יום ג', 5/7/1955
שם הספר  יומן אישי 1955
שם הפרק  יום ג', 5/7/1955

 

 

יום ג',  5/7/1955

 

הבוקר במשרד החוץ עברתי עם שמאי על תוכנית הופעותי במלחמת הבחירות ואחזוני חיל ורעדה. עד עתה נשאתי רק שלושה נאומים ולפני עוד כעשרים.

אליאס ששון בא להיפרד לפני חזירתו לרומא. הוא בא הפעם בגלל הניתוח שנעשה ל[אשתו] ג'וליה. אמרתי לו כי הנה ידו רב לו בקטרוגים חריפים עלי ועל משרד החוץ בשל הסטיות הגסות מקו המדיניות הנבונה והשַמות שאנו עושים במו ידינו על ידי סטיות אלו בכל סיכוי של הכשרת הקרקע לקראת השלום. אין הוא ושכמותו מעלים כנראה על הדעת באלו מערכות סוערות אני נתבע לעמוד בפנים ומה חמורים הסבכים שאני נתקל בהם הן בממשלה הן במפלגה. סיפרתי לו משהו מההתנגשויות האחרונות - מה הצלחתי למנוע ובאיזה מחיר עלה לי הדבר. הוספתי כי העניינים מתקרבים להכרעה חדה ועלי לראות בעין פקוחה אפשרות כי לא אוכל להישאר בממשלה. הוא נתחלחל ונזדעזע. טען כי פירוש הדבר קרע במפלגה אשר יקבע גורלה; כי הסתלקותי תביא לידי התפוררות שירות החוץ, אשר רוב אנשיו ומיטב אנשיו נזעקו לקריאתי והריהם קשורים קשר אמיץ ואישי ביותר אלי; כי חובתי להישאר ויהי מה ולהציל מה שאפשר, שכן בלעדי מובטח ההרס ואילו אני עם כל הקושי ועם כל הכורח בוויתורים אצליח לשמור על הטעון שמירה יותר ממישהו זולתי. עניתי כי הדברים הרחיקו מאוד, כי יש כאן בעיה של אחריות נוקבת עד התהום וספק רב אם אוכל להתפשר. טפחתי שוב על פניו את הקלות שבה הוא תולה במשרד את קולר הכישלונות - והנה הוא עצמו דורש ממני התפשרות עם הרע ותפיסתו במיעוטו.

אהוד בא לארוחת צהריים. העיתונות העוינת מלאה דברי שיטנה על פרשת יואל ברנד. אני מתפרץ כל הזמן לערוך מסיבת עיתונאים מיוחדת על נושא זה ולגולל את כל יריעת העובדות. אמש נמלכתי באיסר והביע התנגדות נמרצת. גם אהוד דיבר על לבי לא לעשות זאת פן אהיה רק מוסיף שמן על המדורה. ביררתי עם אהוד פרשת התנהגותה של סיעה ב' בעניין הצנחנות [למזרח אירופה הכבושה בימי מלחה"ע השנייה], אשר עכשיו דוגלים בה אנשיהם כאילו הייתה זו נחלת יחיד שלהם. אהוד אישר בפה מלא כי אנשי הקיבוץ המאוחד היקשו כל מיני קושיות על השותפות עם הבריטים שבה הייתה הצנחנות כרוכה ממילא, איבדו זמן רב בוויכוחי סרק איתנו וגרמו לאיחור התחלת הפעולה על לא דבר.

נתתי דעתי במאוחר על התקפה אישית חדשה שערך עלי "הבוקר" עוד ביום א' עקב התערבותי הישירה, כביכול, בעניין הערעור [של קסטנר] וההוראה המחייבת שנתתי כאילו בעניין זה למשרד המשפטים. סיפורו של "הבוקר" מלא בדותות על פנייתי הטלפונית אל [יוסף] קוקיה [מנכ"ל מש' המשפטים], על הטרדתי את רוזן בחופשתו במלון "מגידו" בחיפה ועוד כהנה. ניסחתי הכחשה נמרצת ומסרתיה ללשכת העיתונות להפצה.

אחה"צ טילפן תקוע על הצעה חדשה של מצרים להפשרת הקיפאון שנוצר בעניין סדר היום. קודם התנגדו המצרים להזכרת הצעותינו כסעיף שווה מעמד עם הצעות או"ם ומצרים. תחת לחץ המעצמות נראה כי הם מוכנים לוותר. הם מציעים עכשיו כי יוזכרו רק הסעיפים שהציע ברנס ללא הוספת הצעות מצרים וישראל. הווה אומר, הם מסכימים לשוויון בין מצרים וישראל, אבל שלילי ולא חיובי - שוויון של העלמה ולא של ציון מפורש. ברנס נוטה לקבל הצעת מצרים ומוכן להוסיף כי גם הצדדים רשאים להציע הצעות. כאן טוענת מצרים כי תורן של הצעות הצדדים יגיע רק לאחר גמר הדיון בהצעות ברנס. הם יודעים כי נתנגד לסיורים המשותפים ומזימתם היא להוקיע סרבנותנו להצעה חשובה של או"ם בטרם נוכל לטשטש סרבנות זו על ידי הצעה חיובית באותו עניין מצדנו. גמרתי עם תקוע כי נסכים למהלך המוצע בשלושה תנאים: ההצעה תבוא מצד ברנס ולא מצד מצרים; ברנס יודיע כי הצעות הצדדים תהוונה חלק מסדר היום והדיון עליהן ייערך בעת ובעונה אחת עם בירור הצעותיו של ברנס; כן יודיע ראש מטה או"ם כי הצעותיו מהוות רק מסגרת כללית ואינן באות לקבוע מסמרות - פירושו שאם אנו מציעים גירסה אחרת לאחת מהצעות ברנס אין פירוש הדבר כי דחינו אותה ויש להרשיענו על כך.

