יום א', 29/5/1955
בבוקר בא גדעון למשרד רה"מ. אמש נפלו בינינו דברים חריפים והוא התחצף במקצת. עכשיו היה רך ופייסני. עצתו לי - לא להניח לסיום העצבני והמקוטע של אמש לשמש שלב אחרון למגעם האישי של השגרירים איתי בביקורם זה, אלא לזמנם שוב, יחד עם "זקני" המשרד לשיחת פרידה. נעניתי ברצון והודיתי מקרב לב על יוזמתו זו. קבעתי את הפגישה לשעה מאוחרת הערב, לאחר חזירתי מלוד לירושלים עם או נו.
דב יוסף בא לגייסני למניעת פורענות בחברת החשמל - התפטרותו של אברהם רוטנברג. הסכמתי להשתתף בפגישה משולשת.
בישיבת הממשלה הצגתי את שלושת השגרירים שהירצו בזה אחר זה - אבן כשעה, אילת כמחצית השעה וצור כעשרים דקה. ביקשתי את אבא במפורש להציג את בעיית התגובות בכל חריפותה אך הוא עשה זאת הפעם בשפה רפה - כנראה לא עמדה בו הרוח להעז פנים כלפי ב"ג.
דיוני הממשלה לאחר פרישת השגרירים לקו במתיחות ובעצבנות יתרה. נראה כי מעתה יקשה יותר ויותר להביא את הממשלה לידי דיון שקול ומרוכז בעניינים העומדים על הפרק. אף על פי שהרציתי בשבוע שעבר על המו"מ עם ג'ונסטון ואמרתי כי אביא את העניין לדיון ולהחלטה בשבוע הבא - לא עשיתי זאת הפעם, יען באתי לידי מסקנה כי עלי להביא את הדברים תחילה לבירור לפני הוועדה המדינית של המפלגה. שמחתי על שאיש מ"הציונים הכלליים" לא עורר את הבעיה.
אבא ביקש לראותי ביחידות ולקחתיו לאחר הישיבה לארוחת צהריים. היינו רק שלושתנו [עם צ"ש]. אבא סיפר על שיחתו עם ב"ג, בארוחת צהריים שאכל בביתו בת"א מייד לאחר השיחה שהייתה לנו בלשכת ב"ג בקרייה. שמעתי ממישהו כאילו באותה ארוחה הראה ב"ג סימני התרככות בענייני תגובות והביע נכונות להתאפק כמחצית שנה כדי למצות את האפשרות להגיע לחוזה ביטחון ללא הפרעה מצד עצמנו. התברר כי ב"ג לא אמר ולא רמז כדבר הזה. גם מסרו לי כי הרמטכ"ל גימגם משהו מעין זה - ודאי על יסוד שיחה עם ב"ג - ובוודאי זה היה מקור הידיעה שהגיעתני. אבא סיפר דברים אחרים. "כשאהיה רה"מ" אמר ב"ג "אקרא אלי את שגרירי ארה"ב ואנגליה וכן את ברנס - לא יחד", דאג להרגיע את אבא, "אלא כל אחד לחוד - ואומר להם: 'רצונכם להשליט סדר ברצועת עזה - הריני מוכן להמתין זמן כך וכך; אם יֵשְכֶם מסדירים את העניינים - מוטב; ולא - הריני חופשי לפעול'." אבא ציין במקצת מורת רוח, כי ב"ג לא אמר לו דבר וחצי דבר על עתידו הוא. במקום לתהות על כוונותיו של ב"ג אמרתי לאבא שוב את דעתי, כי אין להעלות על הדעת הזזתו מוושינגטון עד לבחירת הנשיא החדש ב-1956. בשבילי היה מעניין לציין, כי אבא מעוניין מאוד לדעת את תוכניות ב"ג לדידו.
אחה"צ עם צפורה לתל-אביב ומייד משם ללוד להקבלת פני או נו. הטקס תוכנן בהשתתפותי בפרטי פרטים. הרמטכ"ל הופיע. מהשרים באו אשכול וספיר. בא שפרינצק. נכח כמעט כל הסגל הדיפלומטי, לרבות ארבעת השגרירים. התאספו מנכ"לי המשרדים ופקידים בכירים אחרים. היה גם קהל רב, שלא כרגיל בלוד. כן לא ראה מעולם נמל אוויר זה ציבור כה גדול ומגוון של עיתונאים. הייתה הרגשה של התרוממות רוח ואף חברי הסגל הודבקו בה. דוד הכהן התהלך כשושבין ראשי בחתונה. מעטים מאוד ידעו את מיבצעו הנועז והנמרץ בהחזרת נסיעת נו לתחייה לאחר שמתה התוכנית וכמעט נקברה, אך הכל ידעו כי ביקור זה הוא גולת כותרת לשנת שירותו הדיפלומטי ברנגון.
