יום א', 25/9/1955
שם הספר  יומן אישי 1955
שם הפרק  יום א', 25/9/1955

 

 

יום א',  25/9/1955

 

אמש עבר על שנינו זעזוע נפשי עמוק לרגל בעיה טראגית שנתקלנו בה יחד בחיי הבית. שכבנו בשתיים ובבוקר הייתי שקוע בתרדמה כבדה. צלצול הטלפון העירני. לא ברור מה ראה אשכול להשכים בהודעתו זו. רצונו היה להזהירני כי אין פיתרון לבעיית ה"מילווה" באמריקה בשלב זה על ידי בואה של גולדה גם אילו הסכימה לנסוע. דורשים אותי וחסל. ביום ג' יהיה כאן ב"ג והוא יערוך עליו התקפה. אדע נא זאת.

במשרדים אווירה של כוננות לחג - ערב יום כיפור. בכל זאת עסקתי במשה"ח בעניינים. תירצתי במברק מפורט לאבן קושייתו - מה ראינו על ככה להחיש מיבצע ניצנה ללא הכנה מספקת בעיתונות. נועדתי עם אשכול, וינר והרצוג על השדר שיישלח לבארנס בשביל ג'ונסטון להזהירו מהסכם כזה עם הערבים אשר יביאו לידי התנגשות מכרעת איתנו ויכשיל את המו"מ כולו.

היה לי דין ודברים רב עם המשטרה על ביטול המשמר ליד ביתי מערב יו"כ עד מוצאיו [כדרישתי] ולבסוף ניצחתי.

העיתונות רועשת בבולמוס הנפט. מניין לעיתונאים הידיעות המוסמכות על כמותו הרבה ואיכותו המעולה של הנוזל שנתגלה? עודני שרוי בדאגה לאחוז הגופרית. בינתיים נכנס ליאו ובלבו דאגה אחרת. האומנם תימשך עבודת הקידוח גם בכיפור? דבר גדול יהיה אם יתפרסם ברחבי תבל כי למרות התגלית נפסקה העבודה בחלץ משום קדושת היום. התקשרתי עם ברנע והוברר לי כי אין כל מנוס מעבודת יום הכיפורים. תורת משה וקידוח נפט אינם עולים בד בבד.

ממרחקים הבהיקה לי הברקה של כישרון-ביטוי. נתקבל מברק ברכה מבתי יעל ובו רק שתי מילים: "נפט בששון". החתימה אף היא מעשה חושב: "יגיד" - פירושו יעל וגדעון. עניתי: "הידד לשיא הכתיבה והחתימה."

אחה"צ ביקרתי את גולדה בביתה. נוכחתי כי אין מה לדבר על נסיעתה לארה"ב מבחינתה היא. ניסיתי אליה דבר על טיסה לאנגליה לסעודת הטכניון וראיתי כי יש תקווה. ביררתי עניין התמחותו של גרצברג, בעיית שביתת המהנדסים ותוכנית בית אליהו.

בשובי הביתה מצאתי את צפורה יוצאת בלוויית חיים קרונגולד לנוע על בתי הכנסיות. נשארתי בבית, סגור ומסוגר, כשברחוב חולפים על פני חלוני יהודים בקיטלי"ן ושטריימלי"ן וסתם חובשי מגבעות, טליתותיהם תחת בית שחיים, נחפזים לבתי תפילתם בעוד קרני השמש השוקעת מפיזות את שמי התכלת וגגות הבתים.

