יום א', 10/7/1955
שם הספר  יומן אישי 1955
שם הפרק  יום א', 10/7/1955

 

 

יום א',  10/7/1955

 

שוב חלה הפסקה מרגיזה בכתיבת היומן המעונה הזה!

הבוקר בעיתונות הבלטת הכרזתי ברחובות והכרזת ב"ג בבאר-שבע על אי-התפשרות עם ההסגר המצרי על אילת. אכן עצה נכוחה נתן לי כסה וכיוונתי יפה את השעה. אילו נתפרסמו דברי ב"ג בלבד - מה נקל היה לדרוש תלים על דיבורו המפורש מזה ושתיקתי מזה.

במשרד רה"מ קיבלתי את [ש"ז] שרגאי [ראש מח' העלייה של הסוכנות היהודית] היוצא לפריס בענייני עלייה. הצרפתים מעכבים תשובתם ותוצאות המו"מ שהתנהל כאן בין נג'ר לבין השגריר הצרפתי טרם אושרו מצד פריס. לחודשי יוני ויולי הובטחה בינתיים מיכסת 2,000 לחודש ממרוקו, אך גורל אבגוסט תלוי ועומד וכאילו יש חשש כי יחזירונו למיכסת 800. בינתיים התקשרנו עם אוניות ואנו עלולים להוציא ממון לחינם. אמרתי כי איני מעלה על הדעת צמצום כה חריף של המיכסה החודשית ועכ"פ ניאבק עמו.

עברתי עם יוסף תקוע על שלבי השתלשלות המו"מ עם המצרים בק"מ 95 כהכנה לדוח בממשלה.

זיאמה ארן נכנס להתחלק מרשמיו מאסיפות הבחירות. הוא מלא התעוררות - כנראה הצליח בהסברתו והרגיש קשר טוב עם הקהל. טוב לראות אדם יקר אך מתוסבך זה במצב רוח מרומם ומלא ביטחון בעצמו. שורש התעודדותו נעוץ לא רק בהצלחתו על במות מלחמת הבחירות. הוא מתלעלע מאושר על שניתן בידו סוף סוף משרד גדול והריהו שר ככל השרים. נכנס לעובי הקורה של ענייני משרד התחבורה ודיווח עליהם תוך סיפוק-נפש עצום. הוא שקוע ראשו ורובו בסוגיות שנתגלו לפניו, צולל בהן ומעלה פיתרונות, ואגב כך מתקן עוולות שזמם או ביצע קודמו.

באמצע שיחתנו נכנס לחדר ב"ג. פרץ בקיטרוג אישי חריף על [יצחק] טבנקין [מנהיג "הקיבוץ המאוחד" ו"אחדות העבודה" ("סיעה ב'")] והבטיח לסלק איתו את החשבון לאחר הבחירות. משהלך זיאמה הפטיר ב"ג באוזני כי לפי כל הסימנים עתידה הממשלה הקיימת להישאר על כנה זמן רב לאחר הבחירות מחוסר כל אפשרות להרכיב אחרת. אמרתי כי אין מצב כזה עולה על דעתי. איך ייתכן כי נמשיך כאילו לא היו כלל בחירות. ב"ג משך בכתפיו והסתלק. הוא שוזר כנראה לעצמו סבך חדש ולא ירדתי לסוף דעתו.

