יום ב',  30/5/1955

או נו בא בבוקר לביקור נימוסין רשמי במשרד רה"מ. ליד המפה הסברתי לו מושגים ראשוניים על הגיאוגרפיה של ישראל. הודיתי לאו נו על ששלח לנו ממונה. אמר כי משלוח הנציג לא היה קשור בביקורו - ממילא היו שולחים אלינו איש. הזכיר את אחד ממכתבי אליו, בו הזהרתיו לבל יפריז בהערכת יכולתנו לספק לבורמה מומחים ומדריכים בכל מקצוע שבעולם. אף על פי כן, אמר, עליו לבקש שוב עזרה. הַרָאיתי מכתבו של שר המסחר שלהם - המוסלמי רשיד - אל הכהן? ראיתי. ובכן זהו עניין חשוב ודחוף. אנו מתבקשים באותו מכתב לשגר לבורמה 3-4 מומחים לארגון סחר חוץ. הראיתי תנאי שמציג רשיד? ראיתי. התנאי הוא פשוט: על הנשלחים להיות בעלי גישה סוציאליסטית לענייני משק!

במשרד החוץ טיפלתי בעניינים שוטפים. גדעון בא למסור לי עניין - בלוותו את אבא אבן בלוד אמר לו הלה כי לפני נסיעתו בא אצלו טדי ומסר לו בשם ב"ג כי אם יהיה רה"מ יזמינו לבוא לארץ על מנת שיהא שר וישמש שליח הממשלה לאו"ם ולמדינות ולגלויות. אבא ביקש את גדעון להודיע לי זאת. לא הגבתי אף במילה.

חזרתי למשרד רה"מ וישבתי עם יוסף ועם רוטנברג. האחרון ניסה להתעקש על התפטרותו, שכן הובע לו, לדבריו, אי-אמון על ידי חוות דעת שהוזמנה מאת מוסד חשמלי אמריקני על מצב העניינים בחברת החשמל שלנו. אמרתי לו להוציא מחשבה זו מראשו. שמעתי אחר כך מיוסף כי עלה בידו לפייס את רוטנברג.

ארוחת צהריים בבית לכבוד או נו. נכחו הוא ואשתו, מזכירו הראשי והממונה הבורמי בישראל, ב"ג ופולה, רוקח ואשתו, רוזן ואשתו, דוד הכהן וברכה, גולדה ואשכול. במשך הארוחה גיליתי פחות או יותר את מספר המילים האנגליות הידועות לגב' נו ותוך שימוש מחושב אך ורק בהן הצלחתי לשוחח איתה. תלבושתה לא ישרה לגמרי בעיני פולה. לב"ג, שישב מול או נו, אמרתי לפני הארוחה כי אני מציע כנושא לשיחה עם האורח את מושגי היסוד של ההיסטוריה היהודית. הצעתי לו לדחות את השיחה הפילוסופית על הבודיזם לפגישתם בשדה-בוקר. זו הייתה כנראה סיבה מספקת בשביל ב"ג לנהוג בדיוק להיפך ולצלול מייד לתוך נבכי תורת בודה. חקר ודרש ושאל והיקשה והעמיד את השכלתו הבודיסטית של נו במיבחן קשה. הבורמי הסבלן ורך המזג התענה תחת ידי הישראלי הקפדן והמחמיר. התברר לב"ג מייד כי לגבי השליטה בספרות הבודיסטית ידו על העליונה והוא ניצל את עדיפותו זו ללא רחמים. או נו היה שרוי במצוקה. הייתה זו התנגשות בין אירופי למעשה, אשר הבודיזם אינו לדידו אלא חומר לניצוח אינטלקטואלי, לבין בודיסט מאמין ותמים, אשר תורת בודה היא בשבילו אורח חיים ואקלים נפשי. מכל הבחינות הייתה זו תחרות מיותרת.

