יום ב', 23/5/1955
שם הספר  יומן אישי 1955
שם הפרק  יום ב', 23/5/1955

 

 

יום ב',  23/5/1955

 

נשארתי הבוקר בבית וכינסתי פזורי מחשבותי לעיצוב פתיחה להתייעצות עם השגרירים המתחילה הערב. לי לעצמי נצטללו כמה מושגים ודאגתי לכיווץ הדברים ולהעמדתם על דיוקם.

ביליתי כשעה במשה"ח ועסקתי בארגון ההתייעצות.

במשרד רה"מ קיבלתי זוג יהודי אמריקני, לדרמן ורעייתו. הוא מאנשי "טַמַני-הול" [מנגנון המפלגה הדמוקרטית בניו-יורק] - חשבתי כי מוסד זה הוא נחלת העבר, מושג ספרותי ותו לא, והנה הוא חי וקיים, פורח ומשגשג, הוא שהעמיד לבחירה את [רוברט] וגנר ואת [אוורל] הרימן וינחיל להם ניצחון ועתה הוא בחוגרים ומתהללים לקראת הבחירות לנשיאות. לדברי לדרמן, אם יעמיד אייזנהאור את עצמו מחדש - ואז הכל מודים כי ייבחר, יעמידו הדמוקרטים את אדלי סטיבנסון, אשר חינו סר בעיניהם כליל. אבל אם יפרוש אייזנהאור, יעמידו את המושל וויליאמס ממישיגן - זה שביקרנו ביום העצמאות - ואז הם בטוחים בניצחונו. לדרמן הוא עסקן נלהב של "המילווה" ודיבר על לבי כי אשכנע את [דוד] דובינסקי [מראשי האיגודים המקצועיים בארה"ב], העומד לבוא בשבוע הבא, לתמוך במפעל זה בתוך איגודו.

ישיבה עם גולדה, אשכול, זאב שרף והנש"ם על גורל חוק שירות המדינה ודוח ועדת גורי: עניינים מורכבים ויגעים שלא כדאי לטרוח ברישומם.

לתה אצל הנשיא - ביקור של ברכה עם שובו אתמול מחופשתו על סיפונה של "נגבה". חזר "מבסוט חאלס" [מרוצה לגמרי, בערבית] ורצה לדעת מייד על כל מה שנתחדש ונתרחש בהיעדרו.

בבית המנכ"ל ותקוע על הסדר ענייני ש"ן. את תקוע לא ראיתי זה שבועות. לא הטריד אותי ונשך בשרו בשיניו. סבל כנראה נוראות מהצבא, ולדבריו ממש נחנק. אותו סטטוס קוו שדגל בו הרמטכ"ל הפך למשטר שאין לשאתו. הצבא לא נהג שום שיתוף, לא מסר ידיעות על המתרחש, העמיד בפני עובדות. אף על פי כן פעלנו בהצלחה כלפי ברנס ומנענו סיבוכים וצרות. היחסים עם הצבא נתקלקלו עוד יותר וזה משום הפירוש שניתן לאי-ביצוע ההסדר על העברת הפיקוח למשה"ח. ראו בזה את ידו החזקה של ב"ג שאינו נכנע לי והתברכו כי הכל יחזור לקדמתו. גם כאשר הניחו כי ההסדר יבוצע התפארו כי זה רק עד לבחירות, אבל אחרי הבחירות תתחיל תקופה חדשה, הכל ישוב לצבא ומשה"ח יהיה בר-מזל אם יקבל פעם דוח בכתב. לכן, טען ג'ו, יש לנהוג לפי מכתבו של שה"ב ולתת תוקף להסדר. הדבר יחזק את מעמדו של משה"ח וירים קרנו. אם לאחר הבחירות יחול באמת שינוי, יהיה אז למשה"ח על מה ובמה להתמקח. ג'ו בטוח כי לא נכשיל את העניין.

סיכום זה היה ברור מאליו נוכח מכתבו של ב"ג, אשר - אגב - נכתב ברוח טובה ביותר, והלוואי ותעיד על הרוח השוררת בצמרת צה"ל.

 

[ביום זה כתב מ"ש לב"ג את המכתב הבא, שנמצא בתיק צמוד ליומן:]

 

אל: שר הביטחון

מאת: ראש הממשלה ושר החוץ                                                                ירושלים, 23 במאי 1955

                                                                                                                389/55

 

הנני להודות לך על מכתבך מאתמול בעניין הסדר הטיפול בוועדות שביתת נשק.

אני רושם לפני את הסכמתך לסעיפים 1, 2, 3, 4, 5, 7, 9, 11, ו-12 של מכתבי אליך מיום 23 באפריל ש"ז, בין אם הסכמה זו מתאשרת במפורש במכתבך או משתמעת ממנו.