בישיבת הממשלה דיווחתי במפורט על המו"מ עם המצרים. הדגשתי את השיפור הרב שחל במעמדנו בזירה הבינלאומית, הודות לטכסיס הנבון שנקטנו, מצורף מיוזמה עצמית ומגמישות התגובה על יוזמות או"ם ומצרים, מבלי שיבולע לאיזו זכות מדינית או עמדה ביטחונית של ישראל. ציינתי כי עתידה ידנו להיות על התחתונה אם נתעקש על קוצו של יוד, ללא כל יכולת להסביר נימוקי התעקשותנו לדעת הקהל בעולם. הערתי זו חלה על עניין הסכם המפקדים המקומיים. אנו עומדים על קשר טלפוני ישיר, שלא באמצעות או"ם, הן לשם יעילות הקשר והן מחשש פן ייווצר על ידי כך תקדים של הקניית סמכות לאו"ם שאינה נובעת מהסכם ש"ן. חשש זה הוא פרי המטפיסיקה המדינית הדוגמטית של ב"ג ומשה דיין, אבל למען השלום קיבלתי דעתם והנה המצרים, שלכתחילה התנגדו לכל קשר טלפוני ישיר, ניאותו תחת לחץ ברנס להתקינו, אבל הם עומדים להציג תנאי בל יעבור, כי קישור השיחה ייעשה בידי משקיף או"ם; זאת אומרת, אם אחד הצדדים מבקש להתקשר עם משנהו הוא עושה זאת באמצעות מרכזייה טלפונית אשר משקיף או"ם מפעיל בה את המתג ותו לא, זאת אומרת קושר את הצדדים לשיחה ישירה. ברור כי המצרים משימים עצמם שוטים על ידי עמידה על סידור זה - כאילו יש בו קמע בפני הנגע הממאיר של מגע ישיר המהלך עליהם אימים. כן ברור, כי אם אנו נראה בתפקיד זה של העברת המתג הטלפוני בניין-אב עקרוני להנחלת סמכויות לאו"ם אשר אינן מגיעות לו ופתח להשתלטותו על ריבונותנו, רחמנא ליצלן, הרינו זוכים מצדנו בתעודת סיכלות מובהקת. זאת ביקשתי להסביר וראיתי שרים מכל צד מניעים ראש לאות הסכמה - בהם ארן מזה ושפירא מזה ודומני גם גולדה. אבל לא איש כב"ג יירתע מלראות אזוב בקיר כארז אשר בלבנון. מייד נטל רשות דיבור ולאחר שנהג אבירות בהצהירו, כי אכן מאז נטל משרד החוץ לידו את ענייני שה"ן נשתפר המצב בהרבה, הכריז על התנגדותו הגמורה לכל ויתור באותו עניין, שכן זהו פטר סכנה חמורה, ואם אין המצרים רוצים במגע ישיר - ילכו לעזאזל. לשווא ניסיתי להסביר כי שיחה טלפונית ישירה פירושה מגע ישיר, אחת היא כיצד נתקשרה. ב"ג נשאר בשלו. אילו הבאתי את הדבר עד הצבעה, ברור כי הישיבה הייתה מכריעה לטובתי, אך לא נחפזתי לעשות זאת. שפירא היה לי לעזר רב בהציעו כי הדבר לא יוכרע במו"מ לשלילה מבלי שיובא שנית לממשלה. ב"ג מיהר להודות כי הרשות נתונה לדרוש הכרעה ממשלתית בשאלה זו.

בשבילי הייתה זו הוכחה נוספת אלו חיים נכונו לי כשר חוץ בממשלה אשר ב"ג יעמוד שוב בראשה ונתנחשה החלטתי בשום פנים לא להתפשר עם מצב אומלל זה.

הייתה בישיבה עוד פרשה קשה. רוזן עורר מחדש לאחר הפסקה ארוכה את שאלת רצח ארבעת הבדואים על ידי חמשת בחורים שלנו, תוך מעשה נקם עיוור ואכזרי, וביקש אישור הממשלה להעמדתם לדין. ב"ג הסביר כי משפט עלול לגרור גילויים מזיקים לצבא ולכן יהיה אנוס מטעמי ביטחון למנוע הופעת קצינים יודעי דבר כעדים. המשיך וגילה דבר אשר לא ידענוהו. הוא חקר את מפקד גדוד הצנחנים והתברר לו - מה שידעתי כל הזמן מפי מוסיק ואף אמרתי לו - כי היה לרוצחי הבדואים יסוד להניח כי המעשה שהם זממו אינו למורת רוח לצבא. הייתה זו הגדרה מתונה מאוד לעזרה הפעילה שנתן אריק על ידי אנשיו למיבצע הנקמה. ובכן על כך נענש אריק קשה: הובעה לו נזיפה חריפה ביותר בנוכחות כל בני דרגתו שבצבא (ס/א) והקצונה הגבוהה יותר. החלפתי מבטים עם גולדה ובעינינו הסכמנו כי איננו מתפעלים מחומרת העונש. הבעתי אז דעתי נגד המשפט, אשר ממילא סיכוי ההרשעה בו קלוש ביותר, מחוסר הוכחות של ממש ונוכח החשש כי בית הדין לא יתחשב בדוח הקצין החוקר, שכן בגביית עדותו לא הזהיר את האנשים כדת. לעומת זה פניתי לב"ג והצעתי לו לגזור בעצמו עונש על הבחורים מבצעי התועבה על ידי הכרזה פומבית כי הם נמחקים משורת אנשי המילואים לצה"ל. אם נטלו לעצמם רשות לרצוח נפשות על דעת עצמם - שוב אין צה"ל זקוק להם כחיילים או קצינים. נידוי כזה יפגע בהם קשה וישמש אות ומופת לרבים על עמדת צה"ל כלפי מעשים כאלה. ב"ג התרשם מאוד מההצעה; ראיתיו נרגש ביותר וברור היה לי מדוע: הוא בלבו מסכים לה אך הוא חושש כי לא יוכל לשכנע את הרמטכ"ל והנוהים אחריו בצידקתה והריהו מבין כי הדבר עתיד להכניסו במצוקה. בכל זאת התאושש והודיע כי הוא מוכן לעיין בהצעה, שהוא מבין היטב את נימוקיה. לעומת זה רוזן חלק על הצעתי ודרש לחדש את ועדת השלושה - רה"מ, שה"ב ושר המשפטים - שהוקמה פעם לטיפול במכשלה הזאת והתפרקה. לא היה לי כל חשק להיכנס שוב לוועדה זו עקב סבך שנפל בה ביני לבין ב"ג, אך לבסוף הסכמתי. קרוב לוודאי כי על ידי מסירת העניין שוב לוועדה נסתם עליו הגולל. ב"ג יראה בוודאי את עצמו פטור לעת עתה מלפעול לפי הצעתי.

