יום א', 22/5/1955
בבוקר לפני הישיבה ביררתי עם דוד ברגמן כמה פרטים הנוגעים להצעת ארה"ב על כריתת חוזה איתנו לאספקת כור גרעיני לצורכי מחקר, ניסויים והכשרה.
בישיבת הממשלה השגתי אישור להתקשרות זו. רק דב יוסף, כדרכו, ניסה לסבך ולהכביד. ב"ג וכל שאר השרים תמכו בהצעה ללא הסתייגות.
כשעתיים גזל עניין המו"מ עם ג'ונסטון. הרציתי במפורט. ניתך ברד של שאלות, קושיות והשגות. המשיבים היו וינר, טדי ואוברי ואני מילאתי אחריהם. בלאס טען כי טרם הגיעה השעה לגמור - יש לסחוב את העניין ולסחוט ויתורים נוספים. הודה בפה מלא כי נחלנו הישגים לא שיערנום על ידי התעקשות ומאמץ של הסברה - אבל הוא מוכן למתוח את החוט עוד ועוד ואינו חש כי החוט עלול סוף סוף להתפקע.
ב"ג הקשה על השימוש בכנרת. כל הערובות שבעולם אינן משככות את חששותיו כי יבולע לריבונותנו. דומני כי ההסברה הועילה בכל זאת לערער את הסתייגותו.
לפי הצעתי לא נתקבלה שום החלטה. בשלב ביניים זה טעון העניין דיון פנימי במסיבת "חברינו" ואולי גם במדינית של המפלגה.
הישיבה נמשכה עד 2.15 ואילו ב-3.15 כבר הייתי חזרה במשרד רה"מ לקבל פני השגריר לאוסון, שבא למסור קובלנת מחמ"ד על פלישתנו לרצועת עזה מול כיסופים. הנוסח לא היה קטלני ביותר - פרט לביטוי מחוצף אחד, בו נאשמנו כי עשינו מה שעשינו מתוך רדיפת רווחים פוליטיים מפוקפקים, כנראה רמז לבחירות. דחיתי לעז זה בהתמרמרות. עיקר טענת מחמ"ד הייתה כי על ידי אותו מיבצע דשנו בהחלטת מועב"ט. עניתי כי לאחר שפנינו למועב"ט בתלונה על התפרעויות דמים של מצרים נגדנו, אשר לא הגבנו נגדן, ומועב"ט נמנעה מלגנות את מצרים עליהן, שוב אין לתבוע מידינו עלבון מועב"ט.
סוף סוף קיבלתי - באיחור של חודש ימים - תשובת ב"ג על מכתבי בענייני ש"ן, המקבל רוב הצעותי ומבקש לתקן אחדות [נוסח המכתב לא נמצא במצורף].
מייד אחרי השיחה עם לאוסון יצאתי לת"א בלווית זיאמה דיבון. זיאמה דואב על השתבשות היחסים ביני לבין ב"ג כשר הביטחון ובין משה"ח לבין המטכ"ל - בעיקרו של דבר ביני לבין הרמטכ"ל. ניסה לעמוד בפרץ, הטליא משהו, אך לא העלה ארוכה של ממש. לאחר הדין ודברים החריף שנפל ביני לבין שה"ב בענייני ש"ן - כיוון שמכתבי אליו, שנשלח על פי דרישתו, ובו תנאי העברת הפיקוח למשרד החוץ, נשאר שבועות ללא תשובה - נוכח זיאמה כי הרמטכ"ל מוכן לקיים עד לבחירות את הסטטוס קוו, לפיו אנשי משה"ח מתראים עם ברנס ואילו הרמטכ"ל נותן הוראות לסא"ל שָלֵו. הסכמתי לכך, וכשניסה ב"ג להתנצל לפני על איחור תשובתו, אמרתי לו כי איני דוחק עליו. והנה בינתיים צפה שאלת הרכב המשלחת הישראלית בפגישות לשם הסדרת הסכמי המפקדים המקומיים עם ירדן ומצרים. דרשתי שיתוף נציגי משה"ח בפגישות אלו, כמקובל. ב"ג הסכים בבלי דעת. אחר כך נתקל בהתנגדות הרמטכ"ל, אשר החל להתפלפל בדקדוקי הלכה ולטעון כי כיוון שאנשי משה"ח ריכזו בידם את המגע הבלעדי עם ברנס בדרג גבוה, שוב אין מגיעה להם השתתפות בפגישות עם אותו ברנס בדרג יותר נמוך. קצה נפשי בפיצול-שערות זה והייתי מוכן לחזור בי מדרישתי, אבל נפלה איזו אי-הבנה ביני ובין תקוע, ולפי הוראה שמסר למנכ"ל כאילו בשמי כתב המנכ"ל לברנס כי בפגישה הבאה ישתתף, נוסף לסא"ל שלו גם [אריה] אילן ממשה"ח. בינתיים ביקשו ב"ג ודיין פגישה איתי, בה נתכוונו להסביר ערעורם, אבל פגישה זו לא נתקיימה מפני נסיעתי לשבי-ציון, ומשנודע להם תוכן תשובתנו לברנס ראו בזה חיתוך העניין ולכן, כאילו, שלח לי ב"ג את תשובתו.
