמעט ללא הכנה אך יצא נאום מלוטש ונוצץ שעורר התפעלות מפורשת בפי רבים.

חזרנו אחרי תשע וקרוב ל-10 קיבלנו שלוש גברות שבאו בלוויית ג'ו שוגרמן: הראשונה עסקנית יהודייה משיקגו, מתבוללת שחזרה בתשובה ונרתמה למרכבת ה"מילווה"; השנייה, איטלקייה נוצרית, מטרונה רומאית אצילה, כולה אומרת הוד תרבות ושיכליות רמה, טיפוס אירופי נעלה ("ידעתי כי אבותינו זרקו את מנורת בית מקדשכם לתוך נהר הטיבר - אדיר חפצנו הוא לחפור ולמצוא את המנורה ולהחזירה לכם"; "באתי הנה מתוך התעניינות בארכיאולוגיה אך משפניתי כה וכה אמרתי לעזאזל העתיקות - החיים החדשים חשובים ומעניינים פי כמה"); השלישית בחורה חצי-יהודייה, לא יפה לגמרי אך נעימה ביותר ולוקחת לב בנפשיותה, אשת אמריקני נוצרי, פקיד בשירות החוץ שהתפטר משגרירות ארה"ב במדריד על מנת לכתוב ספר על ממשלה עולמית וחירויות האדם בדורנו, והריהו יושב בטַרַנוגה שבספרד וכותב, ואילו היא אמרה לעצמה: בטרם אטוש פינת עולם זו עלי לראות את ישראל ויהי מה - והריהי אחוזה דבקות וחולת אהבת הארץ.

ישבו עד אחר 11. שוגרמן תפסני לשיחה על נסיעתי לארה"ב. המצב חמור ביותר. גורל המפעל השנתי כולו על עברי פי פחת. שוורץ רואה עצמו כמרומה ומוכשל. לפי כל עומק הכרתו אין איש אחר שיציל את המצב. לדעת שוגרמן, אם אגיע עד 20 או 25 באוקטובר, עוד אספיק להמריץ את הפעולה באופן מכריע.

לאחר שהלכו ישבתי על הניירות. שוחחתי טלפונית עם תקוע. העניינים עם ברנס מתפתחים כרצוי. הוא דחה ביצוע הפינוי ליום וקבע ניסוחים ומסגרות המבטיחים למעשה קבלת תנאינו.

בצרור ניירות היום מברק על פנייתו הנמרצת של המזכ"ל לסוריה בדבר שחרור הארבעה. זו הייתה יוזמתי לאחר הצלחת המזכ"ל בשחרור הטייסים האמריקנים בקוריאה. בירכתיו והוא ענה בדברי תודה ואז אמרתי: "אדרבה, הרי לך עוד שבויים - נסה נא כוחך." עבר זמן עד שביקש וקיבל דוח מברנס ועכשיו סוף סוף ניגש לפעולה. בינתיים הרצתי מברק פנימי שבפנימי לאנ"ש בנ"י [במשלחת ישראל לאו"ם] לדרבנם לפעולת בזק - כדי למנוע פורענות רצינית העלולה להתרחש כאן. ברור לי כי ביום עלות ב"ג לשלטון תותר הרצועה שאני מותחה ומהדקה זה כשמונה חודשים.

 

העתקת קישור