בישיבת הנהלת הסוכנות *                                               לונדון, 15.2.1940[---]

[---] תמיד אמרנו כי מלחמה לגבי ארץ ישראל פירושה סכנה רצינית מצד אחד ופתח לאפשרויות עצומות מצד שני. השאלה היא עד לאיזו מידה הצלחנו להתגונן מפני הסכנות בשמירת הקיים ובאיזו מידה הצלחנו לנצל את האפשרויות שנוצרו על-ידי המלחמה כדי לממש התקדמות נוספת.

דומני כי באופן כללי וכפתיחה לסיכום מצבנו הכלכלי אני יכול לומר, כי אותם עניינים, שהיו במצב קשה כאשר עזבתי את הארץ באוקטובר, מצאתים במצב קשה יותר בביקורי האחרון: ואילו אותם עניינים שהתפתחו בצורה משביעת רצון באוקטובר מצאתים עתה במצב הרבה יותר טוב. יוצא, איפוא, כי במצב הכלכלי פועלות שתי מגמות שונות. מצד אחר מצויים שני ענפים מרכזיים של חיינו הכלכליים, ענף ההדרים וענף הבנייה, במצב קשה מאוד. בשני ענפים אלה היו מועסקים כשלושים וחמישה עד ארבעים אחוז מכלל העובדים, ואתם יכולים לתאר לעצמכם את ההשפעות הקשות על מערכת-הכלכלה שלנו כתוצאה מהפגיעה בשני ענפים אלה מחמת מצב המלחמה. [---] אומנם חל שיפור קל בענף הבנייה בהשוואה לחודשים הראשונים של המלחמה, מפאת העלייה הנמשכת [---] היוצרת כמובן דרישה למקומות דיור. [---] יש מידה מסוימת של פעילות בנייה פרטית ואף תוכנית אחת או שתיים לבנייה ציבורית אשר אנו מקווים כי תבוצע במלואה או לפחות בחלקה. עם זאת, לעת עתה כל העניינים האלה אינם אלא גורם קטן ערך מבחינה כלכלית.

ובאשר לענף ההדרים, העובדה שרק חמישים אחוז מכלל יבול השנה שווקו לאנגליה מעידה על מצבו של הענף בעונה זו. על כך יש להוסיף את הקשיים באמצעי התובלה, הוצאות המשלוח, ומחירים שאינם מעודדים בשווקים. כתוצאה מכל אלה ענף זה, שגם לפני המלחמה היה במצב רעוע למדי, סובל כיום בצורה חמורה מקשיי השעה. התחזית והציפיות לגבי ענף זה לעתיד הקרוב חמורות אף יותר. המציאות היא שענף ההדרים שלנו תלוי במידה רבה במקדמות עונתיות שהבנקים מעניקים לפרדסנים כדי לאפשר להם לבצע את תוכניות-העיבוד שלהם. הלוואות לצרכים אלה ניתנות בדרך כלל על סמך הערובה של יבולי השנה שלאחר מכן. אך היום בשעה שאי ודאות שוררת בכל, מסרבים הבנקים להעניק מקדמות עונתיות אלה, ואם הממשלה לא תעמוד בפרץ (למותר לציין כי אכן נעשים מאמצים נמרצים לשכנע את הממשלה לנהוג כך) אנו צופים שחורות לענף-ההדרים בשנה הבאה.

המכה שהנחיתה המלחמה על שני ענפים אלה היא הגורמת במידה רבה לאבטלה הנרחבת שעמה עלינו להתמודד. מצויים היום בארץ ישראל, בימים שיש קטיף בפרדסים, כ-15,000 פועלים מובטלים רשומים. בימים שאין קטיף, המספר גדול במידה ניכרת ומגיע אולי ל-18 עד 20 אלף. [---]  זוהי האבטלה נטו, כלומר, לאחר שהופחת מספר האנשים המועסקים בעבודות זמניות. עניין זה הוא נטל כבד על מקורותינו ואנו חייבים להפריש סכומי כסף נכבדים במישרין לסעד. יודעים אנו כי זו כלכלת אביונים. לכאורה, קל יותר לכלכל אדם מאשר ליצור עבורו תעסוקה יצרנית. אך בסופו של חשבון השיטה לכלכל אנשים ללא גבול ולא ליצור אמצעי כלשהו שיוכל לקלוט בצורה רווחית את האנרגיה שלו ולאפשר לו לקיים את עצמו, היא בזבזנית ויקרה. לצערנו אין לנו היום האמצעים הכספיים הדרושים כדי ליצור תעסוקה ברמה מספקת. [---] אלה הם "המובטלים הרשומים", אך יש אלפי אחרים שאין להם זכות להיכלל ברשימת המובטלים, ואשר, פשוטו כמשמעו, חסרים כל אמצעי קיום. אנשים אלה: חנוונים זעירים, ספקים וכו' תלויים במעמדות העובדים ואיבדו את מקור יומם מחמת האבטלה, או שהם עולים חדשים. אין לשכוח כי בארבע השנים האחרונות - אשר כתב צבאי אחד מתארן כ"תת-מלחמה" - קלטנו בארץ ישראל עלייה יהודית שהגיעה לסך הכל המרשים של 90,000 נפש; ואת אלה קלטנו בתנאים קשים באופן מיוחד. אין תימה, איפוא, שגם היום עדיין לא שולבו אלפי אנשים במערכת הכלכלית של הארץ. אדרבה, העובדה כי המצב לא קשה יותר מעידה על יציבות המבנה הכלכלי שלנו ועל רוח היצירה של אנשינו ומוסדותינו. עם זאת עדיין הבעיה רצינית ביותר.