בבואנו לת"א נכנסנו מייד לישיבת המטה הערבי של הבחירות מטעם המפלגה, בבית המרכז החדש. ביררנו מצב שלוש רשימות המועמדים. פרסמן ועיני הירצו במפורט על המצב בכל עדה ועדה - הפילוג אוכל בכל פה בקרב הדרוזים, המוסלמים והקתולים; רק האורתודוכסים מאוחדים.
אכלתי ארוחת ערב עם חיים ונסעתי לבית הוועה"פ של ההסתדרות לישיבת המרכז בעניין רשימת המועמדים לכנסת. הדיון כולו נסב על הצעת "הצעירים" - אשר ידלין ויזהר ס' [סמילנסקי] ואברהם עופר ושלמה הלל וחבריהם, אבל גם אבא חושי ויוסף אלמוגי וסורקיס מכפר סבא, ובתוך כל אלה אהוד אבריאל - כי המועמדים ייבחרו על ידי סניפי המפלגה. ב"ג יצא מייד להוכיח את סילוף ההיגיון שבהצעה. בהמשך הוויכוח שללתי אותה גם אני, דומני בהנמקה משכנעת. היו הצבעות מתוחות והוחלט ברוב גדול לקיים את הסדר המסורתי - זאת אומרת ועדת מינויים מצומצמת מרכיבה את הרשימה והמרכז מאשר. בדברי אמרתי כי אילו היה סיפק מפאת הזמן הייתי מחייב הצעת 60 מועמדים על ידי כלל חברי המפלגה, תוספת 60 מאת המרכז והשארת הסמכות למרכז לקבוע סדר קדימתם של כל ה-120 ברשימה.
בשבתי ליד כסה סיפר לי "רכילות". ב"ג דיבר באוזני מישהו על תוכניתו להקמת הממשלה החדשה. אין בדעתו להכניס שינויים - פרט למינוי שר חינוך חדש במקומו של דינור הפורש. למרבה הפלצות הוא חושב לתפקיד זה על נמיר או על גוברין. שאלתי: "ושר חוץ יש לו?" אמר כסה: "איזה שאלה היא זאת?" אמרתי: "מוטב לו למצוא לעצמו שר-חוץ כלבבו - יש לשים קץ לפיצול ממאיר זה במדיניות, יותר לא אוכל להמשיך במשחק."
אחרי הישיבה חזרתי לירושלים. בצאתי את העיר סרתי לאחותי עדה. היא התחילה לעבוד במעברה בהדרכה תרבותית של נשים, מטעם מועצת הפועלות. נתקלה בנשים שיש צורך לתרגם להן מילים רבות לערבית. השתמשה בהזדמנות ורשמה מפי מילים וביטויים - הכל לצורך הסיפור על חג השבועות ומעמד הר סיני. בינתיים נתנה לי דליה לקרוא מכתב שקיבל אשר בעלה מחתננו גדעון. המכתב פותח בהבעת התרגשות לשמע האפשרות כי אפרוש מהשלטון. גדעון דן בעניין מתוך הבנה דקה ביותר והזדהות נפשית עמוקה. לירושלים הגעתי בחצות. אֵילַתים המתארחים אצלנו כבר ישנו. צפורה חיכתה לי. אכלתי ושתיתי וסיפרנו. אחר כך ישבתי על תיקי הניירות ועל היומן עד קרוב לשתיים. מחר מתחילה ההתייעצות עם השגרירים וטרם התחלתי להתכונן.