לארוחת צהריים בבית שרה גרטרוד מילין, הסופרת הדרום אפריקנית המפורסמת, אישה שהמליטה עד עכשיו כשלושים ספר, מהם בעלי ערך ומהם נבובים בתכלית ולא באו אלא לתת סיפוק ליצרי התרברבותה; מלבד וולטר ואמיל היו שאר המוזמנים קשורים בדרום אפריקה: גב' קייטה גלקמן, בנה קולין ואשתו סעדה, אלי וחוה קירשנר, לואי פינקוס ואשתו, השופט דוד גוייטיין - צירנו הראשון בדרום אפריקה - ואורה רעייתו. הסופרת ישבה, כמובן, לימיני ופיה לא פסק ממֶלֶל כל זמן הארוחה. יש בה באישה הזאת כדי להביא אדם עד סף הייאוש והטמטום כאחד על ידי השטף הרצוף של דבריה. כתום הארוחה ושתיית הקפה ושיחת הסיום - לאחר שנתפזרו כל שאר האורחים - הודיעה כי יש לה למסור לי דבר חשוב ונשתהתה עוד למחצית השעה וסיפרה לי ולוולטר על שיחה שהייתה לה עם לורד סולסברי (קראנבורן לשעבר), כיום מנהיג השמרנים בבית הלורדים ונשיא מועצת המלכה, איש סודו של אידן, אשר ביקש לדעת ממנה אם לב ישראל טוב לאנגליה.

גב' מילין זו ביקרה בארץ ב-1950 וחזרה נעלבת ומורתחת עד עמקי הנפש: איש לא פגשה, איש לא דאג לאיכסונה ולליוויה, וייצמן שהזמינה לבוא לא היה בארץ, חדר במלון לא נמצא לה, ובכלל לא יצאה מדינת ישראל לקראתה בתוף ובמצילתיים, כאילו לא הייתה ידידת-חייו של [פילדמרשל יאן] סמאטס [ראש ממשלת דרום אפריקה ואוהד ישראל] וכאילו לא יצאו לה מוניטין כתפארת הספרות הדרום-אפריקנית. אחרי כישלון זה ישבה שנים ביוהנסבורג סרה וזועפת, נוקמת ונוטרת בישראל אגב כל שיחה, ולא נתקררה דעתה עד ששפכה קיתון-זעם על הארץ באבטוביוגרפיה שפירסמה בינתיים. בהיותנו בדרום אפריקה ב-1951 מצאנוה עדיין במצב של התגעשות פעילה וכל שידולינו לשכך חמתה לא הועילו. אך הזמן עשה כנראה את שלו והיא החליטה לנסות מזלה שנית. הפעם דאגתי אני לקבלתה. מנהל מב"ר הקביל פניה בלוד באישון לילה, התאחדות עולי ד"א ונשי "ויצ"ו" התחרו על הדרכתה, משרד החוץ פקח עליה עינו מרחוק ולעת עתה הכל היה כשורה.

