מתוך יומן העבודה                                                                        לונדון, 16.11.1939

 

[---]

בקשטנסקי בא ועורר שוב את שאלת המחלקה היהודית ב"צ'תם האוז". לוריא קיבל היום מכתב מאטינגהאוזן מאוכספורד: נתקבלה החלטה להקים ב"צ'תם האוז" מחלקה יהודית. בראשה יעמוד בילי[1], מנהל מחלקת המזרח התיכון (ארץ-ישראל בכלל זה). בילי איננו ידיד שלנו. יש אומרים עליו שהוא פרו-ערבי מובהק. אטינגהאוזן עצמו סבור כי בשנים האחרונות הוא זז מעמדתו הקודמת כלפינו. (מכל-מקום חשוב שעל-ידי מינוי ראש הלשכה למזרח התיכון כראש הלשכה היהודית הכללית הובלטה הנחת "צ'תם האוז" ששתי השאלות קשורות קשר אמיץ. שכן נשקפה סכנה של הפרדת השאלה היהודית כליל מארץ-ישראל.)

הם טיפלו בשאלה של מינוי עוזר או "יועץ" יהודי. היו שלושה מועמדים: ססיל רות, ישעיהו ברלין[2] (חברו של אטינגהאוזן מאוכספורד, היה בארץ ומסור לנו, אך אינו ציוני "רשמי") ואטינגהאוזן עצמו. בחרו באטינגהאוזן, באשר הוא ציוני (שוב סימן טוב). בילי הזמין את אטינגהאוזן והציע לו את התפקיד. בילי אמר כי "מטעמים ברורים" צריך ראש הלשכה להיות לא יהודי. אטינגהאוזן הקשה על "הטעמים הברורים" והסתמך על מינויו של חוראני לראש הלשכה הסורית. בילי גימגם תשובה שאינה אומרת כלום.

תפקידיו של אטינגהאוזן יהיו לסקור את העיתונות היהודית, לעזור בבירור שאלות שיציג לפניו בילי, ובכלל "לחוות דעה". בכל מקרה של הסכמה תשולב דעתו של אטינגהאוזן בחומר המתפרסם רשמית ובמקרה של אי-הסכמה בשאלה חיונית תצורף הערה כי "העמדה הציונית בעניין זה היא כך וכך".

אטינגהאוזן שואל אם עבודתו זו תתיישב עם בואו למשרדנו למלא את מקומו של לוריא בזמן שהותו באמריקה.

בקשטנסקי עומד לחזור לאוכספורד, מקום-מגוריו עכשיו, למוצאי השבוע, ובדעתו לראות את פרופ' קופלנד, פרופ' צימרן[3] העובד ב"צ'תם האוז" ואחרים. הוא ינסה לברר אם אי-אפשר לסדר את המחלקה היהודית בהרכב אחר, יותר רצוי לנו.

ארוחת-צהרים סעדתי בקרלטון, עם וייצמן ומקלאוד [---]. מקלאוד אינו עושה רושם של אדם בעל ערך מיוחד. מרבה שיחה וללא מעצור - מוכן לספר הכול. מתייחס לחיים בהדרת-כבוד. נאמן מאוד לאיירונסייד ומאמין בו בכל ליבו. אם יש בו איזו עצמיות, הרי כלפי חוץ הוא מצליח לטשטשה לגמרי. בתחילת הארוחה הודיע, כי אישתו היא מעריצה גדולה של חיים ועוקבת בעניין אחר פעולתו. היא "מעוניינת מאוד" ומקבלת אפילו את ה"ג'ואיש כרוניקל". לשאלת חיים אם אין היא יהודייה ענה מקלאוד בשלילה: היא סתם מעוניינת, גם בשאלות אחרות, וחתומה על כל מיני עיתונים (תשובה לא משכנעת ביותר). חיים הבטיח לשלוח לאישתו ספרות ציונית קצת יותר טובה מ"ג'ואיש כרוניקל". מקלאוד התפלא לשמוע כי אין אנו סומכים על עיתון זה לגבי ייצוג העניין הציוני.

חזרנו על פרשת המ"ג והסכנה הנשקפת להגנתנו-הגלויה והסמויה. הוא קיבל את עמדתנו כהלכה למשה מסיני. זוהי דעת הגנרל [איירונסייד] והוא טילגרף לבארקר "לא להיות שוטה". שאלתי ליתר דיוק אם הדברים מתייחסים לפירוק נשק ולקיצוץ בהגנה החוקית. אמר: הן.

