יום ו',  17/6/1955

 

איחרתי קום. ב-10 במשרד החוץ אורח מלבב: [ד"ר רמון] בטיטה המכסיקני, שגריר ארצו ברומא, מומחה לבנקאות ולכספים, אחד המדינאים הדגולים של ארצו, לדעת [משה] טוב מועמד אפשרי לנשיאות. עשה רושם נחמד ביותר, ער ופיקח, משכיל ורחב-דעת.

התייעצות עם גדעון, אליאס ששון, זיאמה דיבון ופנחס אליאב על בעיית פעולתנו בלבנון. אליאס ישב סר וזעֵף, מלא קטרוגים וטענות. כל ימיו התפרץ להגיע לצירות באירופה ומשניתנה לו מישאלת לבו הריהו רוגז על נישולו משדה הפעולה הערבית והעברת נחלתו לידי "זרים" - וכולו ביקורת והרשעה. חלקי היה עם גדעון ופנחס שטענו כי עניין לבנון הנוצרית הוא חלום שווא - געגועים לעבר ששקע לבלי שוב - שכן כל כיווני ההתפתחות הלאומית, הכלכלית והאוכלוסית מעצבים ומגבשים את חטיבת לבנון הקיימת על נוצריה ומוסלמיה לאומה אחת ומשבצים אותה במערכת מדינות ערב. אליאס ניסה לטעון כי אין להסתלק עדיין מאותו חלום. כולנו הסכמנו כי יש לקשור ולטפח קשרים. החלטות כאלו מתקבלות אצלנו אחת לכמה שנים זה תקופה ארוכה, עוד מראשית יָמַי במח' המדינית של הסוכנות. האמת היא כי יש לנו קשרים עם קבוצה מסוימת וכי ניסינו רבות לתהות על קנקנם של רבים אחרים. אף על פי כן כדאי לשקוד יותר על מאמצי ההתקשרות - במיוחד יש לנסות גישושים כלפי הצבא - ונראה מה תהיינה התוצאות.

התייעצות עם המנכ"ל, גדעון ויוסף על המשך המערכה בדבר פגישה בדרג גבוה עם מצרים. ברנס חזר מפגישה עם גוהר ואחה"צ יבוא לראות את המנכ"ל. מסתבר כי המצרים מתעקשים למנות את גוהר כנציגם בשיחות והשאלה היא מה קו ננקוט. דעתי הייתה כי נוקיע תשובה זו של מצרים כדחיית הצעת או"ם בדבר פגישה בדרג גבוה וחזרה לשיגרת הפגישות הקודמות - אבל בשום פנים לא נסרב להיפגש עם גוהר. פרסום סירובנו להצעת המשמרות המשותפים של ברנס ולתוכנית הפירוז של נאצר לא הועיל לנו כלום ואסור שיתפרסם סירוב שלישי - להיפגש! גדעון יצא לחלוק על הנחה זו. הוא, המטיף תמיד לכורח ההתחשבות בתגובות דעת הקהל הבינלאומית, דרש הפעם להתעלם מהן. העיקר לדידו להוכיח לנאצר כי אין אנו נכנעים לתעלוליו. פסקתי נגד דעתו של גדעון, למורת רוחו הרבה. אשר ל"הצעות היזומות" החלטתי לפרסמן מבלי להמתין למכתבו של ב"ג, אשר בושש לבוא. כל העניין הוא לאזן חשבוננו בדעת הקהל, שהתרשמה מיוזמת נאצר, ואסור להחמיץ יום נוסף.

בהקשיבי בשעת ארוחת הצהרים למישדר הערבי של "קול ישראל" נדהמתי לשמוע כי נציג ארה"ב באו"ם, [קבוט] לודג', שהוא עכשיו נשיא מועב"ט, פנה למזכ"ל וביקש לעשות הכנות לכינוס מועב"ט בעיצומה של עצרת סן-פרנציסקו ובתוך אותה העיר - לטיכוס עצה לגבי המצב ברצועת עזה, נוכח הסכנות החמורות הנשקפות שם למצב הביטחון.

כעבור שעה טילפן לי המנכ"ל מהמשרד תוכנם של מברקים שנתקבלו מרג'י קדרון. בפגישה של שלושת שרי החוץ המערביים הציע פתאום לודג' כינוס מועב"ט למניעת שואה בעזה - בידי ארה"ב ידיעות על ריכוז צבא ישראלי רב על הגבול, מצויד בנשק כבד, שתוכניתו לכבוש את הרצועה דווקא בשבוע של כינוס העצרת בסן-פרנציסקו, והכל כנראה משום שיקולי בחירות. האנגלים, שידעו על יוזמה זו מקודם, והצרפתים, שהיוזמה באה עליהם במפתיע, התנגדו נמרצות ולודג' הוכרח לסגת. הצרפתים מסרו לנו אחר כך את אשר קרה. וולטר שאל אם למסור את הדברים לברנס אגב הבעת השתוממות ואמרתי כי בהחלט יעשה זאת.

לתה כחמישים מאנשי משרד החוץ ואחדים ממשרד רה"מ - רובם חוזרים משירות בחו"ל ויוצאים לשליחות בחו"ל, בכלל האחרונים לניו-יורק, למוסקווה, לטוקיו, לבואנוס-איירס ולקלן.