מצד שני, כפי שאמרתי, יש עניינים שהיו במצב טוב למדי ואף השתפרו עתה. כוונתי לשני ענפים חשובים של חיינו הכלכליים, התעשייה והמשק המעורב [בחקלאות]. שני ענפים אלה מצטיינים בימים אלה בהתפתחותם. לגבי התעשייה מה שחזו אופטימיסטים אחדים בתחילת המלחמה מתחיל עתה להיות מציאות. עקב קשיי התובלה הימית, עקב ההפסקה המוחלטת של הספקה מארצות אויב ומארצות שנהרסו על-ידי האויב: גרמניה, צ'כוסלובקיה, פולין וכו' ועם המעבר לייצור צורכי מלחמה בארצות ידידותיות ונייטרליות, מתפתח מחסור בולט במוצרי תעשייה הן בארץ ישראל והן בארצות השכנות. פירושו של דבר: דרישה מוגברת לתוצרת המקומית ונכונות לשלם מחירים גבוהים יותר משבעבר עבור המוצרים המקומיים.

גורמים נוספים פועלים גם הם באותו כיוון. כתוצאה מכך יש כבר עתה מספר מפעלים, וביניהם מוסדות תעשייה חשובים, העובדים שלוש משמרות ביום. נמנים עמהם בית החרושת לטקסטיל "אתא" שליד חיפה, אחדים מבתי החרושת לשוקולד ובית החרושת "שמן" בחיפה. בכל אלה פועלות המכונות עשרים וארבע שעות ביממה. במפעלים רבים אחרים עובדים בשתי משמרות ואילו רבים אחרים שמחים שיש להם אפשרות לעבוד באופן נורמלי, שמונה שעות ביום. התעשייה היום קולטת מחדש בהדרגה רזרבות גדולות של כוח עבודה מובטל ואף יוצרת במידת מה אפשרויות לקליטה נוספת. מדובר בהתפתחות צנועה; כי תעשייה אינה יכולה להתפתח בקפיצות, והתפתחות תעשייתית היא מטבעה תהליך אורגני איטי. רק לאחר שקיימת דרישה קבועה למוצריו במשך תקופה מסוימת מוכן איש העסקים להסתכן בהרחבת מפעליו, וזאת אם ברשותו ההון הדרוש, ובכך טמונה כיום בעיה קשה.

[---] אחד המפעלים המצטיינים ביותר בארץ ישראל [---] הוא מפעל האשלג. מפעל זה ממשיך בהתרחבותו המתמדת, בין אם מפאת המלחמה או מכל סיבה אחרת, ומהווה, בתחום שלו, גורם ליציבות כלכלית לא רק לגבי האנשים המועסקים בו באופן ישיר או עקיף, אלא גם מפאת המקום הנכבד שלו ברשימת היצואנים של ארץ ישראל. עניין זה הוא בעל חשיבות מכרעת היום לנוכח הירידה המצערת בענף היצוא העיקרי שלנו, ההדרים.

