יום ג',  16/8/1955

(נרשם ב-29.9 כנזכר ביומן מ-13.8)

ב-8 יצאנו לבאר שבע - אני וצפורה, שמאי ונוגה.

מעשה שהיה כך היה: לפני כשנה באה אלי משלחת "היא"ס" מארה"ב להזמינני להנחת אבן פינה למעון לתלמידי חכמים שהם מקימים בבירת הנגב. אמרתי בחופזי: "אין מנהגי לנכוח בטכסי הנחת אבן פינה - אני גורס רק חנוכות בית." לא הפצירו והלכו. אך לתקופה השנה חזרו ובישרוני כי הבניין מתנוסס כבר על תילו והריני מתבקש לעמוד בדיבורי ולבוא לחנוכת הבית. הפעם לא ראיתי מנוס מלהיענות וכיוון שכך אמרתי כי זוהי הזדמנות נאותה לבצע שתי תוכניות סיור העומדות אצלי על הפרק זה עידן: נקודות הספָר בדרום הרצועה והנקודות החדשות בחבל לכיש.

המעון של "היא"ס" בבאר שבע מרהיב! הבית מיועד לשמש אכסניה של התארחות ונופש למומחים ממינים שונים העובדים ברחבי הנגב - של המדינה, של או"ם, של מינהל הסיוע האמריקני וכיו"ב. לחגיגה בא גם לאוסון ונאם ארוכות.

מבאר שבע יצאנו למושב פטיש המועד לפורענויות מידי מסתננים רצחנים ושמענו סיפורים מאלפים ומדכאים על בעיית השמירה. משם למחנה פלוגת הדרוזים המועסקת בסיורי משמרות לאורך הקו. משם לקיבוץ נירים של השוה"צ הישראלי, בו אכלנו ארוחת צהריים (איך הם יודעים לקבל אנשים!). נחנו שם והתקלחנו ואחר כך נסענו לאורך הרצועה הלוך וחזור וביקרנו בכיסופים (קיבוץ מאוחד), בעין השלושה ("נוער הציוני", איחוד) ובניר יצחק (הק' הארצי). סרנו לראות את בריכת "תקומה" של מקורות, שראינוה אשתקד בבניינה, מלאה מים עד למחציתה ולעת ערב הגענו לאשקלון ללינה בבית המלון של אפרידר.

כאן הגיעני שדר מרוחמה: ב"ג מבקש לראותי מחר בת"א לפני ישיבת המרכז. אם תמהתי על שלא שמעתי מפיו דבר על שינוי החלטתו לאחר הפתק ההיסטורי ששלח לי בישיבת המרכז ההיסטורית - באה הזמנה זו לפתור את הבעיה.

אילו רשמתי יום זה בשעתו, חזקה כי הייתי פורש יריעה רחבה ומגוונת ומרחיב דיבור על כל קיבוץ ועל טיפוסים שונים בתוכו וכן על בעיות ביטחון ומשק ופיתוח וחברה. עתה שנתאחרו הדברים ודהו הגוונים וניטשטשו הדמויות הריני יוצא ידי חובה בסיכום מכווץ ומיובש.