או נו בילה את הבוקר בסיורים בירושלים. עלה להר הרצל והניח זר על הקבר. שם קיבלוהו רוקח ולוקר. דאגתי לחלק כיבודים בין השרים למען יזכה כל אחד בקורטוב של הופעה כמכניס אורחים. כן ביקר בתערוכת כיבוש השממה, שם נתקבל על ידי נפתלי ויוסף. התערוכה עשתה עליו רושם כביר. עוד יותר התרשם מהמפעל המוצג בה. הסיק ממה שראה מסקנות מופרזות בתכלית על כושר תכנוננו. נתקבל אצלו כי כל מה שעשינו בארץ לא עשינו אלא במחשבה תחילה ועל יסוד תכנון מסועף ומדוקדק מראש. מייד לאחר הארוחה לקחני הצידה והצהיר כי עליו לבקשני לשגר לו חבר מומחים מאלה שתיכננו את כל מפעל הפיתוח אצלנו. האיש מוכן לטרוף בעיניו ובשכלו כל מה שמראים לו ותיאבונו להשגת מומחים אינו יודע שובע.

עוד לפני שהתיישבנו לאכול, כשאך ירדתי לאולם, הודיע לי ב"ג על תקרית חמורה בנגב. ליד נירים נפתחה אש מצרית על יחידת מילואים שלנו שעברה בתוך שטחנו. אחדים נפצעו. בבוא אמבולנס שלנו להסיע את הפצועים הופגז גם הוא. ענינו בתותחים. אף המצרים הפעילו אז תותחים נגד היחידה הצבאית ומשק נירים. עדר נירים ורועיו נמצאו בתחום האש. הקרב עודנו נמשך. בזמן ארוחת הצהריים הגיעני פתק מיעל: אצלנו שני הרוגים - אחד חייל ואחד חבר נירים - ומספר פצועים. נראה כי גם למצרים אבידות. כעבור זמן הגיעה ידיעה נוספת כי האש נפסקה סוף סוף בהתערבות או"ם. הרי לך התלקחות חדשה ורצינית ביותר. המצרים גמרו כנראה אומר להתגרות בנו ולא איכפת להם מה תהיינה התוצאות. עלה בדעתי: שמא בכל זאת ננסה דבר אל נאצר בצינור האמריקני הכמוס?

אחה"צ טרחתי הרבה לתרגם את נאומי לכבוד או נו לעברית אנושית.

בכנסת, בישיבת מספר חברים, כפינו על דינור המסכן לוותר על ילד טיפוחיו - חוק ההשכלה הגבוהה - אשר קיווה לעיילו בכנסת לפני פירוקה. העניין נסתבך ביחסי הקואליציה ונשתבש עקב הבחירות המתקרבות. דינור יודע כי לא ישוב להיות שר החינוך אחרי הבחירות ואדיר חפצו היה להוריש חוק זה לבאים אחריו ולעצב אחת ולתמיד את מיבנהו של החינוך הגבוה בתחיקה ברורה. מישאלתו זו לא ניתנה לו. בעצמי הבעתי סלידה מהקרבה זו של גישה ממלכתית עקרונית על מזבח שיקולי טכסיס ארעיים, אבל נכנעתי יחד איתו בפני סבך הנסיבות - קוצר הזמן בכנסת, חוסר כל ביטחון ברוב, התקוממות כל המפלגות והעיתונות, לרבות מאמרים ב"דבר", נגד אי-הכרת ביה"ס למשפט וכלכלה בת"א כבי"ס גבוה מעיקרא, חשש להפסד קולות התלמידים של בי"ס זה על משפחותיהם בבחירות לכנסת.

בשבע בערב הגעתי עם צפורה למלון "דוד המלך" וכבר מצאנו אורחים רבים שהקדימו לבוא. משיָרדו או נו ורעייתו התיצבנו בשורה להקביל פני הבאים. התאספו כל חברי הממשלה, הסגל הדיפלומטי ונכבדים מנכבדים שונים, הם ורעיותיהם. בסה"כ כ-150. ישבתי ראש בין גב' וייצמן לגב' נו. בסוף הסעודה נשאתי את נאומי עברית ואנגלית והאורח השיב בורמית ואנגלית. אחר כך חזרנו בסך אל האולם והתחילה קבלת פנים אליה הוזמנו עוד כשלוש מאות איש ואישה. הצגתי לפני אורחַי אנשים על ימין ועל שמאל בלי הרף וידו ודאי צבתה מרוב הלחיצות. ב-10 שילחתיו לישון, אך ההמון החוגג לא הראה כל רצון להתפזר גם לאחר שנוגנו ההימנון הבורמי ו"התקווה". שאלתי גברת אחת: "לשם מה מנגנים הימנונים?" אמרה: "באמת אינני יודעת!"