דומה כי באשר לתעשייה באופן כללי פיתחנו מידה רבה של הגנה טבעית למוצרינו כתוצאה מקשיי המלחמה ועם זאת גם תוכניות יצוא לארצות השכנות. אנו מייצאים יותר לסוריה, התחלנו לייצא למצרים (בדרכי ללונדון עברתי במצרים ונפגשתי עם אנשי עסקים חשובים, יהודים, העוסקים בהקמת חברה שתטפל ביצוא מוצרי תעשייה מארץ ישראל למצרים. החברה מבוססת על חישובים כלכליים גרידא ואנשיה מאמינים שיש סיכויים עסקיים טובים). היצוא שלנו מגיע היום אף למקומות מרוחקים יותר. היצוא שלנו לדרום-אפריקה מרמז על סיכויים טובים לשורה ארוכה של מוצרים. התרגלנו לחשוב כי הכל תלוי בציוני דרום-אפריקה הקנאים לעניין, אך אין זו כל האמת. מוצרים מסוימים זכו לביקוש על שום שהוצגו בדרך טובה יותר משבעבר, מוצרים אלה מבססים לעצמם מעמד בשווקים. תהליך זה יכול להסתייע בכך שנפסקה ההספקה מגרמניה.

[---]

כדי לאפשר לתעשיינים שלנו להתמיד, ביתר אומץ, בחיפושיהם אחר שווקים חדשים חשוב ביותר לסייע להם באשראי. האשראי דרוש אף לרכישת חומרי גלם אשר לגבי רבים זו בעיה קשה. בארץ ישראל לא קיימת קרן אשראי להבטחת היצוא (דומני כי ההקצבה באנגליה לצרכים אלה מגיעה עד כדי שמונים מיליון לי"ש). בקנה המידה של ארץ ישראל אפשר יהיה ברבע מיליון לי"ש, לו רק נוכל להשיגם, לחולל פלאים. מלבד סכומים קטנים הניתנים על-ידי הסוכנות היהודית לצורכי התעשייה כקרן אשראי והבטחה (על בסיס זה יעניקו הבנקים אשראי נרחב יותר), לא נעשה דבר בכיוון זה, ואנו מאבדים מדי יום, או דוחים, הזדמנויות מצוינות לפיתוח מפאת חוסר אמצעים.

ענף חשוב אחר בכלכלתנו, אשר התפתח מאוד כתוצאה מהמצב הנוכחי, הוא המשק המעורב. כללית ומנקודת הראות של בעיית התעסוקה, יישובי קרן היסוד ומושבי העובדים שלנו מצויים תמיד במצב הטוב ביותר. יש בהם תמיד עבודה כלשהי שיש לעשותה ותמיד נמצא דבר מה לאכול, גם אם מגיעים מים עד נפש אין האנשים גוועים ברעב ואינם מובטלים מכל מעש. יתירה מזאת, ביישובים השיתופיים נהוגה השיטה של עזרה לחלש תחילה, כך שגם בזמנים קשים זוכים הילדים, הזקנים והחולים לטיפול, עקב הערבות ההדדית הקיימת ביישובים אלה ואינה מצויה לכל שכיר אחר במקומות עבודה אחרים במשק. יישובינו אלה מלאים היום עד אפס מקום. כל זרם העלייה הבלתי לגלית מסוג עליית "החלוץ" מופנה אליהם. לפני שנים אחדות קלטו מושבות הפרדסים את רובה של העלייה העובדת. אך היום, ואפילו באזורי ההדרים, יכולים רק יישובי העובדים לקלוט אנשים חדשים. לשלוח עולים חדשים ישר מן האונייה לפתח-תקווה או לראשון לציון כדי ששם ידאגו לעצמם בכוחם הם - פירושו של דבר הוא פשוט זריקתם לשוק האבטלה. אינני מציע להיכנס לניתוח מפורט על מצבם הכספי של יישובי העובדים, הם עמוסים בחובות כבדים אך נתונים בהתקדמות בולטת והייצור הוא בעלייה. נוסף על כך יש לציין כי הם נהנים מיתרון השוק המקומי ויוצאים נשכרים מן העובדה שקשה מאוד היום לייבא חמאה, למשל, מאוסטרליה ובלתי ניתן לחלוטין לייבאה מליטא או לטביה (השתיים היו בעבר מקור חשוב ליבוא החמאה לארץ ישראל). יש גם גורמים נוחים אחרים במצב הנוכחי.

