החלטה להישאר בממשלה - שבת, 13/8/1955
שם הספר  יומן אישי 1955
שם הפרק  החלטה להישאר בממשלה - שבת, 13/8/1955
שער  החלטה להשאר בממשלה

 


החלטה להישאר בממשלה

 

שבת,  13/8/1955

 

כל היום הייתי כים נִגְרָש - סוער ומקציף, נשטף שוב ושוב על ידי נחשולי העלבון ומוצא אחיזה לכף רגלי רק באותו שרטון צר וחד של החלטה נחרצת לנטוש את הכל - את הבית, המכונית, התואר, התפקיד. הכל, הכל - וללכת!

 

כאן, במקום זה, נפסקה כתיבת היומן ונתחדשה רק כעבור חודש ימים ומעלה. אני מנסה עכשיו למלא את החלל על פי רשימות מקוטעות, תוך מאבק נואש עם הזיכרון שדָהָה. הניסיון מתחיל במוצאי יום כיפור, 26.9.

 

ובכן באו טדי וממי להרצות לפני את תוכניתם להעברת מרכז התיירות ממשרד מסו"ת למשרד רה"מ וארגונו כחברה ממשלתית עצמאית למחצה. אחר כך פרש ממי ונתייחדתי עם טדי. הראיתי לו את חליפת הפתקאות שהייתה ביני לבין ב"ג בישיבת המרכז האחרונה ותהינו על תהפוכות האיש. הסברתי מה המסקנות שאני מוכרח להסיק משיבתו של ב"ג לראשות הממשלה לאחר שהגדיר ברבים את תפקיד שר החוץ כפי שהגדירו.

הופיע בנו הצעיר של הרב יהויקים פרינץ, עלם בן י"ח, חניך "ברנדייס", השואף להיות רב רפורמי ודווקא בארץ. מדבר עברית, דוד לו במושב מולדת, רצונו לשמוע דעתי על תוכניתו. הוא תוהה על החלל שבחיי הדת בארץ - התאבנות של יהדות מסורתית הבנויה כולה אך ורק על קיום מצוות מעשיות מזה וריקנות דתית גמורה מזה. לכאורה אין כל אחיזה לחיי דת בארה"ב ואף על פי כן חותרים שם רבים לגיבוש הווי יהודי כלשהו ולעומת זה אֵי רקע כה ממשי לשבת יהודית אמיתית, על כל תוכנה הרוחני הנעלה, כמו בכפר העבודה העברי דוגמת מולדת - והנה דווקא שם נתרוקנה השבת מכל נשמה יתרה והאנשים עושים את שבתם חול גמור מבחינה נפשית. האומנם אין תקנה? הנה הוא נפגש עם מספר צעירים, סטודנטים ברובם, שהעידו לפניו כי הם חשים בריקנות, נפשם יוצאת למלאה תוכן ואינם יודעים כיצד.

מרתי לו כי אמת נכון הדבר: יש בארץ תהייה על מהותם הדתית של חיי הנפש, יש גם תעיות וחיפושים אחרי דפוסי דת חדשים. אם רצונו לקחת חלק בחיפושים אלה - ואולי חלק מדריך ומכוון - אדרבה, תבוא עליו ברכה. אבל אז עליו לעלות ולהתיישב בארץ ולגשת לעניין כאזרח, כאחד מרבים, ולא כמי שמיועד מראש להיות רועה למרעית. אפשר יתלקטו סביבו אנשים, אפשר יצטרף לאיזו קבוצה בתהליך התהוותה, על כל פנים יחד עם אחרים יחפש, ישתתף במאמץ החותר לביטוי עצמי קיבוצי ולפי מידת סמכותו המוסרית הממשית יתפוס מקום באותה חבורה. לא יוכל לכפות עליה דפוסים שיביאם בידו מחו"ל, אלא היא מתוך חיפושיה וחתירותיה תעצב לה את דפוסי חייה הדתיים העצמיים.