מיד עם סיום המסיבה - ישיבה עם גדעון, יעקב, יוסף ומיכאל אליצור. לסדר יומנו הקודם - צורת הפרסום של "ההצעות היזומות" - נתווספה בעיה חדשה: תגובה על ההצעה הפראית והמרושעת בדבר כינוס מועב"ט. החלטנו:

1) אקרא אלי את לאוסון ואוקיע את המזימה - אין ספק כי יש כאן רצון לייסר את ישראל - אבל ייתכן כי מישהו בוושינגטון ניפתה בכנות לתעמולת מצרים להאמין כי אנו זוממים באמת מיבצע של טירוף דעת;

2) אמסור ראיון לנציג "ניו-יורק טיימס" בדבר עמידתנו על פגישה בדרג גבוה, התחמקות מצרים, ההצעות שיש בידינו להביא אל שולחן הפגישה אם תתקיים;

3) ההצעות כשלעצמן תימסרנה לפירסום בעיתונות הכללית, בארץ ובחו"ל, וב"קול ישראל";

4) תוכן ההצעות יימסר מייד לברנס.

יוסף מסר דוח שיחת המנכ"ל עם ברנס. גוהר ניסה לשכנעו כי הוא איש חשוב ביותר ופגישה עמו היא "בדרג גבוה". דעתו של ברנס לא נחה ודרש מגוהר לקחת שוב דברים עם ממשלתו ולהודיעו תשובתם הסופית ביום ב'. המנכ"ל ענה כי נראה במשלוח גוהר סירוב להיפגש בדרג גבוה - אך היפגש ניפגש עם גוהר! תמיד יוצא כך עם וולטר. הוא נהג אומנם בהתאם לתדריך, אך לא תפס כי בינתיים נשתנה הרקע. ההחלטה להיפגש עם גוהר נתקבלה בהנחה כי זוהי העמדה הסופית והברירה היא להיפגש עם גוהר או לסרב להיפגש. אך הנה ברנס עצמו מודיעו כי עודנו טורח להעלות את דרג הפגישה, גם אם אין לו תקווה רבה כי יצליח – למה, איפוא, נבוא אנחנו ונחליש את לחצו על מצרים, שעודנו נמשך, על ידי הודעה מראש כי אם תחליט מצרים סופית כי גוהר הוא הנציג - ניפגש איתו. איפה המנכ"ל? נסע לשבת להרצליה ואין להשיגו. גדעון רגז מאוד והפעם צדק.

חיברתי הודעה לגילרוי ומיכאל הביאו לביתי. הכתבתי לו נוסח מדוקדק ורשם מילה במילה. אורו עיניו למשמע הדברים - הוא ידיד אמיתי של ישראל אך אמריקני בגישתו לעניינים ולכן הוא סובל סבל רב מהופעתנו השלילית בזירה של ארה"ב ואדיר חפצו להחזירנו למוטב למען יוכל להציגנו למופת. הכריז וחזר: "זה מצוין, זה נפלא!" אמרתי לו בסיום ההודעה כי ישאל נא אותי מה דעתי על הרעיון של כינוס מועב"ט. שאל. עניתי כי הדבר הטוב היחיד שתוכל לעשות המועצה, אם תכונס, הרי זה לחייב מצרים להיענות לדרישת או"ם ולהיפגש בדרג גבוה.

בהודעה זו הסברתי היטב את ארבע ההצעות:

1) ביטול הפקודה המצרית על פתיחה באש;

2) יצירת אזור ביטחון בצורת פס צר ומיוקש שמשני עבריו גדרות תיל;

3) סיורים משותפים באמצע הפס המיוקש להשגחה על הגדרות;

4) פגישות מפקדים מקומיים וקשר טלפוני ביניהם.

מערכת הצעות זו היא מלאכת מחשבת של תקוע. יש בה לכאורה קבלת עקרון הפירוז - אבל לגבי פס שרוחבו 100 מטר. פירוז זה, על הייקוש והגדרות, מפריד אומנם בין הצבאות אבל אינו מפקיר שטח-ביניים נרחב להשתוללות המסתננים. כן יש כאן קבלת עיקרון של משמרות משותפים - אבל לא סתם בעלמא אלא על יסוד קיומן של גדרות ולשם פיקוח עליהן. אשר לקשר בין המפקדים, יש כאן העמדת נכונות המצרים לשתף פעולה במבחן של כנות ורצינות. בקיצור, עשינו צעד חשוב לאיזון החשבון, להבהרת החיוב שבעמדתנו ולקריעת המסווה מעל עמדת מצרים. עכשיו נראה מה יהיה הרושם.

יעקב סיפר לי בהתרגשות רבה, כדרכו, כי נחום הולך ומספר על שיחתו עם ב"ג לכל אדם. על כל פנים סיפר זאת למנכ"ל, לו לעצמו, לאיזה רופא בירושלים, ולכל מיני אנשים בת"א. עיקר העוקץ שבסיפור - החלטת ב"ג לכבוש את רצועת עזה. יעקב אינו שולל אפשרות כי זהו מקור השמועות שהגיעו לוושינגטון - אפשר שמע מישהו מהשגרירות, בא ודיווח ללאוסון והלה הבריק.

הזמנתי אלי את לאוסון למחר בשבת.

כל הערב עמלתי לצמצם את פער היומן.