מכתב 35 - פואה, שלום לך, אהבתי לך, חיזקי - 23.7.1946
שם הספר  מאסר עם ניר ועיפרון
שם הפרק  מכתב 35 - פואה, שלום לך, אהבתי לך, חיזקי - 23.7.1946
כותרת משנה  א-ן, יום ג'

 

                                                                                                       א-ן,  יום ג',  23.7.1946

פואה, שלום לך, אהבתי לך, חיזקי -

 

אם כאשר יגורתי, וימצאוהו, ויהיו זֵרים - שילחי זר: ליוליוס היקר שלנו - צ' ומ"ש, (שם מלא).

בפנים המחנה היה יום גדול: יצאו לחופשי 219, בכללם חמישים מבית-הערבה,[1] את יודעת שהיה ויכוח רב ביני לבין ת"א[2] לגבי השיטה.[3] הייתי בעצה אחת עם אבויריב.[4] לע"ע לא נכשלנו. נראה מה יהא במחנה הגדול.[5]

היו שלום וחיזקו. כל אלה חבלי מוצא. וגם המוצא לא יחתוך דיננו לעולמים. תקבלו ד"ש ממני ע"י רמי, דוד ק', יהודה אחד ועוד.[6]

 

מ.


[1] "62 חברי בית-הערבה [נעצרו לאחר "ליל הגשרים"] עומדים להשתחרר ממעצרם בלטרון ביום ג'. הם עמדו להשתחרר ב-17 לחודש לפי פסה"ד האדמיניסטרטיבי - מעצר חודש" ("דבר", 22.7.46).

[2] הכוונה בעיקר למיפקדת ה"הגנה".

[3] "השיטה" - הזדהות העצורים כתנאי לשיחרור מהמעצר, כדרישת השלטונות הבריטים. הוראת ה"הגנה" שלא להזדהות ב"שבת השחורה" אומנם השיגה את מטרתה, בהכבידה על זיהוי מפקדים ב"הגנה" וחברי פלמ"ח, אך גרמה שמספר משקים התרוקנו כמעט מכל הגברים בגיל העבודה עד שלא ניתן לנהל שם חיים סדירים. על הוויכוח הפנימי לגבי ההזדהות במחנות המעצר לטרון ורפיח כתב מ"ש לז"ש ב-20.7.1946:

ישנן שתי אפשרויות לגבי העמדה העקרונית והכל תלוי באיזו מהשתיים אנו בוחרים: ראשונה: אנו במלחמה, העצורים - שבויים. כשבויי מלחמה עליהם לקבל דין ממושך ולא לדרוש שיחרור. הוא הדבר לגבי הציבור. אין דורשים מהאויב שיחרור שבויים כשהמלחמה נמשכת; שנייה: אין אנו נוהגים כבמלחמה ממש ואנו דורשים שיחרור - בלחץ ציבורי, בהתקפה מדינית בחו"ל, בשביתות רעב וכו'; כי אז עלינו להסיק מסקנות. אם בפנים נוקטים הזדהות, אזי גם על החוץ לסייע לזיהוי. כפי שהבינותי את תוצאות ההתייעצות, איש אינו מציע לנקוט בדרגה הראשונה והרוב נוקט בהחלט את הדרך השנייה (ר' מכתב 26, הע' 6).

[4] יצחק בן-אהרון. נגזר משם בנו יריב.

[5] מחנה המעצר רפיח.

[6] כולם אנשי בית-הערבה.

 

העתקת קישור