לקחתי איתי הביתה את אהוד אבריאל. שאלתיו אם יהיה מוכן להיכנס לעבודה בענייני שביתת נשק. שאל אם אומנם יש טעם לדבר שבועות ספורים לפני הבחירות. אמרתי: "הן - יש ויש" - מבלי שהייתי משוכנע. אמר: "אם באמת רצונך בכך, הריני מוכן." אחר כך גלשה השיחה לנושא הכאוב. ב"ג, טען אהוד, שקוע בעבר. אין הוא חש כלל בשינויי המציאות. לדידו אפשר להמשיך במלחמת השחרור ובפולחנה. עניין כיבוש רצועת עזה ננעץ עמוק בלבו ואין לעקור. וכל כך משום מה? משום שהתגרה בו יגאל אלון בפומבי והאשימו באי-כיבוש הרצועה בימים ההם [בנאומי בחירות: ר' למשל "למרחב" 8.5.55, דיווח על נאום י"א בת"א (ע' 2), ועל נאומו בחיפה - "...מעולם לא הייתה ממשלה שביזבזה את ניצחונה הצבאי כממשלת ב"ג..." (ע' 4)]. נורא הדבר, קָבַל אהוד, שיצרים וגירויים כאלה עשויים לשמש גורמים המעצבים מדיניות וחותכים גורלות. סיפרתי לאהוד על הבשורה שהביא לי הבוקר גדעון. פעם דוּבר עם ב"ג על הצורך להביא את אבן לארץ למען יכה כאן שורש ויירפא מתלישותו. לא אבה שמוע - טען כי אין לאבן תחליף בוושינגטון וכלפי יהדות ארה"ב. עכשיו הוא התובע בכל פה הבאת אבא לארץ. והנה רק [לפני] שבועיים דיברנו שנינו על אבא והפעם אני טענתי כי אין לו תחליף באמריקה ואילו ב"ג חייב בתוקף כלילתו ברשימתנו לכנסת והחזרתו לארץ. כשאמרתי כי אבא לא ייכנס סתם לכנסת אלא אם כן יובטח לו כי יהיה שר - אמר בתוקף: "שָׂרות אין להבטיח לו בשום פנים," ואילו עכשיו מציע ב"ג עצמו שָׂרות לאבא. לדידי רצוי המיפנה הזה, שכן על ידי כך מובטח לי מחליף אם אסתלק, ואני בטוח כי זוהי הסיבה האמיתית לשינוי שחל בעמדת ב"ג - אין הוא דואג כל כך להתאזרחותו הישראלית הנפשית של אבא אלא עיקר כוונתו להימנע ממשבר באם יתפנה מקומו של שר החוץ עם היותו הוא לרה"מ - אבל משונה בעיני התפקיד שנפל כאן בחלקו של טדי. על ידי מסירת הצעות ב"ג לאבא באורח ישיר, כאילו חדלתי כבר להתקיים, הוא נמצא בלי משים פועל כגורם מסייע להסתלקותי. הוא הדין לגבי ראובן, אשר בשאיפתו העיוורת להיות שגריר ישראל בוושינגטון, הוא מדבר על לב ב"ג לקחת את אבא לארץ ולהכניסו לכנסת; אף הוא סולל את הדרך לסידור העניינים בלעדי.

אין סוף לסיבוכים הגורמים עוגמת נפש, רציניים ופעוטים. הייתה לי היום אי-נעימות טרדנית עם גדעון. קיבלתי ממנו אתמול מכתב בו הוא קובל עלי שמחקתי שמו מרשימת המוזמנים לסעודת או נו; הוא הוזמן רק לקבלת הפנים; לדעתו כל "היועצים" ראויים להסב בסעודה - הוא וליאו ושבתאי (שני האחרים מעולם לא העירו לי זאת); ידוע לו כי שמו נכלל ברשימה הראשונה, אלא כפי שאמר לו גלבוע אני הוא שמחקתיו. זו הייתה לא אמת. מעולם לא הוגשה לי רשימה שהכילה את גדעון ומעולם לא מחקתיו. שאלתי את גלבוע והכחיש נמרצות כל הסיפור. כתבתי לגדעון כי ודאי נכשל בשמועת שווא והפצרתי בו לבוא לקבלת הפנים. לא בא.