א-ן,  יום ב',  22.7.1946

פואה,

אין בי כוח לכתוב הערב. איני יכול להסיח דעתי מגווייתו של יוליוס[1] המוטלת תחת עיי המפולת.[2] מי יודע מה קבור שם משל כולנו. אך אולי נגזר שנעבור בנתיב ייסורים זה עד תום. בינתיים - היישוב האומלל כופף ראשו למהלומה חדשה.

איַחל בקוצר רוח לדואר מחר - לדעת איך עבר עליכם ליל זה, שבוודאי יהיה ליל בלהות.

תודה על החלב. יש לי לעיתים התקפה באשמורת הבוקר, כמו בלונדון. במשך היום לע"ע כשורה.

מ.