[1] של ה"הגנה" והפלמ"ח.

[2] להופעת חנה רובינה במחנה המעצר בלטרון, נודעה משמעות לאומית מובהקת; באפריל 1945 יצאה בשליחות אמנותית-לאומית, מטעם הוועד למען החייל, להופעות לפני היחידות הא"י במצרים ואח"כ לפני חיילי החי"ל בחזית איטליה. "רובינה שליחת כולנו היא" (יוסף ברץ בדברי פרידה בצאתה למסע ההופעות, "דבר", 5.4.1945).

[3] זאב פון-וייזל (1974-1896), מראשי התנועה הרוויזיוניסטית, רופא ועיתונאי. ממייסדי ההסתדרות הציונית החדשה (הצ"ח). נעצר ב"שבת השחורה". בתקופת המעצר כתב יומן, שיצא לאור ב-1947: תשעים ושניים ימי מעצר וצום - יומן אסיר ציון.

[4] "שרתוק פתח את ה'נשף' במילים קצרות, אבל משפטים מעטים אלה היו נאום מושלם, שבו ידע להביע את אשר הרגיש כל אחד מאיתנו - על כל פנים את רחשי לבי. היה זה נאום לאומי במובנה הטוב של מילה זו" (וייזל, עמ' 105).

[5] שלום לוין. שירת בצבא הבריטי בחיל האוויר, עסק בהברחת נשק ל"הגנה". נתפס ונשלח ללטרון (נעצר ב-11.6.1945, שוחרר ב-2.12.1946). מונה ע"י מיפקדת ה"הגנה" למפקד עצורי ה"הגנה" בלטרון (על פרשת הברחת הנשק והמעצר ר'  מרדור,  עמ'  139-133). שלום לוין העיד:

כדי שאוכל לנוע בחופשיות בעיסקי הנשק, הוצבתי לעבודה ב"וועד למען החייל" במצרים ובמדבר המערבי, לפי בקשת הסוכנות. מ"ש, שפגש בי במצרים, הזהירני שלא להסתבך בפעילות אסורה בהיותי שליח הסוכנות. לימים, משנפגשנו בלטרון, אמר לי: "טוב עשית שלא שמעת בקולי". מ"ש שינה את מהלך חיי. רציתי ללמוד הנדסת מכונות, אך מ"ש יעץ לי ללמוד כלכלה ונתן לי בלטרון שיעורים פרטיים ביסודות הכלכלה כשהוא נעזר בספרים שנשלחו ללטרון מאנגליה, על-פי בקשתו. כשהשתחררתי רציתי ללמוד כלכלה באוניברסיטה, אך דוד הכהן הפציר בי לוותר על הלימודים ולהמשיך בעבודה מחתרתית ב"תעש". לאחר שנים השלמתי את לימודי הכלכלה בביה"ס ערב. משנתמנה דוד הכהן לציר בבורמה שוב הצטלבו דרכינו. מ"ש, בהיותו שוחר שלום, העדיף למנות נספח מסחרי בעל רקע ביטחוני ולהימנע משיגור נספח צבאי, וכך נשלחתי לבורמה כנספח מסחרי (ראיון עם העורכת, יולי 1998). ר' מכתב 85.

מ"ש סיפר על שלום לוין:

שלום לוין, חברי למעצר במחנה לטרון, מפקד ה"הגנה" שם ותלמידי בתורת הכלכלה, כיום במשרד הביטחון, מושאל למשרד החוץ על-מנת שיצא לרנגון כנספח מסחרי בצירותנו" (יומ"א, 25.2.1955, 795);

ביני לבין שלום יחסים מיוחדים בנפשיותם, עם אהבה והכרת טובה בלי גבול מצידי ומסירות בלב ונפש והערצה מידו, הכל זכר למעצר בלטרון (שם 24.9.1956, 1725);

דברי שלום ביחס אלי היו כל הזמן כה נלבבים וחדורים רגש כה עמוק עד כי בגישתי להיפרד מהזוג גאה בי פתאום נחשול שהיה עצור מאותם הימים המזעזעים ובקושי כבשתי עצמי מלפרוץ בבכי. לחווה [רעיית ש"ל] אמרתי רק כי יש זמנים בחיי אדם, אשר יחסים ונכסים המתגבשים בהם נשארים גחלתו לכל ימיו (שם 1726).

[6] "טור שביעי" של נתן אלתרמן ("ואם יהיה צורך – לבדנו!"), "דבר", 11.5.1945  ומחברות אלתרמן, ד, הקבה"מ 1986, עמ' 107. הפזמון החוזר: "אנחנו נילחם בינות העננים / במדבריות וים / נמשיך את מלחמתנו. / ואם יהיה צורך - שנים על שנים! / ואם יהיה צורך – ל ב ד נ ו)

[7] רחל קטינקא. חברת נעורים של צ"ש. רעיית המשורר והמורה אהרון זאב. ידידי משפחה.

[8] שושנה ואלוף (מיל') ישראל ברנע (בוֹגַנוֹב). הידידות עם השניים החלה במחצית השנייה של שנות העשרים, בתקופת "דבר" של מ"ש - שושנה, שחקנית בתיאטרון "אוהל", עבדה בבקרים, להשלמת הפרנסה, כמחלקת עיתוני "דבר". ישראל היה ממקימי "אגד". התנדב לפלוגת ההובלה בצבא הבריטי ב-1940, במסגרת מיכסת מתנדבים שהוטלה על "אגד" ע"י המוסדות. לאחר שיחרורו ב-1946 בדרגת מיג'ור החל להקים ב"הגנה" את מסגרת חיל התובלה לעתיד לבוא. ב-1948 מונה למפקד החיל בצה"ל. אח"כ היה נספח צה"ל במוסקווה.

[9] פניה לוביץ. שחקנית "הבימה".

[10] חידוש לשוני של מ"ש.