ציינתי כבר כי מאורעות אחרים אשר אינם קשורים ישירות במלחמה ואשר התרחשו בחודשים האחרונים תרמו אף הם את עזרתם הרבה לשיפור המצב. אחד מהם היה חתימת הסכם הסחר עם סוריה. זה שנים שסוריה וארץ ישראל מהוות יחד חטיבה אחת של סחר חופשי. על סחורות מארץ ישראל לא שולם כל מכס בסוריה וכך לגבי סחורות סוריות בארץ. אך הסדר זה, אשר למראית-עין כדאי באותה מידה לשני הצדדים, פעל למעשה לטובת סוריה ולרעת ארץ ישראל, וזאת משום שסוריה היא ארץ שבה כוח העבודה הוא זול. לאחרונה, ובמידה רבה כתוצאה ממאמצי הסוכנות היהודית והמדיניות שעובדה על ידינו, נשאו ונתנו על חתימת הסדר חדש אשר יבטיח מידה מסוימת של הגנה למוצרים אחדים. השפעותיו של הסדר חדש זה כבר מורגשות. הוא מגן למשל על ענף הירקות, סוגי פירות אחדים (מלבד הדרים), דגנים, מלט וכמה מוצרי תעשייה. אין להסדר זה כל קשר עם המלחמה, אך קרה שהוסכם עליו בחודשי המלחמה הראשונים והוא הפך לבר תוקף בראשית דצמבר.

גורם שני המסייע להתקדמות היא העובדה שהממשלה הנהיגה, זה לא כבר, שיטה של רישוי היבוא: יש לקבל רישיונות מיוחדים לפני הבאת הסחורות. המניע העיקרי להסדר זה הוא רצונה של הממשלה לפקח על שוק הכספים ולמנוע סחר עם האויב, אך אנו הצלחנו לשכנע את הממשלה שאפשר לנצל אמצעי זה לצרכים קונסטרוקטיביים לטובת ההתפתחות הכלכלית של הארץ. ייתכן באמת שעניינה העיקרי של הממשלה הוא שמירה על מחזור כספים מסוים ומניעת סחר עם גרמניה, אך בשיטת רישוי היבוא אפשר להשתמש כדי למנוע מאנשים לייבא לארץ מוצרים מסוימים המתחרים בתוצרת המקומית והפוגעים בפיתוחה הכלכלי של הארץ. עד כה, ובכל הנוגע לסקטור היהודי, הסכימה הממשלה באופן בלתי רשמי לפעול בעניין זה על בסיס ההמלצות שיוגשו לה מטעם לשכת המסחר שהוקמה על ידי הסוכנות היהודית. גם זה גורם מסייע במצב הנוכחי.

[---]

דבר שלישי אשר עליו יש להודות לממשלה הוא הקצאת 750,000 לי"ש מעודפי הממשלה לטיפול בצרכים כלכליים דחופים. אמת כי כסף זה יוצא למטרות סעד אך גם כסף שהוקצה לצורכי סעד אפשר לנצלו לשם יצירת תעסוקה, הקמת בניינים נחוצים וכו'... יש לברך על הקצאה זו ככל שהיא תעמוד בתוקפה. יש לברך גם על כך שהכספים שהוקצבו למטרות סעד לקהילה היהודית לא פוזרו בכל המדינה על מנת שיחולקו על ידי פקידים מקומיים, אלא נמסרו ברובם המכריע לידי הרשות היהודית המרכזית, הוועד הלאומי, לחלוקה על פי העקרונות המקובלים בתוך הקהילה היהודית המאורגנת. זוהי הכרה מעשית חשובה בעובדה כי הקהילה היהודית בארץ ישראל היא גוף בעל-סמכות. [---]

אך יש נושא אחד בסדר יומה של ממשלת ארץ ישראל אשר הדיון בו עדיין נדחה עד ימות המשיח, תוכנית החולה.[1] רבע מיליון לי"ש מהממשלה למטרה זו יהיו תרומה חשובה לעושרה ורווחתה של הארץ. אך הממשלה החליטה שדבר זה לא ייעשה במשך זמן המלחמה ואין כל סימנים המעידים על כך שגם לאחר מכן יעשו זאת.

ציינתי כבר כי הממשלה אפילו אינה שוקלת הקצאת הכספים הדרושים לעזרת התעשייה. כמו כן לא מצאו שביכולתם לעשות דבר מה כדי לסייע לענף ההדרים. תחילה אמרה הממשלה: אדרבה, יתאחדו הערבים והיהודים, יציעו תוכנית פעולה משותפת ואנו נדון בה. ובכן, היהודים והערבים כבר חברו יחד בעניין זה: הם שלחו משלחת משותפת, ניסחו תזכיר משותף, אך עד כה הממשלה לא עשתה דבר. כשעזבתי את הארץ דנו אפילו בארגון משלחת משותפת שתצא ללונדון להביא את עצומותיה לפני המיניסטר, אך איני יודע אם עד כה נתקבלה החלטה כלשהי בעניין זה. כל מה שידוע לנו עד עתה הוא ששאלת הענקת מקדמות עונתיות מצד הממשלה "עדיין בעיון".