בייחוד התחמם והיה כמעיין המתגבר בשאלת התעשייה הצבאית. נראה שזהו אחד העניינים שאיירונסייד דבק בהם במיוחד - שימוש בארץ-ישראל כבסיס-אספקה לצבא במזרח. הוא חזר לעניין זה כמה פעמים ולא נתקררה דעתו עד שפישפש בכיסיו, מצא איזו מעטפה מקומטת, יישר אותה איך-שהוא והתחיל מצייר את מפת ים התיכון, צפון-מזרח אפריקה ודרום-מערב אסיה, הצטלבות קווי-התחבורה הבריטיים עם קווי-ההתקפה האיטלקיים; כל זאת כדי להוכיח את סכנת ניתוקו של מזרח ים התיכון ושאין לבריטניה "בסיס" טוב מארץ-ישראל.

איירונסייד, כך אמר, רואה באצטגנינותו הצבאית שעתידה גרמניה - לכשתראה שהמערב הוא חומה בצורה או לאחר כישלון פלישתה להולנד או לבלגיה - להסב את התקפתה לדרום-מזרח אירופה. או-אז תצטרך בריטניה להגיב בהתקפה ממזרח ים התיכון צפונה; מי יודע מה תעשה אז איטליה, מי יודע מה תעשה רוסיה. בריטניה תיזקק לצבא גדול במזרח ויש להכשיר את ארץ-ישראל כבר מעתה למילוי תפקידה בנסיבות אלו. משרד-האספקה אומנם טוען שהוא יעשה זאת ביתר חיסכון. אך הגנרל עונה: בחיסכון או בלי חיסכון - הבסיס התעשייתי בארץ-ישראל הכרחי מבחינה צבאית. בא משרד-המושבות וטוען: הדבר אסור מבחינה מדינית, יהודים כערבים יסחבו נשק! עונה הגנרל: אל נתחיל בנשק, נתחיל בעניינים אחרים.

עכשיו משתדלים לפייס את אנשי-האספקה. כשיסולק מעצור זה יקל יותר להתגבר על משרד-המושבות.

נוכחתי עד כמה העניין מסובך: התנגדות פנימית כפולה - כלכלית ומדינית. גם וייוול מקטרג.

חיים אמר: אכתוב לוייוול. (כאילו זה ישפיע!)

מקלאוד הציע: שלח אליו איש.

הנלחם בשער בשמנו, כביכול, הוא ויילי כהן. פינו חסום, אין אנו יכולים לאסור מלחמה חיצונית ופנימית בעת ובעונה אחת. בשעה שמלקולם מקדונלד נלחם נגד ה"פלשתיין קורמוריישן" באשר זהו מוסד יהודי-ציוני, אין אנו יכולים לפסול אותם ולגלות את הניגוד שבינינו. בינתיים מרביץ ויילי כהן את תורת העבודה המעורבת ואיירונסייד, המבקש במה לסתור את טענותיו של מלקולם, נאחז בתרופה בדוקה זו. אף-על-פי-כן חשוב לדעת שיש נפתולים ושראש-המטה נפתל לצדנו.

מקלאוד הזכיר שיש בידו רשימת מצרכים שארץ-ישראל יכולה לייצר. שאלתי אם אפשר לראות את הרשימה, כדי להשוותה עם החומר שבידי (שאיננו!). הציע שאסור אליו בסוף השבוע הבא.

כשיצאנו שאלתי את מקלאוד מה הניע את הגנרל לטלגרף לבארקר עוד לפני שראהו חיים (קודם חשבנו שמא אורד הצליח להגיע לראש-המטה בעניין זה -בייחוד מאחר שהזכיר כי בין הנדונים ישנו אחד מבחורי וינגייט - אך אמש שאלנו את אורד והתברר שלא היה לו כל קשר עם איירונסייד). מקלאוד אמר: פשוט מאוד. קיבלנו דוח טלגרפי, מפורט למדי, מווייוול, עם תיאור כל העניין. כשקרא זאת הגנרל - התפוצץ. הוא אמר: הריהם מקלקלים לי את כל העניין. טילגרף שצריך לבטל, להפחית את העונש, לבקרו מחדש כעבור זמן.

עוד בתחילת השיחה הודיע חיים כי אנו עומדים להציע דיביזיה, כי ייתכן שנעשה זאת בפומבי וכי רצוננו לשמוע את דעתו של הגנרל בעניין זה. כיוון שגם הוא מעוניין בהגשמת התוכנית, לא נעשה דבר העלול לסכל את עצתו. מקלאוד הבטיח לברר את עמדת אלופו.

אמרנו שנשלח לו חומר בעניין המ"ג וה"הגנה", נוסף על החומר שהשאיר חיים בידי ראש-המטה עצמו, וביקשנו שימסור את הדברים לראש-המטה.

