יום ה',  22/9/1955

 

עיתוני הבוקר מלאים פרשת ניצנה. יצאתי ב-8 עם שמאי ואלישבע לת"א.

משיחה טלפונית עם תקוע נודע לי כי פקודתו של הרמטכ"ל בדבר מיבצע ה"מפורז", שניתנה באמת בהתאם למדובר ולמאושר, שונתה פעמיים בשלבי המסירה. ב"ג הגיע לבית הרמטכ"ל בצהלה בדרכו חזרה לירושלים לאחר אסיפת ה"פרוגרסיבים". זעם מאוד על התקלה שאירעה, חקר ודרש בכל חומר הדין, שאל לשמו של כל מפקד ומפקד, דרש דוח מלא ומפורט בכתב.

ב-10 בקרייה ישיבת הוועדה המפלגתית לענייני ערבים. הפעם הופיע גם אבא חושי. הבעיה היא יישוב הסכסוך בין שניים שנבחרו - [סיף אלדין] זועבי המוסלמי ו[מסעד] קסיס הנוצרי - ואחד שלא נבחר - ג'אבר הדרוזי [שלושתם נציגי "הרשימה הדמ' לערביי ישראל"]. החלטנו כי המפלגה לא תכריע, כדי לא לקומם נגדה שום צד, אלא תדרוש מהשלושה להגיע להסדר בינם לבין עצמם, וכל מה שיחליטו יהא מקובל על המפלגה.

ב-11 נפתחה ועדת חוץ וביטחון. הודעתי כי הממשלה אינה גורסת קריאת הכנסת לדיון דחוף בנאום דאלס ונימקתי זאת בין השאר בפתיחת העצרת. אנשי "חרות", הצה"כ וסיעות השמאל התרעמו על ההחלטה. ה"חרות" וה"כלליים" הצביעו נגדה ונשארו במיעוט. עניתי אחר כך על שאלות, בכלל זה המצב בניצנה, ההכחשה הסובייטית לשמועות על מכירת נשק רוסי למצרים ועוד.

עם גמר הישיבה הראה לי דוד הכהן פיתקה שקיבל מיגאל אלון: מנוי וגמור עמם לא לוותר בעניין תיק החקלאות ואם מפא"י תתעקש - או ייכנסו לממשלה בלי תיקים, או יישארו בחוץ, אך יתמכו בממשלה כדי שלא לעכב הקמתה. פירוש הדבר למעשה - עיכוב הקמת הממשלה.

גולדה טילפנה לי בעניין בית אליהו. בעקבות הרהורי חרטה על כל התוכנית שהשמיעה באוזניה עדה - תוך ספקנות הולכת וגוברת בכושרה של הקבוצה היוזמת לבצע את התוכנית - היא כינסה מספר נאמנים להתייעצות והללו מיאנו לשמוע על נסיגה. הוברר כי המצב הכספי אינו מייאש כל עיקר והאנשים קיבלו על עצמם לברר תוך עשרה ימים אפשרות לגייס מזומנים כדי רכישת הבית, על מנת לחתום חוזה קנייה עם חבס ולגאול את הבית מידו.

דעתה של עדה לא נחה מבשורה זו והיא שאלה בצדק מה יהיה גורל המפעל לאחר שיקום הבית נחלה למשרד הביטחון: מי יקבל על עצמו הקמת המוסד וארגונו למען אפשר יהיה להעבירו לרשות משה"ב כמפעל קיים ועומד.

מייד לאחר ארוחת הצהריים עם חיים חזרתי למשרד לקבל פני הסוציאליסט הפאקיסטני סאגר, אשר הכרתיו ברנגון ועתה הוא מבקר בארץ באמצע סיורו בארצות ערב. כניסתו לארץ ויציאתו ממנה נשמרות בסוד, לבל יבולע לו במדינות השכנות. הוא יזם פגישה בקפריסין בין [קמאל] ג'ונבלאט הלבנוני לבין ברקת שלנו ולדבריו מוכן ג'ונבלאט לפגישה.

ישבתי כל אחה"צ על ניירות והיומן.

בערב קיבלתי מתקוע טלפונית דוח על המצב בניצנה. הוא נסע לשם עם חבורת כתבי חוץ, בכללם לאוו מ"ני"ט" (הועבר מקהיר הנה בהתחלפות עם גילרוי, וחולל תמורה כבירה בדיווח הישראלי באותו עיתון-לוויתן - בחור בעל מוח חודר ומבריק, יצר פעולה שאינו יודע שובע, כושר הסתכלות חד ביותר), אשר הורשו סוף סוף לבקר ב"מפורז". הביע התפעלות מהשקט הגמור השורר עכשיו באזור. הכתבים ראו במו עיניהם מוצבים מצרים בתחום ישראל. מישנה צער יש להצטער על התקרית המטומטמת שאירעה באל-עוג'ה. פירסמנו היום ב"קול ישראל" את תוכן מכתבנו לברנס, בו אישרנו כניסתנו ל"מפורז" על מנת לפנותו אם גם הצד שכנגד יעשה זאת ויבטיח לא להרוס עוד את עמודי הגבול, ועם זה התנצלנו והבענו צערנו על התקפת חינם שערכו אנשינו ואשר גרמה לפציעת שני אנשי צבא מצרים.