כעבור זמן טילפן תקוע כי ראה את ברנס והלה קיבל את כל התנאים שלנו על אף התנגדותו הגלויה של ויז'ייה, יועצו המדיני. שוב הצלחה לדיפלומטיה של תקוע, המגלה גמישות רבה ומַצְאָנוּת מבריקה בניהול המו"מ הניפתל הזה.

השיחות בק"מ 95 [בכביש לעזה] יתחדשו, איפוא, מחר - והפעם יש לקוות לתזוזה.

לתה שר העבודה הקנדאי, [מילטון] גריג שמו. שיחת הסבר ממושכת על הוויות חברה ועיקרי מדיניות של ישראל.

בערב הרצאה בכינוס המרצים של המפלגה בירושלים. השתרעתי על פני יריעה רחבה של ענייני פנים וחוץ ובין השאר הסברתי היטב את רקע משפט קסטנר ואת פרשת יואל ברנד. היה קשב רב והובע סיפוק עמוק. היושב ראש זאב חקלאי ניגש אלי אחר כך ואמר: "אילו היו חמישים כמוך!" נזכרתי כי משרתי בצבא התורכי הסתפק בעשרה. הוא אמר פעם לקצין תורכי זקן: "אילו היו בצבא התורכי עשרה קצינים כמותו, לא היה מצבו של הצבא התורכי כה אומלל ואבוד!" [מ"ש שירת כאדיוטנט בחזיתות מקדוניה, חיג'אז ועבר-הירדן].

צפורה באה למועדון המפלגה קרוב לסיום דברי ורק הספיקה לקצור את השבחים שהושפעו עלי. נסענו הביתה כל אחד במכוניתו. צפורה הובילה כמה חברים לבתיהם.

כשהגעתי הביתה היא טרם באה. לא היה לי חשק להיכנס יחידי לבית הגדול והריק ונשארתי ממתין ליד השער. על המדרכה שממול הופיע זוג מהלך. פתאום נתעכבו ליד אילן שפרחיו אדומים. עמדו ותהו. פנה אלי הבחור ובעברית צחה אך במיבטא אמריקני מובהק שאל לשמו של העץ. לבושתי לא ידעתי. הזוג לא זז ממקומו. התקרבה אליו בחורה מהכיוון שכנגד. הציגו לה את השאלה והיא מיהרה לענות: "בוגונוויליה!" סבור הייתי כי משבאה סקרנותו של הזוג האמריקני על סיפוקה - יאחז דרכו הלאה, אך לא היא. נשארו על עומדם והרגשתי כי לא העץ אלא אני העומד על המדרכה מולם הוא עכשיו נושא התעניינותם. והנה דרך הבחור עוז, חצה את הרחוב ופתח: "קלסתר פניך דומה לפניו של משה שרת." אמרתי: "נכון." לא נחה דעתו והוסיף לשאול: "האתה הוא משה שרת?" והכל על טהרת הדיקדוק ולפי מיטב ההיגוי האמריקני. נעניתי ואמרתי כי אני האיש. מייד הושיט ידו והצהיר כי לכבוד לו להכירני. פנה אחורנית וקרא לאשתו אנגלית: "ג'ואן, בואי הלום, איזה מזל יש לנו, הרי זה ראש ממשלת ישראל!" ניגשה ג'ואן והצהילה פנים נעימות ובירכתיה באנגלית. שאלתי את הבחור: "אתה בוודאי רב בישראל?" אמר: "הן." שאלתי היכן ואמר בקהילת יוטיקה, בצפון מדינת ניו-יורק. שאלתי מתי באו לארץ. אמרו: "הבוקר", ואז נבקע הסכר והתחיל שטף הסיפור. נחתו הבוקר בלוד ועשו דרכם לירושלים באבטובוס של "אגד", ופגשו בו אנשים נפלאים מתושבי הארץ והיו להם שיחות מלבבות ביותר. הם ביוטיקה חיים את חיי הארץ יום יום ובולעים כל ידיעה ועתה הם רואים במו עיניהם כל מה שקראו ושמעו במרחקים והרי זה כחלום שהפך פתאום מציאות. ומייד: "כמה דאגנו לך כשקראנו על המשבר שהיה לך כאן!" אמרתי להם: "בואו היכנסו הביתה." הכנסתים לאולם והדלקתי את כל האורות וקריאת התפעלות מיפי החדר התמלטה מפיהם. ובכן שניהם ילידי ארה"ב והוא חניך בית המדרש של [הרב הרשל] שכטר והיא הייתה מזכירה שם והריהם נשואים שבע שנים ויש להם בת ובן. "באתם כתיירים?" - "לא, באנו כעולי רגל, ויצאנו בערב הראשון לשוטט בחוצות עיר הקודש ופגשנו אותך והנה אנו בביתך והכל כה נפלא." בינתיים באה צפורה והצגתים לפניה וכעבור דקות מספר נפטרו והלכו לבית מלונם.

 

העתקת קישור