לא חלפה מחצית השעה מרגע צאתה של גברת מתייהרת זו מביתנו והנה נתכבדנו באורחת ממין אחר לגמרי. אותה מתיישבת בבית נקופה, אשר צפורה נוסעת אליה אחת לשבוע ללמד אותה ואת בתה עברית, באה לביקור על פי הזמנת צפורה ואיתה בתה, בת שמונה, ועוד כחצי תריסר בנות מאותו כפר. בתחילה ידעתי כי אין לאותה אישה מושג מיהי צפורה - היא מקבלת את הופעתה של גברת ירושלמית הבאה ללמדה את הלשון  כדבר-מה השייך להווי של ארץ משונה זו ואינה מקשה קושיות. צפורה לא התוודעה אליה מעולם, אך במרוצת הזמן נוצר אצלה הרושם כי נודעה מיהותה וכי האישה קיבלה גם עובדה זו, אשר אשת רה"מ תהא באה לביתה כמורה מתנדבת, כאילו הייתה חלק מהשיגרה המובנת מאליה. והנה הוזמנה האישה לבוא לתה והוגד לה כי הבית הוא בפינת בלפור וסמולנסקין וסימנו כי ניצב לידו שוטר. משהגיעה למקום עם להקת הבנות וראתה את השוטר - שאלה אם זהו הבית אליו הוזמנה וכאן זכתה בתגלית המרעישה. השוטר אמר: "הן זהו בית ראש הממשלה" - ותתחלחל האישה וכמעט חישבה להתעלף מעוצמת התדהמה. הוכנסה פנימה ולא ידעה נפשה ולא יכלה לשוב לאיתנה. הייתה נבוכה ונרגשת, נתבלבלו עליה חושיה והתקשתה לקשור משפט למשפט. כשיצאתי לאמר לה שלום, השביחה בקושי את סערת נפשה; לא פיללה ובחלום לא ראתה כי רעיית רה"מ היא זו הבאה לביתה! היא הבינה כי הגברת הפוקדת אותה מדי שבוע בשבוע הינה "גבוה מאוד" - אבל כי זוהי אשת רה"מ בעצמה ובכבודה לא יכול כלל לעלות על דעתה. הם בכפר שמעו אומנם כי גב' שרת היא אישה מצוינת העוזרת לרבים - אבל כי היא בעצמה תטרח לבוא אליהם בקביעות, בקור החורף ובשרב הקיץ, ותבלה בכל פעם שעות בביתם, ותטפל בה ובילדה - אין מילים בפיה להביע את התרגשותה לרגל מה שנתגלה לפניה! אכן היה זה זעזוע.

במשרד רה"מ הגיש לי אייזיק המלין [מניו-יורק - מנהל מגבית ההסתדרות בארה"ב] מגילת תודה מאת ועד הפועלים היהודי המנצח על מגבית ההסתדרות. החלפנו נאומי ברכה באידיש כשהעיתונאים רושמים והמצלמות מקרקשות. צפורה הגיעה מהבית ונסענו יחד, כשעמנו שליח ה"פורוורטס" שבא לחזות במלחמת הבחירות, מיודעי [לאון] קריסטל, להר הרצל, אל קברו של אליעזר קפלן, ביום השנה למותו. נתאספה חבורה לא גדולה אבל מכובדת בהרכבה. המשפחה הייתה במלוא התקן. החזן בר-זכאי קרא פרק תהילים, אחיו של אליעזר אמר קדיש ואני סחטתי מתוכי נאום-זיכרון קצר וכפות. אחרי זה אל מלא רחמים והקהל עבר על פני הקבר. המראה מסביב היה שגיא - בכל פעם הוא נדמה יותר ויותר נשגב. בפעם הראשונה חטאתי כאן בהרהור של יוהרה. נכנס ספק בלבי אם נכון יהיה מצדי לצוות כי יקברוני באותה פינה של בית הקברות הישן בת"א, בצדם של דב ואליהו, ושאלתי עצמי אם לא יהיה רצון האומה לראות את קברי דווקא כאן, על הפיסגה הנישאה הזאת.

בחוזרנו העירה סרנו אל דבורה [אלמנת אליעזר] קפלן ושוחחנו על דא ועל הא. בני המשפחה המסועפת סיפרו על השמות שעושה בנוער תעמולת "אחדות העבודה" ועל קיסמו של יגאל אלון המעביר בחורים ובחורות תמימים על דעתם.

הערב עבר ברתיחה בלתי פוסקת. נתקבלו מת"א הגהות נאומי ברחובות ומצאתין טעונות כמה תיקונים והשלמות והיה לי על כך דין ודברים טלפוני ממושך עם חנה זמר במערכת. איסר שחזר מחו"ל בא לפי בקשתי, דיווח על הרפתקאותיו בפריס, ונמלכתי בו כדת מה ייעשה ב"הבוקר", שפירסם היום את אשר גנז ביום ו', אכן במהדורה מקוצרת ומאופקת - לא פגע בשירות [הביטחון הכללי] כשלעצמו אבל התריע על היות מכשיר ממלכתי זה משועבד כליל לתעלולי מפא"י. טילפנתי אח"כ לעורך "דבר" כיצד יש להגיב ובחצות, לאחר שחזר איסר לת"א והשתתף בעריכת הפרשה, קרא [חיים] שורר באוזני טלפונית את הנוסח שחיבר.

ובין כך לכך חלשתי על ניירות וחידשתי כתיבת יומן זה - עד 1.30 ואחר כך, אגב אכילת אבטיח, קראתי [ב"הארץ"] את מאמרו השני של משה קרן בסידרת מאמריו על פרשת קסטנר ושוב תמהתי על חריפות הניתוח והלהט הכבוש לגילוי האמת ולמניעת עיוות דין שנתנו אותותם במאמרים אלה.

שכבתי בשתיים.

 

העתקת קישור