כל הגורמים החיוביים הפועלים עתה בארץ ישראל ושסיבתם מצב המלחמה אינם נובעים כמובן מההשפעה הישירה של המלחמה על ארץ ישראל. עד כה לא פגעה המלחמה ממש בארץ ישראל. עם זאת, לפחות בעניין אחד יש השפעה של הצבא על המצב, בגלל הימצאותם של חיילים רבים בארץ. באו חיילים אוסטרליים לארץ ישראל, גם מאנגליה הגיעו כבר חיילים ואחרים נמצאים עתה בדרכם לארץ. דומה כי בארץ ישראל ובמצרים יהיה ריכוז גדול של כוחות בריטיים. כבר עתה יש ריכוז גדול של חיילים צרפתיים בסוריה, לבנים וצבעוניים. זוהי תוספת זמנית אך משמעותית לאוכלוסיית הארץ ואין ספק שתהיה לה השפעה כלשהי על המצב הכלכלי. עלי להזהיר מפני כל הגזמה בהערכת השפעות אלה. עד כה מתגלה הצבא יותר כמעסיק זמני של כוח-העבודה המקומי מאשר כמעסיק קבוע. [---]

[---]

פעולה הנמשכת מדי יום ביומו היא העלייה. להתחזק, פירושו, בראש וראשונה, מבחינה מספרית, וגידולנו המספרי בארץ ישראל נמשך. במשך חמשת חודשי המלחמה הנוכחית, ספטמבר 1939 עד ינואר 1940, עלו לארץ 8700 עולים. סך הכל זה מתחלק לשניים - 5000 עלייה א' ו-3700 עלייה ב'. מאז האחד בפברואר הגיעו אלינו לפחות כ-1000 עולים נוספים מעלייה א' ו-800 מעלייה ב'. כאשר עזבתי את הארץ לא היו מספרים ברורים בקשר לעניין זה. ספינות הגיעו עם עולים בלתי-לגליים; שמענו על ריכוז גדול של אנשים בפתח הדנובה ובנמלים אחרים. הספינות הראשונות שהגיעו הכילו אנשים אשר יצאו את הרייך לפני פרוץ המלחמה. אין, איפוא, כל חשד לגביהם ומטפלים בהם בדרך השגרתית. כלומר, הם נשמרים במחנה הסגר בארץ ישראל למשך ימים אחדים ולאחר מכן משחררים ומוסרים אותם לנו. אלא שלאחרונה הגיעו ספינות עם אנשים שעזבו את הרייך לאחר פרוץ המלחמה. ובכן, קיים חוק האוסר על כניסה לארץ ישראל לאנשים אשר עזבו את שטח גרמניה לאחר ה-3 בספטמבר או את פולין לאחר ה-3 באוקטובר. לא אכנס לפירוט המאמצים הרבים שהשקענו לשינויו של חוק זה. אך הצלחנו לגרום לכך שייקבע יוצא מן הכלל אחד לטובת אותם יהודים גרמנים אשר היו להם רישיונות עלייה לארץ ישראל עוד לפני שהמלחמה פרצה. 2900 מיהודים אלה הוסעו באופן חוקי מטרייסט, כולם אנשים שניצלו מהתופת הנאצי ברגע האחרון. עלה בידנו להשיג הקלה נוספת בחוק לטובת 169 ילדים אשר נבחרו על ידינו לעלייה לפני פרוץ המלחמה במסגרת עליית הנוער ואנו מקווים להביא אלינו ילדים אלה עד מהרה. עם שני יוצאים מן הכלל אלה מניחה הממשלה שהיא מיצתה את כל ההקלות האפשריות. דעתנו, מכל מקום, שונה ובכוונתנו להמשיך ולפעול בעניין.

כאשר הגיעו שתי האניות ונוסעיהן נלקחו לעתלית, ולא שוחררו מייד, חששנו שמא הממשלה מתכוונת להחזיקם עד סוף המלחמה. ניחא, מוטב להיות כלוא בעתלית מאשר במחנה ריכוז בגרמניה. אך עתה שמענו כי 1300 מאנשים אלה שוחררו ונמסרו לרשות הסוכנות היהודית. [---] יש לברך על כך כתקדים של שחרור יהודים שעזבו את גרמניה לאחר פרוץ המלחמה ולא הופיעו בכל רשימת עלייה מתוכננת.