[---]

באתי למשרד בתחילתה של ישיבה בחדרו של ברודצקי [---]. חיים נכנס לישיבה באמצע, לקחתני איתו למלצ'ט. כששמע את ההצעה על מכתב לאסלי מסר כי בשיחה האחרונה שהייתה לו עם בטלר [---] אמר הלה כי אומנם בשאלת 2900 העולים עלה בידיהם להכריע את הכף כנגד מלקולם מקדונלד, אבל לא כן בשאלת חוק הקרקע. כאן זכה מלקולם. הוא טוען שזוהי שאלה אדמיניסטרטיבית המסורה לראות עיניו (רצונו לומר: השאלה המדינית - הספר הלבן - הוכרעה כבר פעם על-ידי הקבינט, ואילו מתי וכיצד להגשים את סעיפי הספר הלבן אינה אלא שאלה מנהלית).

דוכאנו מאוד מידיעה זו. האומנם הפסדנו את המערכה? חיים מחכה כל הימים להזמנה אל הליפאכס שהובטחה לו על-ידי בטלר. רצונו ללחוץ בשיחה זו בעניין חוק הקרקע ובעניין הצבאי. אמרתי לו כמה פעמים שעליו להתרכז בחוק הקרקע: יותר קל למנוע פעולה מלהביא לידי פעולה. בעניין חוק הקרקע הם מתנקשים בנו, בעוד שאם לא יקבלו את עזרתנו אין בזה התנקשות. עליו לדרוש הפעם תשובה ברורה - היקום חוק הקרקע או לא.

עומדת גם שאלת ראיון עם ראש הממשלה וגם אותו צריך להקדיש, לדעתי, בעיקר לחוק הקרקע. חיים מסכים, אך לא גמר עדיין בליבו אם לדרוש את הראיון.

הלכנו ל-I.C.I. הנרי [מלצ'ט] יושב באחד מחדרי ההנהלה במרומי הבניין המפואר. נוהג ביד רמה, כמנהל ממש.

פתחנו בשאלת הטולואין. בתחילה ישבתי והחרשתי. הנרי הציג את השאלה: מי יקים את המפעל? חיים אמר:.I. C. I. נדהמתי. הנרי הסביר כי הוא מוכן לסייע למפעל מבחינת "שירות לאומי". אך אם תוצע לממשלה הצעה שביצוע המפעל יימסר ל-.I. C. I ייוצר הרושם כאילו הוא רודף אחרי פרנסה בשביל.I. C. I. אין זה נוח לו. מה בדבר Anglo-Persian? [החברה המקימה את בתי-הזיקוק בחיפה] התפלצתי. חיים עיקם שפתיו.

אמרתי: מדוע לא נובומייסקי? הן הוא בעל הזיכיון. חיים אמר: קראתי לנובומייסקי לבוא - חיכיתי להתייעצות זו כדי להודיע לו בהחלטיות שעליו לבוא.

הנרי חזר לסורו: עזרה יהודית אינה לרצון עכשיו. פועלים כאן כמה גורמים.

ראשית, אנטישמיות פשוטה, המצויה בכל מקום ובכל זמן.

שנית, הרצון לסתור את הטענה שאין זו אלא מלחמה יהודית - טענה העתידה עוד להזיק לנו הרבה.

שלישית, הספר הלבן, והרצון להימנע מהכרת-טובה ליהודים העלולה לסבך את העניין. אם נציע את העניין באמצעות.A. P הרינו נמנעים מכל מניעי-ההתנגדות האלה. לעומת זה חשוב לנו לרכוש את.A. P לצידנו. סוף-סוף חברה זו עם בעלת-בריתה.I.P.C [חברת-הנפט העיראקית] באו לארץ-ישראל על-מנת להישאר בה, ועלינו להסתדר איתם.

שאלתי: כוונתך למסור את הכול לידם או לעשות שותפות אתם?

אמר: שותפות. חשוב שהם יהיו בתוך העניין ומעוניינים בו. השותפים יוכלו להיות .A. P, נובומייסקי כבעל-הזיכיון, ווייצמן כבעל-העניין מהצד הכימי. חיים חזר ואמר: את חלקי אמסור ל-.I. C. I או לך [אישית].

הנרי: או לממשלה הבריטית - זה היה נאה ומכובד מאוד.

שאלתי שוב: והגורם היהודי מה יהא עליו?

קיבלו הנחה של כניסת "בעל-התהליך" לשותפות.

חיים חזר על התנגדותו ל-A.P..יצא שיהיו רק שני שותפים: נובומייסקי וחיים.

הנרי שאל: באיזו פרופורציה? והציע 75 לתהליך, 25 לזיכיון.

