הבוקר מלאו שלושה שבועות!
מוצ"ש, 20.7.1946
פואה יקרה,
שוב השעה כבר אחרי חצות. הייתה שבת לא קלה: בבוקר שתי התייעצויות ארוכות, אחה"צ חום כבד, בפנים מחנק, בחוץ זבובים, אפס מרגוע; בערב הרצאה ומ-10 ועד עכשיו כתיבה.
התוכלי לשלוח לי י ו ם י ו ם בקבוק חלב טרי, לא גדול, כדי כוס אחת? נחוץ לי ל ל י ל ה. כאן יעמוד במקֵרה ואקווה שלא יחמץ, שילחי נא לי דיו waterman ומברשת בגדים: המגבעת מיקלט בטוח לאבק, המצטבר והולך.
אצלי מאורע: הגיעו השידות וזכיתי באחת. שיוותה לחדרי צורה נאה בהחלט. עכשיו לא אוכל הבין כיצד התקיימתי בלעדיה, כשהלבנים ויתר תשמישים מוטלים על הארץ או תחובים בפינות שונות.
מדוע אינך עונה אם נתקבלו ספרים מאנגליה?
שורותיך על חיים משיבות נפש. הבוקר מלאו שלושה שבועות!
אותו דוסטרובסקי - הלא זהו ישראל![1] לא ידעתי כי חזר. מיסרי לו שלום.
כתבתי לעדוצ'קה, שלמען השם תספר לאימא.
לבתיה[2] מגיע נַגוֹנְיַי [רוסית: נזיפה קשה] שטילפנה! ובכלל, כלום זהו עניין להתייעצות פרטית? קיבלתי פתק מאיד-ן[3] ועניתי ארוכות דרך ז"ש: עניין ממדרגה ראשונה![4]
פיתקותיך - המפוזרות, על המחיקות שבהן, על האותיות היוצאות דופן, על סימני העייפות וההתרוצצות - אני מוכן לנשק בהן כל אות ולבי יוצא מאהבה לקראתן.
דוד מתפלא שהחזקת מעמד ולא הזעקת את ללה לעזרה. עכשיו עליה להירתם.
ובגרביים הנקיות שלבשתי היום יש שני חורים קטנים! (הסיום הוא a'la המשוגע של צ'כוב[5]).
שלום לילדים (שוב שלושה!) באשר הם.
שוב לא הספקתי לכתוב להם להם לחוד. יסלחו-נא. כבר קרוב לאחת.
אני כותב ליד חלון פתוח, במלוא החשמל, וסביבי רוחש היקום: נמלים על השולחן, זבובונים מקפצים, כל מיני חרגולים מתפרצים, פרפרים מרחפים והזחל למינהו חורג מכל עבר ופינה. כל רגע אני מסיר איזה חי מעורפי.
האירדם?
נשקיני!
מ.
[1] פרופ' ישראל דוסטרובסקי. פיסיקאי, לימים נשיא מכון וייצמן. בנו של רופא העור אריה דוסטרובסקי ואח ליוכבד, מורתה לפסנתר של יעל, בת צ' ומ' שרת. אוזכר במכתב קודם שלא אותר.
[2] בתיה קנטרוביץ - גיסתו של יהודה שרתוק. חברת יגור. ממכתב צ"ש, שבו מאוזכרת פנייתה של בתיה ק', שרד רק דף אחד לא ממוען ולא מתוארך. בין השאר כתבה שם צ"ש: "בתיה טילפנה מיגור, רצתה את עצתך - על מי להיות עורך-דין בעניין [נח פרובר-[יגורי] וחברו. אם יש איתך עצה, אנא ענה. אני הפניתי אותה לקבוצת עורכי-דין בחיפה".
[3] ישראל בר-יהודה (אידלסון) - מראשי הקיבוץ המאוחד ו"התנועה לאחדות העבודה". חבר יגור. לימים שר הפנים.
[4] מדובר במאסר המוכתר והמזכיר של יגור, שנכלאו בכלא עכו, ובכוונה להעמידם לדין כאחראים להחזקת הנשק שנחשף ביישובם. במכתביו לז"ש בשני הימים הקודמים הציע מ"ש את קווי ההגנה והמליץ להטילה על עורכי-הדיו יעקב סלומון ויעקב שפירא. מ"ש זעם על בתיה ק' בשל שיחתה הטלפונית, שחשפה לציתות הבולשת את התקשורת החשאית שקיים.
[5] "המשוגע" לא אותר ואפשר שמ"ש טועה ביחסו אותו לצ'כוב; במכתב אחר, מ-1.2.1918, איזכר מ"ש את "המשוגע" של המשורר הרוסי אלכסי אפּוּחטין (ר' נתראה עמ' 289).