היום אנו קרבים לתקופת עלייה חדשה – השדיול החדש מתחיל באחד באפריל. השאלה הנשאלת היא מה יהיה מצבנו אז. כבר באנו במגעים עם הממשלה להענקת רישיונות עלייה מן הקטגוריות השונות לששת החודשים הקרובים ואנו עדיין מלאי תקווה. איני יכול לומר יותר מאשר שנקבל מספר רישיונות מסוים ובעיקר עבור עליית בעלי הון (מאלה יש כמות לא מבוטלת של מועמדים בארצות השונות), בעיקר להם משום שלממשלה עצמה יש עניין בהמשכת העלייה של בעלי הון. כמו כן אנו מקווים לקבל סרטיפיקטים לילדים במסגרת עליית הנוער וייתכן גם רישיונות אחדים לעליית אנשי "החלוץ" בתנאי שנוכל להוכיח כי יש די קרנות לצורכי קליטתם. [---]

בשטח זה נעשים עתה הצעדים הראשונים למפעל חדש ביוזמת הרב הראשי לארץ ישראל. הוא נמצא כרגע באנגליה ומנסה להסדיר עליית כ-2000 תלמידי ישיבות מפולין על רבניהם ומשפחותיהם. אנשים אלה הצליחו לברוח מפולין לליטא. הואיל והתוכנית כולה עדיין בחיתוליה, הן מבחינה כספית והן מבחינת הסידורים המנהליים עם הממשלה, מוקדם עדיין למסור פרטים מדויקים. [---]

[---] אני מאושר שיכול אני לומר כי הארץ היום שקטה לחלוטין, יש לך תחושה כי מעולם לא הייתה ארץ ישראל שקטה כפי שהיא היום. אפשר לנסוע על פני הארץ לאורכה ולרוחבה דרך אזורים ערביים ובדרכי המלך בלי חשש ופחד, זה שבועות אחדים שלא נורתה כל ירייה בארץ. חיל הנוטרים שלנו עדיין לא פוזר, לא על ידינו ולא על ידי הממשלה, אף כי הוא מתחיל להצטמק. פירושו של דבר שהנשק לצורכי הגנת היישובים היהודיים מצוי, אך מספר האנשים המועסק באופן קבוע על ידי הממשלה לצורכי הגנה פוחת והולך [---] מתקבל על הדעת שכל עוד תהיה הארץ מלאה בכוחות צבא כפי שהיא היום (ודומה כי כך יהיה בחודשים ובשנים הקרובים) קיים סיכוי מועט בלבד של התחדשות מהומות בקנה מידה רחב.

אך השקט השורר כיום אינו רק תוצאת הימצאותן של יחידות הצבא בארץ ישראל או פעילותן בה מזה חודשים אחדים לפני פרוץ המלחמה. המלחמה מצאה את היישוב הערבי בארץ ישראל תשוש מבחינה כלכלית ויגע מבחינה פוליטית. הארץ קיבלה את המלחמה בברכה כדרך של בריחה מן הכורח המתמיד להתמודד עם בעיותיה הפוליטיות וכשינוי המאפשר הרפיה כללית. אין ספק שלספר הלבן יד בעניין, אך הקיצוניים, והם הקובעים תמיד את מהלך המאורעות, אינם מרוצים מהספר הלבן ותובעים להמשיך בשלטון הטרור. ברם, אפילו לגביהם המלחמה פירושה מפלט, הרפיה כללית. הרפיה זו הסירה מעצורים פוליטיים אחדים מן האוכלוסייה הערבית והעלתה כוחות שלום מסוימים אשר פעלו תמיד, בין אם הושתקו או באו לידי ביטוי בקרב החברה הפוליטית הערבית. תמיד מתנהל מאבק בקרב הערבים, אפשר לומר אפילו בלבו של כל ערבי כפרט, בין המגמה לשום, יחסי שכנות טובים, הסתגלות לאוכלוסייה היהודית הקיימת ואף נכונות לגידולה של אוכלוסייה זו ובין המגמה המתמרדת נגד כל אלה. [---] הנסיבות היום פועלות לטובת המגמה השקטה יותר. אין פירושו של דבר כי למעשה קרובים אנו היום לפתרון פוליטי. הפירוש הפשוט לעניין זה הוא שאנשים מתנהגים היום פחות כיצורים פוליטיים ויותר כיצורים כלכליים וחברתיים, או ביתר פשטות, כיצורי אנוש רגילים. כיום אנו עדים לרצון נפוץ אצל הערבים, הבא אף לידי ביטוי, לכונן או לכונן מחדש יחסי רעות עם היהודים. אני אומר ל"כונן" או ל"כונן מחדש", משום שיש לנו כחמישים עד חמישים

