יום ב',  22.7.1946

משה יקירי,

אתמול ביליתי אצל חיים כל לפנות ערב, ההל משעה 5. עזבתי את בית-החולים ב-9 והלכתי ישר לאסיפה של אירגון א"ע,[1] שנקראה לרגל "שאלות השעה" ובה חצבה בבה א'[2] להבות אש וזרעה שינאה ל"שליטים" ביד רחבה. בנאומה אתה היית זכור לטוב על קריאתך להתנדבות ועל בנך ששלחת לצבא. חזרתי הביתה אחר 11 והנה שמעתי מללה, שבטי וקמחי היו אצלי וחיכו לי חצי שעה. לא התעצלתי והצטלצלתי עם בטי וכשהתברר שקמחי עדיין אצלה ניגשתי אליה. לא נעים לו ביותר שהוא "בישל" את עניין פגישת ו-ן [וייצמן] עם הנציב ולדעתו "הם" מחפשים עתה אפשרות "להציל פניהם"[3] ולמצוא מוצא לשיחרור. הוא ביקר במשקים ובידו כבר סיפורים מוכנים. הוא רוצה לשלוח אחת מתמונותיך עם חוטי התיל למישהו מחברי הקבינט בתור גלויה - דרישת שלום מארץ-ישראל!

מוסיצ'יק, מדוע לא תכתוב אתה משהו שאפשר להדפיס, אם פה ואם בחוץ לארץ?

אני משערת בנפשי מה חרד אתה לנשיא בימים אלה![4]

האם סובל אתה מהאולקוס שביקשת חלב?

שלך בנשיקות,

צ.