יום א', 19/6/1955
שם הספר  יומן אישי 1955
שם הפרק  יום א', 19/6/1955

 

 

יום א',  19/6/1955

 

"קול ישראל" כל יום אתמול, והעיתונות כולה היום, מלאים פרסומת נרחבת ואוהדת להצעותינו היזומות. "למרחב" נזדרז ופירסם מאמר ראשי, בו מובעת קורת רוח מיוזמת משרד החוץ, אגב בעיטה בו בשל האיחור הרב. לך ספר לו על המאבק עם משה דיין ועל היעל המשתק כל יוזמה של עמדת שה"ב והרמטכ"ל גם יחד.

קבעתי עם המפלגה בת"א ישיבה מחר בירושלים, בה נחליט על רשימותינו לעיריות ת"א וירושלים.

יעקב הרצוג בא לפני ישיבת הממשלה לספר, כי אמש, אגב קבלת פני ראש העיר הניו-יורקי בלוד, התקיף את לאוסון על שניסה להטיל ספק בהכחשתי לגבי ריכוזי צה"ל בגבול הרצועה. לאוסון נבוך וקרא לניספחו הצבאי. הלה שאל את יעקב פעם ופעמיים ושלוש אם אומנם הוא בטוח כי אין ריכוזי צבא. כשחזר יעקב והכחיש נמרצות, טען כי אין צה"ל מגלה להם דבר ולכן אינם יכולים להימנע מלהיזקק לידיעות ולשמועות המגיעים אליהם ממקורות אחרים. ברור כי כאן נתבשל איזה נזיד.

הזמנתי את ב"ג ויעקב סיפר לו מה ששמע. ב"ג התרתח והודיע כי כל הסיפורים האלה הם עלילה שפלה, המכוונת להרעלת הבארות.

קראתי אלי את רוקח, שהבטיח תשובה ביחס למעברת "עמישב" עוד ביום ו' ולא דאג לעמוד בדיבורו. שאלתיו מה בפיו. ניסה לפטרני בטכסיסי תחמקנות: הוא מוכן להודיע בכנסת כי הוועדה שמינה תגיש דוח בקרוב. הבעתי השתוממות והסברתי כי לא זו הייתה הַצָעָתי. המוצא שהיצעתי לו היה כי הוועדה תמליץ על סיפוח תוך יומיים והוא יודיע בוועדת הכנסת כי הומלץ על סיפוח והדבר יבוצע - או אז יחזור בו עמי אסף מהצעת החוק. טען כי לא הבין את דברי! כשל כוחי לשאת את תחבולות הרמייה של שריד זה מימי המשטר העותמני. כבשתי זעמי ואמרתי לו כי לפחות עכשיו אקווה כי הבין את ההצעה. זוהי ואין אחרת ומתבקשת תשובתו - הן או לאו. אם הן - יתקדם החוק בכנסת, אחת היא מה התוצאות. ניסה לטעון: "איך אפשר לגזור על הוועדה?" אמרתי: "אתה עצמך רמזת כי אפשר, כאשר היצעת בממשלה להתחייב על סיפוח." לבסוף אמר כי יראה את יו"ר הוועדה ויודיעני.

גמרתי איתו עניין התיקון לחוק שיסמיך את יו"ר ועדת הבחירות המרכזית להקים קלפיות-מישנה באזורים גדושים.

בישיבת הממשלה נהגתי לגבי סעיפי סדר היום לפי הפסוק באותו שיר של ביאליק "פָּסוח על הנחשים וחָמוק מתחת לֶחָרֶב". הסעיף הראשון היה תשריר בחירתו של הרש"ל ניסים. כאן נאבקנו רק עם שיטרית, שביקש לנצל את פסילת הבחירה לשם החזרת עטרת הרשל"ות ליושנה - זאת אומרת למועמדם של בעלי [תואר] ס"ט [ספרדי טהור]. כאשר ניגשתי להצבעה טען [יוסף] ספיר כי העניין לא נתברר ואי-אפשר להחליט. רק אז שמתי לב כי איש מ"הכלליים" לא השתתף בוויכוח. דיברו רק אנשי מפא"י, רוזן והדתיים. דחיתי טענת ספיר וערכתי הצבעה. "הכלליים" נמנעו - הכל לשם חופש ההתקפה הפומבית על כל פעולה ממשלתית.

אחרי סעיף זה מצאתי עוד נושא או שניים של מה בכך ואחר כך לא הייתה לי ברירה אלא לסגור את הישיבה. נשארו על סדר היום רק סעיפים טעוני נפץ, שהדיון בכל אחד מהם פירושו הצתת מדורה.