וחמישה יישובים יהודיים חדשים אשר הוקמו לאחר 1936 ומשום כך הם אינם מכירים כלל את הניסיון של יחסי שכנות בשלום עם הערבים. הקריירה שלהם כשכנים מתחילה רק עתה. מרנין במיוחד לגלות כי דווקא באותם מקומות אשר הממשלה קבעה כי היהודים יהוו בהם מטרד, מקומות שהממשלה התייחסה אליהם כאל ביטוי לרוח המרד שלנו (חניתה, דפנה ומקומות דומים, שלגביהם היה קשה מאוד לשכנע את הממשלה), זוכים המתיישבים למחוות של שלום ושכנות טובה מצד הערבים. המוכתרים של הכפרים השכנים באים לבקר ולהזמין את אנשינו לבקר בכפריהם ומגלים רצון עז לקיים יחסים טובים. מבחינה מסוימת סיבת הדבר היא כלכלית, אך עם זאת יש במעשים אלה ריאקציה. דוחות אחדים על המצב החדש נשמעים כמוגזמים, כל העניין הוא מוגזם. הסכסוך היה חריף מאוד ככל שנמשך; הריאקציה נגדו אף היא חריפה עתה.

נדמה, כי הממשלה עדיין לא גיבשה עמדה לנוכח תופעה חדשה זו. תחילה הניחה האדמיניסטרציה כי ראוי לעודד דרכים מסוימות של שיתוף פעולה בין יהודים לערבים, וזאת משום שחשבו כי שיתוף פעולה יהודי ערבי בשעה שהספר הלבן הוא המדיניות המקובלת פירושו שיתוף פעולה על בסיס הספר הלבן, והדבר יחזק את מעמדו של הספר הלבן כמדיניות השלטת בארץ. אך כיום מסתמנת אצל פקידים אחדים הסתייגות מסוימת בשעה שהם סוקרים את שיתוף הפעולה בין יהודים לערבים, מתגבר אצלם החשש שמא יצליחו היהודים להעביר את הערבים לצדם, כלומר, לגייס אופוזיציה ערבית לספר הלבן [---] ההתקרבות הנוכחית יש לברך עליה ככל שתימשך, אך יש להודות כי אינה מרחיקה לכת. ברגע שתסתיים המלחמה, או שיקרה מאורע כלשהו שיאפשר פתיחתו של הוויכוח הפוליטי מחדש, מובטחני שכל הקשרים ינותקו. הוויכוח היום רדום, הארץ חסרת מנהיגים, מנהיגים ערבים אחדים נמצאים בחוץ לארץ, אחרים ירד חינם או שעדיין לא הצליחו לבסס את מעמדם. גם אותם ערבים, המתקדמים יותר מבחינה פוליטית והמגיעים למסקנות פוליטיות על סמך האינטרסים הכלכליים שלהם וניסיונם המר מימי הטרור, אינם מגלים עדיין את מידת האומץ האזרחי הדרושה כדי להצהיר בפומבי על אמונתם ולעמוד על דעתם על אף האיום המתמיד בחידוש הטרור הפנימי. עם זאת, ככל שהשלום שהושכן זה לא כבר יימשך יש לברך עליו. הוא מניח לנו לשאוף אוויר צח יותר, הוא מאפשר לנו לנסות להמיר את דעתם של ערבים מסוימים בהשקפות אחרות, אשר אם יחזיקו בהן תקופה ניכרת ייתכן שהתוצאה תהיה מצב קבוע ויציב יותר.

אחד הגילויים הבולטים לרוח החדשה המנשבת בקרב חלק מן הערבים [---] היא הכמות חסרת התקדים של הצעות לרכישת קרקע המגיעות אלינו היום. [---] אף בחלומותינו הוורודים ביותר [---] לא העלינו על דעתנו הצעות מן הסוג המגיע אלינו כיום:

א. בהיקף.

ב. במיקום - צפון החולה, חניתה, רמת הרי הגליל, בין שכם לירדן, בין שכם לטול-כרם, בדרום הארץ ובעמק החוף,

ו-ג. מנקודת-הראות של המהירות שבה אפשר לבצע את ההעברות (אשר בכל מקרה ומקרה הן מסובכות למדי ודורשות זמן מסוים).