היה זה שלב ביניים משונה בין שיחתי עם טדי לבין שיחתי עם זאב שרף, שבא מייד עם לכת פרינץ הצעיר. זאב סיפר על ב"ג שסר לביתו בבית הכרם יחד עם פולה בשובם מנסיעה בכביש החדש של נס הרים. ברור לו לזאב כי "פולה השפיעה" על ב"ג לחזור בו ולא להסתלק. המקור המוסמך להנחה זו היא פולה עצמה שתיארה כך את העניין להניה [שרף]: "אמרתי לדוד: 'אינך יכול לעזוב, הן התחייבת כלפי חברים וכלפי הציבור, מה יאמרו על המפלגה אם תלך?'" אישה זו חיה בפחד בהמי מפני סכנת השיבה לשדה-בוקר - היא מוכנה לכל ובלבד שלא תהא נדונה שוב לאותה פרשת עינויים. זאב הוסיף כי ב"ג ביקש להמציא לו את נוסח קווי היסוד הקודמים ומצע המפלגה לבחירות - משמע שהוא מתיישב הערב על חיבור קווי היסוד החדשים.

אמרתי לזאב כי הצהרת ב"ג על תפקיד שר החוץ וכל התקפתו המגונה על מדיניותי בישיבת המרכז מונעות ממני את האפשרות האחרונה להישאר שר חוץ, גם פוטרות אותי מכל חובה להישאר. אדרבה, ייקח ב"ג את מדיניות החוץ בידיו - ימנה מישהו לשר ביטחון, יהיה הוא עצמו רה"מ ושה"ח, ישמש לו אהוד סגן, או שמא יביא את אוברי וימנה אותו שר חוץ, על מנת שיקבל עליו מרות ב"ג בכל.

בכיוון זה הוספתי לחשוב לאחר שהלך זאב. משניגשתי אל פי התהום, רק אז ראיתי מה עמוקה היא ומה מאיימת. משרד החוץ הזה אשר בניתי וטיפחתי מה יהיה עליו? היישאר וולטר? היישאר אליהו? הן עלולה לבוא התפוררות ובקרב מי שיישאר ישתררו דיכאון והרגשת אוזלת יד. אין משרד במדינה - אולי זולת משרד העבודה - בו מרוכזים העובדים במידה כזו מסביב לשר כשם שמרוכזים עובדי משה"ח מסביבי. אבל אין זו רק שאלה של סמכות מוסרית הנודעת כאן לשר - מבחינה זו מקובלת סמכותה של גולדה על העובדים במחיצתה לא פחות משמקובלת סמכותי. העיקר הוא כי במשרד החוץ קשורים כה רבים מהעובדים האחראים, הן בארץ הן בחו"ל, עם השר בקשרי ידידות אישית, אמיצים ביותר, פרי יחסים של שנים רבות. אופי כזה של יחסים אישיים אינו קיים כלל במשרד העבודה - ואילו במשרדים אחרים אין לו זכר והוא גם אינו עולה על דעת איש. ויש עוד סימן מובהק אחד לייחוד היחסים אצלנו: יחסי הידידות האישית, הנפשית, בין אשת השר לבין נשותיהם של רוב העובדים האחראים. האומנם נגזר על החבילה המהודקת הזאת להתפרד?

שבת אכולת ייסורי נפש זו נסתיימה בערב נגינה של רונית אמיר, שבילתה את השבת אצלנו והשמיעה מנגינותיה באוזני קהל מוזמנים מצומצם. ניסתה כוחה בשופן ולא גילתה רוך ונפשיות כמיוחל. לעומת זה הצליחה מאוד בברהמס ובייחוד הבריקה בפרוקופייב. נראה כי דורנו הצעיר כוחו יותר יפה בביצוע עז ונמרץ של נגינה סואנת מאשר בביטוי מעודן להמיית נפש דקה.

 

[ביום זה כתב ש' אביגור מכתב לדב"ג בעניין מ"ש; להלן פסוק מתוכו, המובא ב"ב"ג", ג' (מב"ז), ע' 1145:]

אני חש מרירותך והתקוממותך נגד קו הפעולה של משה"ח שלנו, ... ואולם אם יש הכרח לשנות או לתקן קו זה, ע ל י ך לעשות זאת".

 

העתקת קישור