בשעה המיועדת - 6.15 - הופיע בשמי לוד מטוס "אל על" מלווה טייסת של חיל האוויר. שעה ארוכה חיכינו עד הנחיתה וכבר התחלנו דואגים. אך הכל בא על מקומו בשלום. התקרבנו אל הכבש - אני וצפורה, דוד וברכה, שר התחבורה והרמטכ"ל ומ"מ ראש הטקס. מיכאל סימון שחשקה נפשו במסע ים על סיפונה של "משגב" ממונרוביה לחיפה הפסיד הפעם את עולמו ואילו אברהם גלבוע קנה עולמו בשעה אחת. והנה נפתחה דלת המטוס ובראש הכבש נצטיירה דמותו המוכרת היטב של או נו בתלבושת בורמית טיפוסית, לרבות המצנפת המשונה. כשהושטתי לו יד קרא בקול ובשמחה "שלום!" ירדה גם הגברת, אישה ממושקפת, לא יפהפייה אבל נעימה מאוד, בעלת חיוך מלא חן. היו לחיצות ידיים שתי וערב וכשפנינו ללכת אל משמר הכבוד פצחה התזמורת הצבאית בהימנון הבורמי, יצירה שאינה שופעת שאר רוח, פרי רוחו של איזה מלחין אנגלי שנתגלגל לרנגון. אחר כך סקרנו את המשמר, עבור בשתי השורות. היו חוליות של צנחנים, חיל ים וחיל אוויר וח"ן. או נו נתלבב מאוד למראה הבחורות האוחזות רובה והביע התפעלותו. תענוג היה לראותן - רובן חינניות מאוד, בהן בנות מזרח מובהקות. משסיימנו את הסיקור נשמעו צלילי "התקווה" ואחרי זה הצגתי לפני האורח את שפרינצק ואשכול, זקן הסגל ז'ילבר וחבריו ועוד ועוד. באולם נמל האוויר נשתבש הסדר. היה דוחק ואיש לא ידע את אשר עליו לעשות. אף על פי כן נעשה מאמץ להתגבר על התוהו. את האורח פגשו בקפריסין ארתור לוריא כשליח מיוחד שלי, מיכאל אליצור וסא"ל שאול רמתי שנתמנו מזכיר ושליש, והבחורה הבורמית שמצא המשרד לפי יוזמתי למען תשמש מלווה ותורגמנית לגברת נו - ילידת מנדליי בבורמה, סימה שאול שמה הקודם, אבל כיון שנישאה בישראל הרי שמה עכשיו שטוֹקפיש לתפארת! ובכן בדרך חובר נוסח נאום בין מזכירו הראשי של רה"מ לבין ארתור ונוסח זה קרא או נו באולם נוכח הרמקול ישר ל"קול ישראל": דברי שלום ואמת על ישראל וכרוכים בהם דברי שבח והלל לדוד הכהן.
עד מהרה יצאנו לירושלים בשיירה ארוכה של מכוניות, כששלושה אופנוענים לפנינו. במכונית הראשונה אני ואו נו, בשנייה משמר ש"ב, בשלישית הגברות, ברביעית דוד ומזכירו הראשי של או נו. וכן הלאה. בסה"כ מורכבת פמליית האורח משבעה אנשים. בדרך שוחחנו רבות וארוכות על בנדונג ועל נאצר ועל החלטות או"ם ועל זיון ארצות ערב ועל בריתות הגנה ועל מי הירדן והעלייה וקיבוץ הגלויות ועוד ועוד. גילה קצוות משונים של חוסר ידיעה גמור ושל בקיאות מדוקדקת. שאל: "מדוע חזר ב"ג לממשלה?" בארשת של אכזבה. קרא את הראיון איתי ב"ניוזויק" ומתח עליו ביקורת בשל חריפות דברי כלפי מצרים. ידע מה שאמר ב"ג כלפי צלאח סאלם בנאומו ברמת גן ["...צלאח סאלם וחבריו חשקה נפשם בנגב - יבואו בבקשה לקחתו; צה"ל יכין להם קבלת פנים חמה...", "דבר", 28.4.55]. היקשה על שום מה אין ארה"ב כורתת לנו ברית ביטחון - מתוך נעימה של יחס חיובי. פיזר שבחים לנאצר על שום מתינותו ושתקנותו - ללא כל להטי התרברבות. ביקש לדעת מה קרה לנגיב ומדוע הודח. הפליט: "אחרי בנדונג ודאי לא אשא חן בעיני בני עמך!" וכשאמרתי לו כי להיפך, הכל מעריכים עמידתו בשער לימיננו נוכח לחץ קשה ביותר, אבל אין זה גורע מחומר תוצאות הוועידה, טען כי אין להפריז בערכה של ההחלטה, שכן בהצבעות באו"ם יהיה כל אחד חופשי להימנע. עם זה ביקש לרדת לעומקן של החלטות או"ם בעניינינו. אמרתי: "משל למה הדבר דומה? אילו הקיסר הגרמני היה פונה לצד שכנגד בסוף 1918 ומציע לשכוח כי הייתה מלחמה שפרצה בעטיו ולהחזיר את אירופה לקדמתה, לפי המצב ב-1914; או אילו היטלר בא לטעון ב-1945 כי טעות הייתה בידו, כי הוא חוזר בתשובה מהמלחמה שחולל ב-1939 והוא מוכן להחזיר את הכל על כנו." פרץ בצחוק רם.
