יום א',  5/6/1955

בבוקר במשרד רה"מ התייעצות עם מנכ"ל חוץ, גדעון רפאל ויוסף תקוע על המסקנות המתחייבות משיחת המנכ"ל עם ברנס ובעיקר מהצעת נאצר על יצירת אזור מפורז בגבול עזה. החברים סברו כי עלי להביא את העניין להחלטת הממשלה אך אני החלטתי רק למסור לממשלה תוכן השיחה עם ברנס ולהודיע כי אתייעץ על קו פעולתנו עם שר הביטחון. הממשלה במצבה המפוקק לקראת הבחירות אינה מסוגלת לנקוט הכרעות מדיניות מבלי שישפיעו עליהן שיקולי בחירות, בייחוד מצד הציונים הכלליים, ומבלי שפרטי השַקְלה בתוך הישיבה יגיעו לעיתונות.

היצעתי לנקוט קו זה: אנו מסבירים לברנס ולמעצמות מדוע הצעת נאצר פסולה בעינינו ומדריכים לפי זה את העיתונות, אך איננו דוחים אותה מראש ורשמית, אלא מודיעים כי אנו מוכנים כמקודם לשיחות בדרג גבוה גם בידיעתנו כי מצרים תגיש מצדה הצעה זו, אלא ידיעתנו זו אינה יכולה להתפרש כהסכמה מצדנו.

בישיבת הממשלה מסרתי דוח מפורט על השיחה עם נאצר והודעתי כי אמלך בדעת שר הביטחון לגבי המסקנות.

ב"ג ביקש רשות דיבור ומסר על גורל הפצועים בתקרית נירים. כולנו נזדעזענו - אף אני שמעתי פרטים אלה בפעם הראשונה: אחד מחברי הקיבוץ שנפצע נקטעו שתי רגליו ולאחת מזרועותיו נשקפת סכנת שיתוק. הבחורה האוסטרלית שנפצעה אף היא קטועת שתי רגליה. "חלוצה מאוסטרליה" אמר ב"ג, "הולכת לנגב להפריח שממתו - וכך עולה לה! במצב זה", שאל, "איזו רשות מוסרית יש לו לקרוא לאנשים ללכת לאזורי הספר בנגב?"

אמרתי כי עלי להעיר על הדברים ששמענו. הם זיעזעו את כולנו, אך מוטב לנו לזכור, כי בכל מצב שהוא, בין אם הצעות מסוימות תבוצענה או לא, יישארו מחנות ערבים אויבים ושואפי נקם על גבולותינו, ואנשינו באזורי הספר יהיו צפויים לסכנות כאלו.

מייד ביקש ב"ג שוב רשות דיבור ואמר, כי הוא העיר מה שהעיר כאיש ת"א הנהנה מביטחון גמור.

לארוחת צהריים זוג יהודי מאמריקה. היא קרובה רחוקה שלי - אמה הייתה בת דוד של אבי. דודתה היא אותה סבתה חיה, שסיפרה לי פעם סיפורים כה חיים ומעוררי התרגשות מזיכרונותיה על אבי [בהיותו סטודנט] בימי הפרעות בוורשה ב-1882 ואחר כך בפגישתה איתו בווינה, בדרכו לארץ כחבר ביל"ו. מתברר כי הזקנה החמודה הזאת נפטרה רק לפני חודשים אחדים. עד ימיה האחרונים גזרה מהעיתונים למשמרת כל קטע שסוּפר בו משהו עלי.

לתה מוקדם הזוג [איזו] גישן מדורבן בדרום אפריקה ופרופ' מכסוול כהן מקנדה. מייד לאחר מכן - מסיבה לחברי לשכות המסחר הישראליות בארה"ב, באנגליה, באוסטרליה, בצרפת, באיטליה וכו'.