בפיו של ג'ו הייתה גם בשורה רעה. לפני כמה ימים נחרדנו על ידי הופעת אותה כנופיה חבלנית בעמק בית שאן ועוד יותר מזה על ידי ידיעות שקלטנו שמהן ניתן להסיק

ראשית, כי אין זו תקרית סתם אלא חוליה בשלשלת מיבצעים המחושבים למחוץ בנו עמוק בתוך שטחנו;

שנית כי תוכנית שטנית זו הוֹרָתָה ולידתה במצרים וחוטיה מובילים לנאצר עצמו;

ושלישית, כי עדיין נותרה כנופיה בארץ העלולה לפגוע מי יודע באיזו מטרה בצפון הארץ.

עברו הימים ודבר לא קרה ונשקוט במקצת. והנה שוב הלם בנו האויב. כנופיה התקיפה מן המארב אוטובוס ליד מירון בכביש צפת עכו, המטירה עליו אש מכלים אבטומטיים וזרקה לתוכו שני רימונים. שניים נהרגו ו-10 נפצעו, מהם קשה. מתעוררת שוב השאלה אם נוכל לתלות את הקולר במצרים אם בפומבי או לפחות בשיחות עם נציגי המעצמות - נניח עם טורטון מחר בבוקר. היה בעניין זה דין ודברים לג'ו עם פטי. הלה התנגד להוקעת מצרים במיוחד מתוך חשש וביטחון המקורות. ג'ו התרשם כי הצבא חושב כבר על מעשה תגמול כלפי הלבנון ואיננו מסכים כי ייאמר דבר העלול לסתור מראש את הצדקתו של מיבצע כזה. נימוק זה נראה לי כנפסד לחלוטין.

עברה כמחצית השעה ושוב באתני בשורה - הפעם מרעישה בחיוב שבה. דבר נפל בישראל אשר קבע ליום הזה מעמד של תאריך היסטורי - פתח של תקופה חדשה. נתגלה נפט בארץ! אשכול היה איש הבשורה. טילפן לי מת"א כי ברגע זה הובא אליו בקבוק של נפט גולמי מהקידוח של חברת "לפידות" אשר בחוליקאת (חֶלֶץ בשפת עבר - ליד גברעם בנגב הצפוני). הערב היה שם האות. קילוח נפט החל נפלט מצינורות הקדיחה. מתעוררת מייד השאלה אם נפרסם את התגלית או נתאפק. לדעת אשכול יש להשביע את העיתונים להחריש לעת עתה - קירבת המקום לרצועת עזה מעוררת כל מיני חששות. אמרתי כי אם משום זה לא הייתי מעלים, אלא כדאי בכלל להשהות את הפרסום עד שיתבררו ממדי המקור שנתגלה.

הייתי נרגש, אבל רק במקצת. כמה פעמים קרה כבר שנתבשרתי על ריח נפט, על התלקחויות של גזים, על תצורות גיאולוגיות המעידות על קירבת נפט וכיוצא באלה, ואילו הנוזל השחור עצמו לא בקע וגם לא נתגלה. אמרתי תמיד לנציג כל חברה שנפגשתי עמו כי אם תהיה בידם כפית תה אחת של נפט ממש - יעירוני משנתי באישון לילה. והנה זכינו לבקבוק שלם, ז"א לפנינו זרם, ואף על פי כן הייתי מהסס אם אומנם תגלית היא זו או שמא אינה אלא תופעה חולפת שתיהפך עד מהרה למיקסם שווא.

בכל זאת הברקתי את הסוד לשגרירות בוושינגטון, לשמח לב אבא וראובן. הכל תלוי, כמובן, באיכות הנפט ובכמותו. אם שתיהן כשורה - תחול תמורה במעמד המדינה מכל בחינה כלכלית ומדינית.

ביקרתי את עדה ומצאתי את הדירה מרווחת ונקייה לאחר שנעשה בה היום ניקוי יסודי ויצאוה שתי הבנות עם ילדיהן - דליה חזרה לחמדיה ודקלה נסעה להשתקע שם.

אכלתי ארוחת ערב מאוחרת עם חיים שמיהר לקולנוע. ביקשתי ידיעות על המתרחש בקלחת הקואליציה (גירסת ליצנים-רשעים: "גועליציה") וקיבלתין באמצעות חנה זמר מ"דבר" בירושלים. חמש הסיעות ישבו כשבע שעות וניסחו מחדש 17 סעיפים מתוך המצע בן 50 סעיפים ומעלה - להתאים את נוסח שלוש מפלגות הפועלים לטעמם של הדתיים וה"פרוגרסיביים". נותרו איפוא למעלה מ-30 סעיפים ובכללם כל ענייני הדת וזה פרט לבעיית התיקים. הישיבה הבאה נקבעה ליום ג'. על המדינה להמתין.

ישבתי על ניירות והיומן עד שהחלו עפעפי נעצמות.