יום ד', 6/7/1955
"הבוקר" מתגרה בי: מדוע אני שותק לכל ההאשמות הטפולות עלי בעניין שואת הונגריה? מדוע טסתי אז ללונדון לפי הזמנת אידן? מדוע מילאתי אז אחרי הוראותיו? ועוד כהנה דברי בלע. החלטתי לענות הערב פומבית על שאלות אלו באסיפת בחירות בנתניה.
דוד הכהן נקלע למשרד רה"מ. פרץ בינינו ריב אחים מר. איך ימלאני לבי להחליט כי לא אשרת בתפקיד שר החוץ אם ב"ג ישוב להיות רה"מ? כלום רצוני כי ב"ג יחדל להיות? כוונתו הייתה - עלי להודות במרותו ובסמכותו המוסרית של ב"ג, ביחידות מעמדו בתנועה ובאומה, ולקבל את הדין, ואילו פרישתי אני לא תעלה על הדעת, שכן תגרום אך הרס והתפוררות. נוכחתי כי כל מה שסיפרתי לו בפגישה קודמת על ההתנגשויות החמורות שלי עם ב"ג, כאשר מנעתי בעדו מלהצעיד את המדינה למדחפות, לא נחרת במוחו. אומנם אז הזדעזע בעצמו לשמע השיגעון שהיה ב"ג מוכן לבצע על ידי כיבוש רצועת עזה, אבל משחלפו כמה ימים אמר לעצמו כי ודאי לא היה הדבר כה רציני ואני במתיחות עצבי נוקט גוזמה ומחמיר בדין יתר על המידה. נואשתי מלשכנעו ונפרדנו צהובים זה לזה.
הציר האוסטרלי החדש [ברטרם צ'רלס] בַלַרְד שמו, התייצב רשמית. איש קשיש, רווק זקן, תרבותי, אך חיוור ומשעמם. שירת בשנים האחרונות בסיאם. הרימותי על נס את מגילת הזכויות של [הרברט ו'] אֶוַוט [שר החוץ האוסטרלי 1941-9, ראש ועדת אונסקו"פ, ראש משלחת אוסטרליה באו"ם 1946-7 ונשיא העצרת 1948] בהבטחת קבלתה של תוכנית אונסקו"פ ב-1947 וקבלתנו לאו"ם ב-1949 ולעומת זה פקדתי עליו עוון [הצבעות אוסטרליה באו"ם בעד] בינאום ירושלים. בלרד קיבל הוראות להוקיר רגליו ממשרד החוץ כמנהג הבריטים והאמריקנים. טפחתי על פניו כי רוב ראשי הנציגויות, בכללם קתולים דגולים כאיטלקי, כברזילאי וכצ'יליאני, באים למשה"ח. שאלתי: "מה יהיה בכלל אם תפקידי רה"מ ושה"ח לא יישארו צמודים אחרי הבחירות? היוותרו ראשי נציגויות על מגעם האישי עם שה"ח? גם עכשיו ניזוקים כמה ראשי נציגויות מהיעדר קשר סדיר בינם לבין המנכ"ל". יעצתיו לא ללכת בדרך כסל זו, לדווח על מיפגע זה לממשלתו ולדרוש ממנה הוראות אחרות. הבטיח לעשות זאת.
קבוצה של שישים בפטיסטים מארה"ב, גברים ונשים וקצת טף, נדחסו לחדרי במשרד רה"מ. הם מסיירים במזה"ת ויבלו כשלושה ימים אצלנו. נאמתי לכבודם וראשי החבורה השיבו נאומים. התחרינו בשפת חלקות ובקידוש עקרונות החירות האחווה והחסד עלי אדמות לכל הנברא בצלם.
עברתי למשרד החוץ ועסקתי בעניינים שוטפים. פתאום קיבלתי מכתב אדיב ביותר מפרץ ברנשטיין השואל לעמדתנו בשאלת קפריסין. עניתי במכתב מפורט והסברתי סבך הבעיה מבחינתנו, כשאנו בין אנגליה ותורכיה מזה ובין יוון מזה. עיקרו של דבר כי אין אנו מעוניינים בשום אופן ב"אֶנוסיס". כתבתי מכתב לרוטנברג בתקווה להתיר את הסבך בינו לבין שר הפיתוח - על כל פנים לתקופת חייה הקצרים של הממשלה הזאת.