חיים בא הביתה לכיפור ושכב מייד לישון. הרמטכ"ל טילפן להודיע כי מהפגישה עם הלבנונים נוכחו אנשינו לדעת - כאשר בוודאי ביקשו להיווכח - כי הללו נהגו ברישול ומתבקשת "זריקה" להמריצם על ידי מעשה חבלה רב-ממדים באותו כפר שמעבר לגבול: פינויו לילה ופיצוץ כמה בתים בו. מכיוון שהרמטכ"ל אמר בפירוש "לפנות את האוכלוסייה" ניתן לשער כי אין הכוונה לקמץ בחומרי נפץ הפעם. לדבריו נתן להם ב"ג סמכות להודיעני בשמו כי הוא ממליץ על המיבצע באם יוכח כי אכן לא עשו שלטונות הלבנון את המוטל עליהם. עתה משהוכח הדבר - לפי התרשמותו של אריה שלֵו, שהיה נציג צה"ל באותה פגישה (על כגון דא ייאמר הרוסי "ז'יב קוּרילקָה!" [ברוך הנמצא]) - הרי המלצתו מוגשת לפני לאישור. הבינותי מייד כי הכוונה לפעולה מחר בערב, במוצאי יו"כ. אמרתי כי אין החיפזון נראה לי ואני רואה צורך בהתייעצות עם שר הביטחון פנים אל פנים. - "ובכן ביום ג'?" - אמרתי: "הן." - "אבל בשעה מוקדמת, למען נספיק להכין פעולה ליום ג' בלילה, במקרה אם יוחלט לפעול?" - "הן," אמרתי, "במקרה אם יוחלט." ואמרתי לעצמי: לא יוחלט הפעם. האקטיביזם בישראל בא כבר על סיפוקו במיבצע חאן-יונס וניצנה. עתה מוטב להתאפק מלפתוח חזית חדשה בגבול לבנון.

משקם חיים משנתו סיפר לי על פרשת גבורת יחיד של נבות במיבצע חאן-יונס. הוא ורק עוד אחד עימדו פוצצו את בניין המשטרה והוא לבדו השמיד את כלי הרכב שהיו בחצר. חייהם של כמה בני אדם כבר קיפח נער מוצק ותמים זה - איך נשאר איתן באופיו ולאיזה קור-רוח ועוז רוח הוכיח עצמו מסוגל!

צפורה חזרה מלאה תיאורים וסיפורים על בתי כנסת בהר ציון ובימין משה - אשכנזים ותימנים ותורכים ובבלים, עדה עדה ובית כנִסְתה ונוסח תפילתה ויפי נשיה ונחילי ילדיה שלא יימנו מספור!

ליד השולחן הרצה חיים על שידוד מערכות בחיי האגף הקיבוצי של משפחתנו בנוה-ים: שלמה פורש מהקיבוץ ויוצא שוב לים לתקופת שנה, נבות יחזור מהצבא לקיבוץ אבל רק למחצית שנה ואחר כך פניו לחמדיה, הילה משתחררת מזיקה לנוה-ים ולאחר שתסיים לימודיה ושירותה הצבאי תעבור לאפיקים, מוסיק ותמר על פרשת דרכים בין המשק בנוה-ים לבין עקירה לחמדיה. בתוך כל אלה נשאר יהודה בודד לנפשו, אף הוא ללא שורש בקיבוץ החדש אשר לא אימת את הסיכויים שתלתה בו משפחת יהודה עת נטשה את יגור. חיים חותר בכל כוחו לרכז את השלוחה הקיבוצית של המשפחה בחמדיה.

באה חנה זמר על פי הזמנה מיוחדת להימלכות על מכשלת "דבר". חיתתה גחלים על ראשו של העורך. במהלך השיחה ניצנצה בראשי מחשבה - למנות למ"מ העורך את הרצל ברגר על מנת שחיים יערי יהיה עוזרו. חנה זמר חזרה שוב לנושא החביב עליה - קילוס נאומַי במערכת הבחירות - היחידים, לדבריה, שהוכנו כהלכה, רעיונותיהם פותחו ותמיד היה בהם חדש, והעיקר שהיו מכוונים למטרתם ההסברתית. טענה כי לא ייתכן להפקיר נאומים אלה לגניזה בתוך גיליונותיו של עיתון יומי אלא יש לערוך כמה מהם להדפסה מיוחדת למען יישארו שמורים כנכס בר-קיימא.

תקוע טילפן כי ברנס שיגר איגרות אלינו ואל המצרים, בהן הוא דורש מאיתנו ומהם לגשת מייד לסילוק הדרגי של כוחותינו מה"מפורז" ומצפה לתשובה תוך יום מחר. אמרתי כי יש להסביר לו מהו יום כיפור בחיי העם היהודי ולכן במחילה מכבודו עליו לעכב כל פעולה עד לאחר צאת הצום.

על כל פנים ברור כי לא יחסר המתח ביום ג'.

 

העתקת קישור