במבוא ירושלים קידמו פנינו דגלי בורמה וישראל. הרחובות לא היו מלאים אדם, אבל בכל פינה וליד כל בית נעצרו אנשים בלכתם ורבים זינקו מתוך החנויות ובתי המלאכה, מחאו כף והניפו ידיים, הריעו וצעקו "הנה הוא". כך היה גם ברחובות לוד והאורח הרגיש מייד כי הכל יודעים על בואו וכי שמו אומר הרבה לכל אדם ברחוב. העיתונות הייתה מלאה על גדותיה מאמרים וידיעות על הביקור והמבקר וההתעוררות ברחוב העידה על הדריכות הציבורית.
כך הגענו למלון "דוד המלך" והעלינו את האורחים לחדריהם.
בדרך סיפרתי לו על קדושתה של ירושלים ומקומה בחיי העם היהודי ובאמונת שלוש הדתות וכן על היותה עכשיו מבותרת בין ישראל וירדן ומעמד מקומותינו הקדושים שאין לנו גישה אליהם ודבר היות העיר העתיקה מוקפת חומה. כשהגענו למעונו במלון הוצאתיו למרפסת ובאפלולית הצבעתי לפניו על חומת ירושלים. היה ערב שקט ומעולף חלום. דקלי התומר שבגן הזדקרו למרומים והחומה הסתמנה אפלה ואטומה כגודרת בפני העתיד ומכסה על תעלומה. או נו עמד ותהה מלא יראת רוממות.
או נו נזיר מאשתו זה חמש שנים [סח זאת לדוד הכהן בהסבירו לו צעד זה, שעשה בהסכמת אשתו, כדי לשפר את סיכויי גלגולו הבא כאמונת הבודיזם] (יש להם ארבעה ילדים ואומרים כי גב' נו ילדה חמישה אך מסרה ילד אחד לאחותה העקרה) ולכן הוכנו להם שני חדרי שינה ובינותם חדר מגורים נאה. עזבנום לחצי שעה וחזרנו אליהם מחולפים וסעדנו עמם ערבית. שוב קלחה השיחה והפעם הפלגנו לתולדות ישראל בימי קדם ומצאתי את עצמי מסביר כי הן שרשרת בלתי פוסקת של גלויות ושבויות. אז ישאל בכל הרצינות: "ומה הנבואה מכאן ואילך?" אמרתי: "הנבואה היא כי שוב לא ניעקר מהארץ לצמיתות." בין השאר שאל: "מה מקומו של ישו הנוצרי בדתכם?" וכשהסברתי תמה: "ובכן ישו הנוצרי היה יהודי - האומנם?"
אמרו לנו עליו כי הוא נוהג להתייחד במחשבותיו עם בודה לפני שוכבו לישון ולכן פרשנו ב-10.30.
בבית חיכתה לי חבורת משרד החוץ: שלושת השגרירים, המנכ"ל, ליאו, ארתור וגדעון. דיברתי ארוכות ורכות ובמקצת נרגשות. אמרתי כי לא טוב הם עושים בנסותם להתווכח איתי ולקבול עלי בעניינים שעליהם לדעת כי אני הנאבק עליהם - כל שכן אם הדבר נעשה בנוכחות חברים בלתי בקיאים במצב ובייחוד חברים צעירים העלולים לקבל מושג מסולף מעמדתי. גיליתי צפונות וסיפרתי על המערכות שהיו לי בממשלה ובצמרת המפלגה בשבועות האחרונים. הסברתי את המצר שאני נתון בו בעומדי בפני ברירה לבטל את דעתי או לייעל החלטות בכוח רוב בממשלה כשרוב השרים חברי המפלגה נגדי. אמרתי ברורות כי אם אחרי הבחירות ייווצר מצב שבו יהיה נגזר עלי או להיכנע למדיניות שאני מתקומם נגדה, או להכריע נגדה על ידי הישענות על רוב שעמדתו מנוגדת לעמדת מפלגתי - מוטב לי להסתלק מראש מלהגיע לידי ברירה כזו. הוספתי כי אני בטוח כי הם עצמם ינסו אז לדבר על לבי כי מוטב לי להישאר ויהי מה, שכן רק בהישארותי יהיה סיכוי להצלת ערכים מסוימים - אם לא בשלמות אזי לפחות במקצת. אבל הדגשתי כי האופי העקרוני של הבעיות השנויות במחלוקת מחייב אותי להיות מוכן להסתלק, אחת היא מה תהיינה התוצאות. שמי קשור במדיניות מסוימת והדברים עלולים להגיע לברירות חדות שאינן מניחות מקום לפשרה.
הדברים גרמו עוגמת נפש רבה אבל עצם הדיבור הגלוי עליהם והעמדת השומעים בפני חומר הבעיות כמו שהוא פיזרו את המועקה שנוצרה אמש.
