יום ו', 3/6/1955
כל הימים האלה עקבתי אחרי מסעו של או נו והיכוונתי את התוכנית על ידי "פיקוח מרוחק". ביום ד' נסע עם דוד וטדי לחיפה וסעד בצהריים אצל הדרוזים בעוספיה. משם לְקָחו אשכול דרך העמק לדגניה. בצמח חגיגה המונית עם נאומים ושירה וריקודי להקות נוער. אתמול מסע פאר על פני עמקי הירדן, בית שאן ויזרעאל לנהלל. משלחות של יישובים יצאו לכביש והמסע התעכב כעשרים פעם. חיים היה בפוגשיו ליד חמדיה והוצג לפניו כבני. חברינו הבורמנים מתלבטים בבעיית חינוך הנוער וגיוסו לפעולה חלוצית בחברה ובמשק. דוד חשב כי הצגת בתו מחצרים בבאר שבע והופעת בני על הכביש מול חמדיה תמחיש לאו נו אופי הנוער שלנו והיסוד החלוצי של תנועתנו ותשמש מופת למטרה שיש לחתור אליה. בגלל העיכובים בעמק נשתבש לוח הזמנים ו"נֶחְבְּסָה" התוכנית בנהלל - למרבה העלבון והקצף מצד בני הכפר המיוחס. היה מיפגן-טיס ברמת דוד. בזיכרון יעקב פגשו את האורח זקני המושבה, הכניסוהו לבית הכנסת וכיבדוהו ב"מי שבירך". משם נסע לת"א ברכבת וכיבדתי את שר התחבורה בליוויו. היום ראה מפעלי תעש וביקר במכון וייצמן. גם סר לראות את קבר הנשיא הראשון. עלה בדעתי - הן הוא עובר על פני ראשון לציון - לא ייתכן לפסוח ככה על תמרור תוֹלָדי כזה. הזמנתי את נשיא התאחדות האיכרים [צבי] איזקסון לפגוש את המסע במעגל בית דגן ולנסוע עם או נו משם ועד רחובות. סידרתי כי ראש עיריית ראשל"צ עם חברי המועצה יצאו אל הכביש ויגייסו בתי ספר וקהל התושבים לקבלת פנים המונית כיאות. בינתיים או נו עצמו דואג להוסיף סעיפים לתוכניתו הגדושה. פתאום נזכר כי אין בתוכנית ביקור בבית חולים ודרש מילוי החסר. כן הגה מחשבה כי ראוי לו לנטוע עצים לזיכרון ולאות תודה על הכנסת אורחים. סודרו איפוא טקסי נטיעה על קבר הנשיא ברחובות, בגן העצמאות בת"א וליד קבר הרצל בירושלים.
שעה ארוכה עסקתי הבוקר בחיבור מברק מפורט [לשג' וושינגטון] על שיחתי האחרונה עם לאוסון, בה נאמרו הרבה דברים כדורבנות על המצב ברצועת עזה ועל הסכנות הנשקפות ממנו: אם לא יצליחו או"ם והמעצמות להכריח את נאצר לבלום את ההתפרעות, סוף שתגבר בתוכנו הדעה כי אין תרופה לרעה החולה אלא בחיסול השליטה המצרית על הרצועה.
בבואי ללשכתי בקרייה מצאתי ידיעות על שיחת המנכ"ל עם ברנס, שחזר ממצרים ובא לדווח על פגישתו עם נאצר. טילפנו בזה אחר זה גדעון והמנכ"ל וכל אחד מסר את המעניין אותו. גדעון סיפר כי נאצר גילה לברנס את המו"מ שהיה ביני לבינו באמצעות חבר הפרלמנט הבריטי מוריס אורבך [גירסת מ"א על שליחויותיו למצרים ראה בחוברות "ניו אוטלוק" 1975] וטען כי הוא האמין ברצוני הטוב, אך כעבור זמן באה ההתקפה על עזה כרעם ביום בהיר, כנראה ב"ג השתלט אצלנו על המצב ואמונו נשבר כליל. גדעון מציע לחשוב אם לא כדאי לנו לשגר שוב את [מוריס] אורבך אל נאצר. גירסת המנכ"ל נגעה יותר בעיקרו של עניין. ברנס לא השיג מנאצר הודעה ברורה כי המצרים יחדלו מלפתוח אש על משמרותינו. הרושם היה כי אין לנאצר שליטה גמורה על המתרחש ברצועה וייתכן כי גם אינו מקבל דוחות מדויקים על המצב - על כל פנים הרוחות שם נסערות ומתוך דאגה למעמדו הוא אינו מוכן לאמצעי בלימה נמרצים - אך נזרקה מפיו הצעה חדשה העלולה להביאנו במצוקה, והיא כי שני הצדדים יסלקו את כוחותיהם הצבאיים מהגבול עד לעומק של מחצית הקילומטר או קילומטר שלם, ואז ייווצר אזור מפורז המפריד בין הצדדים. ברנס הוסיף, כי לדעתו תוכל המשטרה שלנו – קרי: משמר הגבול - לפעול באזור המפורז. ברור כי הצבא שלנו לא יסכים להצעה זו ואף אומנם היא עשויה להוליך שולל. לכאורה יש בה שוויון כלפי שני הצדדים ואילו למעשה הסתלקות הצבא מפקירה את האזור המפורז להשתוללות המסתננים, שהיא תוקפנות מובהקת בחד-צדדיותה. הניסיון בגבול ירדן הוכיח דווקא כי מציאותו של צבא סדיר לאורך הקו בולמת את ההסתננות ובכלל את ההתפרעות הבלתי סדירה - במה דברים אמורים, אם יש מצד השלטון רצון טוב להפעיל את הצבא לשמירת הביטחון.