ללא כל הפסקה למסיבת העיתונאים של או נו ב"דוד המלך". עליתי תחילה לחדרו ושנינו חתמנו על ההודעה המשותפת. את נוסָחָה קראתי בפתיחת מסיבת העיתונאים, אשר כמוה לא ראתה ירושלים לריבוי משתתפים. ישבתי ראש ואו נו ענה על שאלות עשה זאת בפשטות ובשכל.

בערב ארוחה לכבודו אצל הנשיא. הוא ביקש כי תוזמן שושנה דמארי, אך הדבר לא נסתייע.

בשובי הביתה שיחה עם ב"ג. אני רושם יום זה באיחור של שבועיים והרבה מפרטי הפגישה הרצינית הזאת דהו בזיכרוני. מישהו, כמדומני טדי, אמר לי לפני כן כי ב"ג שמע כי אני שרוי בדיכאון לגבי סיכויי עבודתנו המשותפת ורצונו בבירור גלוי לב איתי. עצם העובדה כי הוא יזם את השיחה ובא לשם כך לביתי אמרה הרבה. שאלני כיצד אני רואה את הדברים. אמרתי מייד כי חילוקי הדעות בינינו החמירו במידה כזו שאינני רואה סיכוי להישאר שר חוץ אם הוא יהיה רה"מ. השתומם ואמר כי אין למדינה שר חוץ זולתי. הוסיף כי אין בינינו חילוקי דעות פרט לענייני ביטחון. אמרתי כי עניינים אלה הם העיקר והם הקובעים מדיניות החוץ. למעשה היו כמה מצבים מאז חזר לממשלה בהם הייתי חייב להתפטר אילו היו הנסיבות כתיקונן. רק קירבת הבחירות והחרדה למעמד המפלגה בהן הניאוני מהתפטרות. הביע תמיהה ושאל לפשר הדברים. לא רציתי לטפוח על פניו את הופעתו באיצטדיון, יען היה יוצא מזה עלבון ולא רציתי לעכור את אווירת השיחה על ידי פגיעות אישיות. לכן ציינתי רק את דבר הישארותי במיעוט של שליש בתוך סיעת המפלגה בממשלה, כשנדונה הצעתו על ביטול הסכם ש"ן עם מצרים. אמרתי כי לא אסכים לעייל החלטות בניגוד לעמדת רה"מ והמפלגה מתוך הישענות על "הפרוגרסיביים" ו"הכלליים". העמיד פנים של אי-הסכמה לגישתי - זכותו של כל חבר ממשלה לעמוד בממשלה על דעתו. הזכרתי לו כי החלטה זו נתקבלה לאחר שהוא הודיע בישיבת "חברינו" כי יותר לא יפנה אלי לבקש אישור למעשי תגמול. על זה לא באה תגובה והוא העביר את השיחה לפסים אחרים. דיברנו על בעיית הרכבת סיעתנו בכנסת, מי יירש את דינור כשר החינוך, מי יהיה שר הביטחון בממשלה העתידה, הראוי נמיר להיות שר ועוד כהנה. לבסוף חזר לנושא הראשון וכשחזרתי והודעתי כי לא אוכל להישאר ומוטב לי להסתלק עם שינוי הרכב הממשלה מלהתפטר לרגל חילוקי דעות בשאלה מסוימת, הוסיף כי החלטת המפלגה למסור הכרעות מסוימות לקבוצה של חמישה שרים לא נתקבלה על דעתו. קם ואמר: "אם כך - אין הדבר בא בחשבון כלל. אני לא אחזור לממשלה במצב כזה." אמרתי כי מוטב לנו לא לחדד את העניין עכשיו - לפנינו מערכת הבחירות שבה מצווים שנינו לעשות הכל כדי להנחיל למפלגה ניצחון, אבל חזרתי והדגשתי כי הַחלטָתָי לגבי העתיד קיימת ועומדת.

הרגשתי הקלה רבה לאחר שאמרתי לב"ג את אשר עם לבי - ודווקא בשיחה שקטה, נעדרת כל עצבנות וחריפות לשון. אף צפורה הייתה מרוצה מאוד. קראתי אלי את טדי וסיפרתי לו את הדברים שנאמרו.