כן רשמתי לפני את התיקונים שאתה מציע לסעיפים 6 ו-8 ואת ההשמטה בסעיף 10. כל השינויים האלה מקובלים עלי, אם גם על שניים מהם הצטערתי.

אני מוקיר במיוחד את החלטתך להשאיל לי את ס/א אריה שלו "למשך שלושה או ארבעה חודשים, עד שייקבע סדר אחר, אם ייקבע". ההערכה שאני רוחש לבקיאותו, לניסיונו ולשיקול דעתו של ס/א שלו בכל הנוגע לענייני שביתת הנשק ידועה היטב למטכ"ל.

אני מקבל את הצעתך בדבר התייעצות בין המטכ"ל לבין נציגי משרד החוץ לשם קביעת נוהל למסירת ידיעות בענייני ביטחון מצד הצבא למשרד החוץ, ומבקשך להורות לרמטכ"ל להשתתף בהתייעצות זו או למנות קצין מוסמך לשם כך. המנכ"ל של משרד החוץ או מר תקוע יפנו אל הרמטכ"ל לשם סידור הפגישה.

עם חליפת המכתבים הזאת נכנס ההסדר המוסכם לתוקפו. הנני סומך על הבטחתך כי מצד המטה הכללי ואנשי הצבא בכלל תינתן כל העצה והעזרה, מתוך יחס חברי נאמן, לאנשי משרד החוץ ואנשי הצבא שיפעלו מטעם משרד החוץ, למען סייע למנגנון הממלכתי הפועל בתחום הסכמי שביתת הנשק למלא את תפקידו האחראי והקשה במלוא היעילות וההצלחה האפשרית.

 

                      בברכה,

                      משה שרת

 

בשש התחילה ההתייעצות עם השגרירים. התאספו כ-25 איש - כל צמרת המשרד עם טדי ואיסר. דיברתי בדיוק שעה וחוששני כי איכזבתי את שומעי ביובש הדברים ומעשיותם. רק מאמיל [נגר] קיבלתי מחמאה על היושר הנוקב של הניתוח.

אחרי ארוחת הערב ניגשתי ברגל לכנסת ומצאתיה שקועה  בשיעמום מבהיל. כשחזרתי חיברתי תשובה לב"ג המכוונת לשמש סיום סופי ומוחלט לפרשת הדיון הממושך בעל פה ובכתב. מי יודע באלו שיגיונות ינהג עכשיו הרמטכ"ל ומה סיבוכים יגרום. אבל חצינו את הנהר ולא יחזור - על כל פנים "עד לבחירות".

נתקבל היום מכתב נהדר מללה. בת יחידה זו מתגלה מזמן לזמן במלוא זיווה המבהיק. אף היא נרעשת מהמשבר והמיפנה החריף הצפויים לנו אך קודם כל היא מודה על שהכנסנו את הילדים בסוד העניין. וכאן בא הדבר המפתיע ומרנין: היא וגדעון מציעים לנו את חסכונותיהם - 3,000 דולר טבין ותקילין - לסידור דירה, אם ניזקק. זוהי התעוררות-לב נפלאה מצד בנים "אמריקנים". להלן מכיל המכתב דברי שבח וקילוסים למאמרי ב"מולד" על הסוציאליזם בישראל, אשר נעמו לי יותר כעדות למשַבַחת מאשר למשובח.

כל הערב היינו שנינו מתוחים לקראת תעלומת הבאות. הנצא [מעולם המנהיגות והמימשל] ואנה נצא? 24 שנים חיינו בתוך עולם זה ופתאום אנו נוקעים ומושלכים אחורנית - לאן? אז הייתי בן שלושים ושש וצפורה בת שלושים וארבע. אבל, אומרת צפורה, הן כאלה החיים המדיניים ומצווה לעמוד תמיד הכן לקראת כל תהפוכה. אין כל שאלה וברור כי יעמוד בנו הכוח להסתגל לכל דחקות של דירה וצנע של הליכות. רק דבר אחד מטרידני ברצינות: עתידו של משרד החוץ. כשראיתי היום את הצמרת כולה, שאלתי את עצמי: "התחזיק מעמד? הישתמר נכס יקר זה, בניין מפואר זה, אשר כה עמלתי על הקמתו וגיבושו ואשר כולו מרוכז סביבי?" צפורה אומרת: "ייפול כבית קלפים!" חרדה אחזתני. אם בנימוק זה ייעשה הניסיון לכפות עלי את ההישארות – בשבילי: הכניעה - האעמוד בניסיון?

 

העתקת קישור