מכל הבחינות הללו אנו ניצבים מול מצב אשר, חושבני, שניתן לכנותו מהפכני. המחירים, כמובן, אינם נמוכים במיוחד; אך הם נמוכים מאלה שהיו נקבעים לו היה על הקרן הקיימת לישראל לעמוד בתחרות. אך עליכם לזכור כי הערבי הוא מוכר ממולח (הממשלה אינה חושבת כך; לדעתה, הערבי הוא אדם נאיבי וחסר ישע, המוכן להיפרד מכל דונם אדמה שברשותו תמורת כל מחיר שיוצע לו, והכסף שיקבל תמורת אדמתו יבוזבז מייד בבית הקפה), הוא קמוץ אגרוף, עקשן ואיש עסקים ממולח. אף כי הוא יודע שהוא מוכרח למכור, הוא גם יודע כי היהודי מוכרח לקנות. הוא מוכן להציע את אדמתו, אך הוא יודע כי אם יעמוד על דעתו זמן מה יזכה במחיר שהוא דורש, היהודי ישלם כי היהודי צריך את הקרקע. משום כך הקרקע היא עדיין יקרה. היא יקרה יותר באותם אזורים של הארץ שבהם קשורה העברת קרקעות בהעברת אוכלוסים, כלומר, צפון החולה שממנה יש לפנות את הערבים לעבר-הירדן, סוריה או כל מקום שכן אחר.

[---] זו הזדמנות בלתי חוזרת ולצערי עלי לומר כי היא מוחמצת יומיום, ואולי כבר הוחמצה, משום שקשה להאמין כי נכונות הערבים למכור קרקע תאריך ימים. המצב עלול להשתנות כל יום, גורמים מגורמים שונים עשויים לפעול בכיוון זה. כדי לא להחמיץ את ההזדמנות כולה יש להיאחז בכל אפשרות לקניית קרקע בלי דחיות יתירות, שכן עשויים לחלוף חודשים רבים מיום תחילת המשא ומתן ועד הביצוע הממשי של ההעברה.

בעיקר מוצעת הקרקע במקומות שבהם יש עודפי קרקע. הצעות אלו מזימות באופן ישיר את טענת הממשלה כי הערבים עניים בקרקע ולפיכך יש להגן עליהם בכל מקום מפני ההתפשטות היהודית. [---]

[---] אין ברשותנו ולו עשירית מסכום הכסף הדרוש למימוש כל ההזדמנויות במצב בלתי רגיל ויוצא דופן זה. אין זו רק בעייתה של הקרן הקיימת לישראל אלא גם של קרן היסוד. וזאת משום שברגע שהקרן הקיימת רוצה לקנות קרקע היא חייבת לקבל הבטחות מקרן היסוד שמייד עם רכישת הקרקע תוכל קרן היסוד ליישבה. שהרי קרקע שנקנתה ולא יושבה היא מטרד ולא גורם מקדם. זוהי הודאה בחולשת היהודים ונטל כספי קבוע על מקורות הקרן הקיימת. [---] קרן היסוד יכולה לתת ערבויות כאלה רק במספר מקרים מצומצם. עם זאת אין לשכוח כי במשך שלוש או ארבע השנים האחרונות נוסדו כחמישים יישובים. יישובים אלה עדיין לא בוססו לחלוטין. ההשקעות היצרניות הממשיות החלו בהן למעשה רק עתה.

הזמן דוחק. הספר הלבן של 1939 קובע, בין השאר, שתונהג שיטה מרחיקה לכת של איסורים והגבלות על קניית קרקעות על ידי יהודים. כאשר פורסם הספר הלבן חששו כמה מאיתנו שחלק זה של התקנות יוגשם מייד. חודשים רבים חלפו מאז וההגבלות עדיין לא הופעלו. אך התחיקה יכולה להיעשות כל יום והיא אף עלולה להיות רטרואקטיבית. יוצא, איפוא, שאנו מסתכנים כיום ברכישת הקרקעות, אך תחושתנו היא שיקשה מאוד על הממשלה לנשלנו מכל הקרקע שקנינו והצלחנו ליישבה. אני שב ואומר כי הזמן דוחק. חרב דמוקלס עדיין תלויה מעל לראשינו, איננו יודעים מה ילד יום.

שתי שאלות, איפוא, עומדות בפנינו בעניין זה. האם יותר לנו להמשיך ולרכוש קרקע במשך תקופה נוספת? ואם יותר לנו, האם נהיה מסוגלים לעשות זאת? התשובה לשאלה הראשונה תלויה בממשלה. התשובה לשאלה השנייה תלויה בעם היהודי עצמו. [---] לנו בארץ ישראל אין התחושה, ואולי אנו טועים בכך, שחברינו בחוץ לארץ עומדים על מלוא חומרת המצב ופועלים בהתאם לכך. [---]

 

*  כמה מהדוחות והמכתבים נכתבו במקורם באנגלית, כיוון שנועדו לחברי הנהלת הסוכנות בלונדון. קטעים אלה תרגם לעברית אלי שאלתיאל.

 

הערות