מוּעדה עם חיים הלפרין. לא היה לי מושג לשם מה ביקש שיחה - והנה מתברר כי על "העניין" - בעיית ב"ג. בא להודיעני כי איננו גורס את דרכו של "הזקן" ורואה בשיבתו אל ההגה סכנה. הוא יודע כי אני נוהג התאפקות וסבילות מוחלטת. לדעתו עלי להיאבק ולא לוותר. הוא בטוח כי רוב המפלגה יתמוך בשיטתי המדינית. ב"ג טוען כי הוא ישוב על מנת להשליט ביטחון וליישב את הנגב. חיים חושש כי הוא לא ישיג גם זאת וגם זאת. את גישתו של ב"ג לבעיית ההתיישבות בנגב הוא רואה כשטחית. אין הוא מתעמק בסוגיות החקלאיות החמורות אלא מבקש פיתרונות קלים ומהירים שסופם אחיזת עיניים ואכזבה. בין השאר הזכיר חיים הערה שנפלטה באחת ההזדמנויות מפי ב"ג, שלפיה הוא מוכן להיות סגן רה"מ ובלבד שיותן לו לטפל בבעיות מסוימות.
השופט [שמעון] אגרנט, יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית, בא להיוועץ על פיתרון בעיה משפטית-מדינית שנתקל בה בהיקבע מקום קלפי לכפר ערבי שהוגלה ממקומו ועתה טוענים אנשי הכפר כי הם יבואו להצביע במקום מושבם הקודם ורצו גם להסתייע בנוהל הבחירות לחיזוק זכותם לחזור. הסכמנו כי יש לקבוע להם קלפי מיוחדת על שם כפרם שתעמוד במקום מגוריהם הנוכחי.
כל אחר הצהריים ישבתי ברח' הירקון על ניירות. בין השאר חיברתי טיוטה להודעה משותפת שלי ושל או נו, לפי הרעיון שהגה אליעזר ליבנה אבל לא לפי התוכן שביקש להכניס להודעה. נשמרתי מדיבורי גבוהה על בעיות בינלאומיות העומדות ברומו של עולם אבל הדגשתי את חיזוק הידידות בין בורמה וישראל, מגמתנו לפעול במשותף לפיתוח שתי הארצות ולקידומן החברתי, ואמונתנו כי בזה נסייע לאחוות עמים באסיה ובעולם, לשלום ולצדק בינלאומי. טילפנתי את הנוסח למנכ"ל וקיבלתי הצעתו לשלב הבעת נאמנות לעקרונות מגילת או"ם - כמשקל-שכנגד להחלטת בנדונג הדוגלת בתוקפן של החלטות או"ם.
או נו ביקר היום אחה"צ בבית ברל. חיים אץ לשם רכוב על אופנועו בהנחה כי תתקיים שם שיחה עם מדריכי נוער כמתוכנן, אך חזר מאוכזב: שום שיחה לא הייתה ובמקום זה הייתה ארוחה פרזנית להמון עם רב.
בערב אצל או נו ב"רמת-אביב" ל"שיחת סיכום". המסגרת הייתה מפלגתית. מהשרים אני וזיאמה, משאר החברים כסה ונמיר, ברקת ודוד ליבשיץ, דוד הכהן וטדי. הייתה שיחה על הקיבוץ ושאר צורות ההתיישבות ולבסוף התרכזנו בבעיית שיתוף הפעולה בתחום הפיתוח החקלאי והחרושתי. דוד הכהן פיתח רעיונות מעניינים. או נו תעה בעולמות ערטילאים - הביע שאיפות ומישאלות מבלי להתוות דרכי ביצוע. לבסוף הצעתי כי אנו כאן נחבר קווי יסוד לתוכנית ונשלח אליו נייר אשר עליו יוכלו הוא וחבריו להעיר הערותיהם.
אגב שיחה זו נתגלה עד מה אנו חסרי משמעת ואפילו לקויים בנימוס ראשוני. הייתה זו אומנם שיחת חברים, אבל היה ברור כי יושבים כאן שני ראשי ממשלה ולהם זכות הנחיית השיחה. והנה מבקש טדי רשות דיבור וזורק לאו נו הזמנה ישירה להביע דעתו על עתיד היחסים בינינו לבין העולם הערבי - מתוך חריגה גמורה מהנושא שעסקנו בו. או נו השתמט מתשובה. דוד בהרצאתו הארוכה אף הוא יצא דופן: התריס כנגד הערה אחת שלי והתחיל להתפלמס. או נו ודאי אמר לעצמו: "כנראה אלה הם המנהגים כאן!"
בגמר השיחה נותרתי עם או נו ביחידות והיצעתי לו כי נוציא הודעה משותפת. קראתי באוזניו את הנוסח שחיברתי והשארתי את הנייר בידיו. אמרתי כי רצוי לפרסם את ההודעה ערב צאתו ולכן אשמח לקבל תשובתו ביום א'. חשבתי בלבי כי ספק רב אם ייאות לאשר את ההודעה. הוא סיכן את עצמו ואת בורמה לא מעט על-ידי עצם ביקורו ובוודאי יחשוב כי אסור לנו לדרוש ממנו הזדהות מובלטת איתנו על ידי הצהרה פומבית.