בסוף הישיבה הביע רוזן תימהונו על שלא מסרתי שום סקירה על המו"מ בעניין רצועת עזה ולא הסברתי טעמן של הצעותינו החדשות. נעניתי והרציתי במפורט. ב"ג לא היה אותה שעה בישיבה - הוא מרבה לצאת ולחזור. אחרי הישיבה הודיעני זיאמה כי ב"ג אמר לו - לא פחות ולא יותר! - כי הוא ראה את ארבע ההצעות לראשונה בעיתוני הבוקר. סיפרתי לזיאמה את כל ההשתלשלות: מדוע גייסתי את אהוד, כמה טרח אהוד להשיג הסכמת ב"ג לחמש הצעות, ואיך הביאו לאישור ארבע מהן, וכיצד ניפתל עם הרמטכ"ל, והיה נוכח אחר כך בוויכוח בין דיין וב"ג, שבו הכריע ב"ג את הכף לטובת הצעות משה"ח. מהם איפוא התעתועים האלה - או האומנם עד לידי כך מגיע שלטונו של פוּרָה? [מלאך השיכחה] הלך זיאמה וחזר ומסר גירסה חדשה: "את עניין הרצועה המיוקשת שרוחבה 100 מטר ראה ב"ג לראשונה בעיתונות!" ובכן כבר לא כל ארבע ההצעות באו כאפתעה, אלא רק אותה רצועה! אבל בבואי הביתה התקשרתי עם אהוד והוא הצהיר חגיגית כי בפירוש דיבר עם ב"ג על פס מיוקש, גדור משני עברים, עם מסלול פנוי באמצעיתו למעבר מישמרות. אפשר לא נקב בסיפרה של 100 מטר, אך היה ברור כי הכוונה לפס לא רחב ביותר ולא לגמרי צר, ועל כל פנים הרמטכ"ל שמע ממנו בעניין זה פרטי פרטים. אהוד עצמו היה נלהב מצורת הפרסום של ההצעות - הוא רואה עצמו שותף למעשה בראשית זה - ועצתו לי הייתה לא להתפעל יותר מדי מהצרות הפנימיות שאתקל בהן.

אחר הצהריים ישבתי עם נפתלי ועשיתי ניסיון נואש לשכנעו כי יעמיד עצמו בראש הרשימה לעיריית ת"א. העליתי חרס. אין הוא סבור כי יישאר שר. הגיעה שעתו להקל על עצמו. יישאר בכנסת ויעסוק גם בעבודה ספרותית. עליו לעבוד לפי כוחותיו. לעירייה לא ילך בשום פנים - אינו מתאים כלל ועיקר לתפקיד ראש העיר. הוא גלמוד, ובלי בית ואישה אין למלא את משימת הנציגות. איננו נואם, ובלי הופעה פומבית יעילה אי-אפשר להצליח במלחמת בחירות זו. לא יהיה לו הכוח להחזיק מעמד נוכח לחץ ההסתדרות לגבי יחסים עם עובדים - עמדתו ידועה ולא יוכל להתכחש לה. ואחרון-אחרון - לא יספיק כוחו לשאת במעמסה הכבדה. מדוע לא יתייצבו בראש הרשימה צעירים ממנו - נמיר, לבון או גוברין? אמרתי כי כל אחד מאלה הוא צרור בעיות אישיות ושורש לתסבוכות. הוא נקי מכל אלה ונישא מכל ניגוד וסבך. אישיותו מכובדת ביותר וסמכותו מקובלת על הכל. אין למפלגה מועמד אחר אשר בראשותו תוכל להיכנס למערכה על כיבוש השלטון בעת"א במלוא סיכויי ההצלחה. מעמדו המובאש ברחבי הציבור של המשטר הקיים פותח לפני המפלגה הזדמנות היסטורית אשר מי יודע אם תחזור. נפתלי נשאר בשלו.

לתה השגריר המכסיקני ברומא, [רמון] בֵטֵיטה, ורעייתו - שניהם אנשים מלבבים. השושבינים - יונתן פרטו [סגן מנהל מח' אמל"ט במשה"ח] דוד קפל [מח' אמל"ט] ורעיותיהם. רחל טוב וציוני מכסיקני, [סם] וישניאק שמו. ישבו למעלה משעה וחצי והשיחה הייתה ערה ומלאה עניין.

בערב גדעון לשיחת פרידה ערב צאתו לחו"ל. שוב רעיון חדש: פגישה בפריס עם עבוד פשה, מאילי ההון במצרים, היודע להסתדר עם המשטר החדש. היעד העיקרי - לעניין אותו אישית וחומרית בחיסול ההסגר על משלוחי נפט בתעלת סואץ. על ידי כך נקמץ 7-8 מיליונים דולרים לשנה ופנחס ספיר אמר לו פעם כי יהיה מוכן לשלם בעד הסדר זה 2 מיליונים. אמרתי כי די להציע מיליון - אף זה סכום עצום.

אחר כך התייעצות על המים: אשכול, פנחס, טדי, יעקב, בלאס, וינר. דרשתי הכרעה חיובית. אשכול התעקש: "אם בית נטופה יורדת מעל הפרק - הרי הסכמתנו לאגירת מי הירמוך בכנרת כמוה כהתאבדות." הקשיתי: "ואם נסרב וכל העניין יתפורר ולא נוכל לחדש את העבודה הן מפני הפרעות בינלאומיות והן מחוסר כסף - כלום לא תהיה בזה התאבדות? מה ייתן ומה יוסיף לנו אז חופש השימוש במלוא נפח האיגום של הכנרת?" וינר טען כי נפח האיגום של הכנרת הוא 1,100 מיל' מע"ק ואם אנו מפרישים לירמוך 300, הרי נותרים לרשותנו לא 700 אלא 800, ואזי גם אם בית נטופה תכיל רק 150 לא נפסיד אלא 10-15 מיל' מע"ק לשנה. אמרתי כי איננו מוכרחים להפסיד גם זאת, שכן הובטח יחס אוהד לצרכינו באיגומים אחרים. ספיר תמך בי ודרש מתן סמכות לגמור. וינר יוצא מחר לניו-יורק וספיר יגיע לשם כעבור ימים מספר. החלטנו לגלות הקלפים לגבי בית נטופה - פורענות החילחול שנתגלתה ולנסות לקבוע נפח מוקטן למי הירמוך (נאמר: 250 מיל' מע"ק). אם פשרה זו לא תושג - יבריקו לנו ונכריע.

ישבתי כל שארית הערב על הניירות והיומן.

 

העתקת קישור