יום ו',  19.7.1946

יקירַי ואהובַי,

אף אני "נגמרתי" אמש קרוב ל-2, כשסיימתי את פרשת הכתיבה על העניינים ולא עמד בי הכוח לכתוב לכם בלילה, ואילו עכשיו בבוקר השעה דוחקת.

תמול היה יום כבד בביקורים ובתוספת שיעורים וקריאת חומר והתייעצויות וכתיבה, ולא נחתי אף רגע ולבסוף עייפתי עד מוות.

מחר שלושה שבועות, עוד ירבו.

ביום א' תבוא אלינו רובינה![1] מיבצעו של שמחה אבן-זוהר[2] - לו יאתה תהילה.

פואה, ביום א' אשלח כבסים למכביר.

אני "חוכך בדעתי", כמו שאומרים החדישים, אם להתחיל כאן באיזו מלאכת כתיבה רבתי, מקור או תרגום, ועדיין לא דרכתי עוז להחליט.

שלום לכם.

א.

קובי, קרא "תמול שלשום" לש"י עגנון, גם "ארץ לא זרועה" לזרחי.