| מזהה |
175 |
| שם הספר |
מאסר עם ניר ועיפרון |
| שם הפרק |
מכתב 29 - משה יקירי - 19.7.1946 |
| כותרת משנה |
יום ו', בבוקר |
יום ו', 19.7.1946, בבוקר
משה יקירי,
אתמול שוב ביליתי את רוב היום בהדסה.
לראובן כתבתי. אמש בשעה מאוחרת הייתי אצל גולדי ושם מצאתי את רחל ויצחק בן-צבי.[1] בשעה מוקדמת בערב היה יצחק אצלי, אך לא מצאני בבית כי חזרתי מהדסה בשעה 9.30. שמעתי ממנו את הדברים הידועים, אך בכל זאת הייתה זו דרישת שלום חיה.[2] גם מזכירו של הרב[3] חיפש אותי ולא מצאני. מגולדי לא שמעתי דבר על אפשרות ביקורה אצלכם. לא שמעתי ולא שאלתי. בשובי הביתה דיברתי טלפונית עם ברכה ואלה דבריה לדוד: עניין הרישיון שלה לבקר אצלכם לא התממש עדיין. הטלפון המסתורי, שממנו למדה אסתר[4] כי לברכה מוכן הרישיון, לא היה לו שום המשך. ברכה חקרה ודרשה ולא העלתה דבר.
אבן-זוהר לקח על עצמו לטפל בדבר.
[אין חתימה]
[1] יצחק בן-צבי (1884- 1963). נשיא הוועד הלאומי. לימים נשיא ישראל השני. רעייתו - רחל ינאית, אז מנהלת משק הפועלות וחוות הלימוד לנערות שליד תלפיות.
[2] "הרב הראשי עוזיאל בלוויית מר י' בן-צבי, נשיא הוועד הלאומי, ביקרו אתמול במחנה העצורים ברפיח והפצירו בעצורים להפסיק את שביתת הרעב"; "לפי הוראות המוסדות הלאומיים העליונים, הווה"פ של הסת' העובדים והרבנות הראשית לא"י, שנמסרו בידי י' בן-צבי, ג' מאירסון, י' שפרינצק והרב הראשי ב"צ חי עוזיאל, החליטו עצורי רפיח להפסיק את שביתת הרעב שלהם עם גמר השבתון של היישוב אמש ב-12. עם קבלת הידיעה על הפסקת השביתה ברפיח, החליטו גם שובתי לטרון להפסיק את שביתתם בחצות" ("הארץ", 18.7.1946). "עייפה נפשנו למבקרים! ב"צ, ראל"צ, הרב ג-ן ושמחה" (מ"ש לזאב שרף, 18.7.1946).
[3] הרב יעקב גולדמן, מזכירו של הרב הרצוג.
[4] אסתר הכהן (לימים נרקיס) - בתם הבכירה של רות ודוד הכהן.
|
|
|