אחה"צ נכנס אלי טדי באיזה עניין ואגב כך זרק שאלה: האסכים להעברת התיירות ממשרד מסו"ת למשרד רה"מ? אם כן, עת לעשות, בטרם חזר משרד מסו"ת לידי מישהו קנאי. אני עצמי חשבתי רבות כי הפיתרון לבעיית התיירות הרי זה להעמיד בראש המחלקה הזאת את טדי - ואפשר זהו מיטב הפיתרון לטדי עצמו. שאלתיו הישר אם יהא מוכן לקבל על עצמו את התפקיד וענה נלהבות בחיוב.
יצאתי לת"א - לישיבת ועד יובל החמישים של הגימנסיה "הרצליה", אשר אני נשיאו. ישבתי ראש ו[ברוך] בן-יהודה פתח בהרצאה. סביב השולחן ישבו מורים, עסקנים, בוגרים שהקשישו. בקרב הראשונים היו ארבעה מורים מימי היותי תלמיד: אלמנת המייסד הגב' מטמון, ד"ר [חיים] בוגר ואשתו [שרה] (שניהם מורַי) והמורה להתעמלות צבי נשרי, שאין זיקנתו כופפת קומתו כמלוא נימה. כותלי החדר ותיקרתו רעפו יושן ונאומו של בן-יהודה התמזג עם הרקע הכללי ביַשנות סגנונו. היחיד שאמר דברי אלוהים חיים היה דווקא חברי זרובבל חביב שתבע מאמץ לחידוש עליית תלמידים לארץ - משלוח בנים על ידי הוריהם לחנכם בבתי הספר התיכוניים בארץ, כדרך שעשו רבים ברוסיה לפני מלחמת-העולם הראשונה בשגרם את ילדיהם ל"הרצליה".
בשובי לרח' הירקון השיגני תקוע בטלפון. הוא חזר מק"מ 95 ודיווח על מהלך המו"מ. חלה תזוזה לטובה. המצרים לחצו בעניין הסיורים המשותפים כדי להתכבד בקלון סרבנותנו אך תקוע הצליח להמתיק את הפגע על ידי בקשת ההצעה מברנס בכתב לשם עיון ובינתיים הציע לעבור לסעיף הבא - גדרות לאורך קו הגבול. סבור היה כי המצרים יתעקשו לא לזוז מסעיף המשמרות עד למיצויו אך לתימהונו הסכים גוהר להמשיך בסעיף השני. כאן נתגלתה אפשרות של פשרה שתספק את ברנס ואותנו גם יחד. ברנס הציע שני גדרות במרחק 10 מטר זו מזו ושיטת משמרות מקבילות משני עברי הגדר הכפולה, כל משמרת נעה בתוך שטחה, אך שתיהן פועלות בעת ובעונה אחת. אמרתי מייד: נקבל זאת ונודיע כי שיטה זו אנו גורסים כמשמרת משותפת. ממילא אין מתעוררת אז בעיית השתתפות משקיפי או"ם בסיורים.
השקעתי מאמץ רציני בהכנת הנאום בנתניה - הופעתי החמישית במערכת הבחירות לכנסת. בהגיעי לשם קרוב לתשע מצאתי קהל עצום - שוב בקולנוע פתוח, מלא עד אפס מקום ורבים הצובאים בחוץ ומתנחמים ברמקולים. נשאתי נאום פולמוסי ונוקב והתחממתי כהוגן. סילקתי חובות ל"הבוקר" ו"למרחב". גיריתי יצרי תגובה מצד סיעות האופוזיציה. היו שיסועים מאנשי חרות, מפ"ם וסיעה ב'. עניתי מיניה וביה לכל אחד כיאות לו וקצרתי הרבה מטחים של מחיאות כפיים. עם זה הסברתי לא מעט סוגיות, כולל פרשת הונגריה [ר' "דבר" 8.7, עמ' א': "למה טס שרת ללונדון"]. הארכתי הפעם - דיברתי שעה ושלושה רבעים. אחרי האסיפה לקחוני החברים, שהיו מבסוטין חאלס [מרוצים לגמרי, בערבית], למסיבה מפלגתית סגורה בה דירבנתי את המסובים להתקדש למלאכת הבחירות המעשית.
מאמץ הדיבור והמחשבה נתן בי אותותיו בלילה וקישיתי להירדם.