מי ייכנס כמנהל מטעם חיים? התחילו מזכירים שמות: קיש[4], יוליוס סימון[5], ואן-וריזלנד[6].

הנרי שאל: אבל מי ימשיך במשא-ומתן בשמך, לאחר שתיסע לאמריקה? חיים אמר, שברגמן אינו בא בחשבון לתפקיד זה - הוא עילוי ככימאי, אך בענייני מעשה אינו מבין כלום. לבסוף פסק: משה!

זו הייתה אפתעה גמורה בשבילי.

הנרי אמר: מצוין!

גמרו שבבוא ברגמן יבררו תחילה את הצד הטכני ואחר-כך יתחיל המשא-ומתן המעשי על סידור המפעל.

מזה עברו לשאלת הנפט והאוקטן. התגיש בריטניה הזמנה כמו צרפת? הנרי מציע להפגיש את חיים עם קינגסלי ווד. תוך כדי שיחה טילפן הנרי לברר מצב אספקת הטולואין מבורניאו: מקור בלתי-מוגבל, אך יש שני קשיים: ההובלה והמטבע. בורניאו היא הולנדית ויש לקנות גולדנים כדי לשלם בעד הסחורה.

הנרי עודנו חי בזיכרון שיחת חיים עם הור-בלישה אשר הוא עצמו נכח בה. אמר לי שמעולם לא ראה את חיים כה מזהיר. הרביץ בהור-בלישה כהוגן והלה קיבל מוסר כתלמיד מרבו.

הנרי נגע בפעולתו של הופיין בלונדון. סר ג'ון קולקט מברקליס, אשר הנרי הוא חברו במועצת מנהלי הבנק, סיפר לו על שיחתו עם הופיין. הנרי סבור כי הופיין אינו הולך בדרך הנכונה. לא עלה בידי לברר במה, לדעתו, שוגה הופיין. הוא הזהיר בדרך-כלל מלתת אמון בקולקט. לדבריו, אינו ידיד לנו. היה אחד הראשונים שבישר לו בשמחה כי מתוכניתו של פיל לא יצא כלום. היה לו רושם שגם ידו של קולקט במעל.

כשיצאנו אמרתי אל חיים: מה קרה שהיית מוכן פתאום להסגיר את העניין כולו בידי.I.C.I. או למסור אותו לממשלה? הלא אין זו שאלה של שירות לבריטניה על-ידי הצעת איזה רעיון או מתן עצה טובה. מזה צריך לצמוח מפעל, מדוע נוציאו מידינו. אדרבא, נעשה ממנו מכשיר להגברת זיקתה של בריטניה אלינו. לא רק שאסור למסור את המפעל ל-.A.P או I.C.I. אלא שאם נצטרך להקים בשבילו בית-חרושת בחיפה (הנרי אמר ש-.A. P תהיה מעוניינת להקים את המפעל כסניף לבתי-הזיקוק שלה) שומה עלינו לדאוג שהמפעל יוקם דווקא בתחומו של יישוב יהודי, כדי ששליטתנו עליו תהיה שלמה וכדי שהבריטים יחששו שמא נפוצץ אותו אם יהיה ריב בינינו לבינם. ניתן בידינו כלי כזה - האומנם נוציאו מידינו? ליבי אינו שלם גם עם נובומייסקי, אבל כאן מוכרח הייתי לדגול בו. סוף סוף הוא ציוני. הן אתה עצמך, אמרתי, טוען תמיד יחד עם כולנו שלא ידענו לנצל את עזרתנו המדינית והכספית למפעלי החשמל והאשלג כדי להטיל עליהם פיקוח לאומי ממשי. והנה עכשיו עתה עומד על האבנים של מפעל חדש והנך מוכן להפקירו לגמרי, ללא כל טובת-הנאה בשבילנו! והן זהו המפעל שלורד ויר אמר עליו כי מי שיעשהו יתרום את התרומה הגדולה ביותר לניצחון בריטניה.

חיים הודה שצדקתי. התנצל שלא חשב על העתיד. הוא ראה את העניין רק כמיועד למלחמה זו בלבד. אמר: הרי אתה עכשיו בתוך העניין. נצטרך להתייעץ כיצד להבטיח את עניינינו.

חזרתי למשרד וסיפרתי על השיחה לבן-גוריון, בפי ולואיס. האחרון אמר מייד: הסוכנות צריכה להיות בעלת המפעל. בן-גוריון אמר: הרי זו גם שאלה של נקודה יישובית בהרים שממזרח לירושלים. הצעתי שנדבר שוב עם חיים על העניין בישיבת מחר בבוקר.

[---]

 

הערות