מתוך יומן העבודה                                                                            לונדון, 15.11.1939

 

בישיבת הבוקר מסר וייצמן דוח על שיחתו עם איירונסייד. ראש-המטה קיבלו בחביבות יתירה. שעתו הייתה דחוקה - לכתחילה קבע את השיחה ל-4 ואחר-כך דחה אותה ל-6. חיים מצאו לועס סנדביץ' ונראה היה שיש עוד לפניו ערב-עבודה ארוך במשרד.

כשפתח חיים בעניין ה-43 אמר הגנרל כי ראה ניירות בעניין זה, כי פסק-הדין טיפשי ופראי בעיניו וכי כבר הודיע לבארקר שיש להקטין את העונש ולשוב ולבקרו כעבור שישה חודשים.

חיים סיפר לו על מה שמאיים עלינו עכשיו. איירונסייד אמר שיודיע לבארקר לחדול מזה. כשדיבר חיים על הנשק שבידינו, אשר תמיד קודש להגנה ומחוץ למעשי הקבוצה הרביזיוניסטית לא שימש לפריצת גדר - אמר איירונסייד: ודאי שהיה ידוע שיש לכם נשק, שמעתי על זה מווקופ ומהיינינג. חיים השמיע דברים כדורבנות ביחס להשפעתם הממארת של מלקולם מקדונלד ושל הנציב.

איירונסייד תמך בו: משרד-המושבות, אמר, לא הייתה בו אף פעם ברכה רבה; עכשיו אין למלקולם בכלל מה לעשות - אין הוא בקבינט-המלחמה ולא נשארה לו דרך אחרת להבליט את עצמו אלא על-ידי עשיית צרות. על מקמיכל אמר שהוא מכירו כאדם חסר-ערך. גם ביחס לבארקר התבטא במקצת ביטול. "מה תאמר עליהם", אמר, "הם לקחו את אחד הבחורים של וינגייט ודנוהו למאסר-עולם! צריכים היו לתת לו .0 . D. S [מסדר השירות המצוין]".

חיים אמר שכל החתירה הזאת מכוונת בוודאי להכשלת עניין הצבא היהודי. אך מה יאמר מלקולם אם אנו נציע בריגאדה מארץ-ישראל - היוכל אז להתנגד?

איירונסייד חזר על דבריו הקודמים: הצבא היהודי קום יקום. הוסיף שאחת הצרות היא שהור-בלישה (My little chief, כפי שכינה אותו) הוא יהודי ומשום זה הוא נתון במצוקה. אף-על-פי-כן בוא יבוא העניין. הוא סבור שלא יעבור החורף בלי התקפת הגרמנים על הולנד או על בלגיה. בהתחלה תאיר להם ההצלחה פנים, אבל סופם לספוג מכות. ייתכן שבזה תיגמר המלחמה. אם לא תיגמר - היא מוכרחה לעבור למזרח ושם תהיה המערכה המכרעת. אז ירוכז במזרח צבא גדול ותגיע גם שעתנו.

בשיחה נוכח קולונל מקלאוד, מעין מזכיר לאיירונסייד. הוא ליווה את חיים בצאתו וברדתו במדרגות ואמר לו: טוב שדיברת בגילוי-לב כזה. הגנרל אוהב דברים ברורים. סיפר שהגנרל מחשיב מאוד את עניין התעשיות הצבאיות בארץ-ישראל. גם תוכנית זו נתקלה בהתנגדות, "אך אנו מוסיפים ללחוץ עליהם".

חיים מרוצה מאוד מיחסו של איירונסייד אליו ומתוצאות השיחה. שאלנו וחזרנו ושאלנו האם ברור שתינתנה הוראות נגד חיפושים ונגישות. חיים סבור שכן, אך הסכים שיש לחזק את העניין על-ידי שיחה מיוחדת עם מקלאוד.

חיים סיפר גם על שיחתו עם הדוכס מדבונשיר[1]. אמש סעד שוב על שולחנו. הדוכס עיין בינתיים ב"ניירות" - ראה את תיקי הוועידה הארץ-ישראלית ואת הדיונים שהביאו לידי הספר הלבן. התפלץ. לדעתו, אין לערבים case, והמדיניות של מלקולם מקדונלד היא עוול שאי-אפשר לסבול אותו. הוא הגיע למחשבה על התפטרות. אומנם השפעתו אינה מרובה, אך אם חיים סבור שהתפטרותו כמחאה נגד מדיניות הספר הלבן עלולה להועיל לנו, הריהו מוכן לעשות זאת. חיים הניאו ממחשבה זו: ההתפטרות לא תעשה עכשיו שום רושם בעוד שעל-ידי פעולה בפנים הוא יכול להיות לנו לעזר. הדוכס הוסיף לשאול אם לא כדאי לו לעורר את שאלת העברת ארץ-ישראל ממשרד-המושבות למשרר-הדומיניונים. הישוחח בעניין זה עם אידן? אומנם ארץ-ישראל אינה דומיניון, אך הנה גם ניופאונדלנד חדלה למעשה להיות דומיניון - היא נתונה תחת פיקוח ממשלת האימפריה ואף-על-פי-כן נשארת במסגרת משרד-הדומיניונים[2]. חיים ביקש להתייעץ בעניין זה.

חיים סבור שבמשרד-הדומיניונים תוכל השפעתן של דרום-אפריקה וקנדה להיות לנו לעזר. לעומת זה ספק אם יסכימו הדומיניונים לקבל את ארץ-ישראל לחברתם. ניימיר עורר ספקות: כניסה למשרד-הדומיניונים עלולה להחיש את עצמאותה של ארץ-ישראל במצבה הקיים - זאת אומרת כמדינה ערבית, אין לקוות לשום טובה מאידן. מוטב לדרוש העברה למשרד-החוץ. בן-גוריון הביע דעתו שהעיקר להוציא את ארץ-ישראל ממשרד-המושבות. הבעתי דעתי שאין כל סיכויים להוציא את ארץ-ישראל ממשרד-המושבות, אך כדאי שתתעורר הצעה על העברה למשרד-הדומיניונים כדי שתפעל כהפגנה נגד משרד-המושבות. אך אם נניח שהעניין מעשי, הרי יש לזכור שבמשרד-החוץ אנו עלולים להיות נתונים ללחץ עוד יותר חזק מצד מדינות ערב.

חיים סיפר גם על שיחתו עם לורד ויר[3] ועם עוד מומחה אחד ממיניסטריון-האספקה, בעניין הטולואין והשבחת הבנזין. לורד ויר החשיב את שתי התוכניות. על הטולואין אמר שמי שיוכל לספק לבריטניה חומר זה יתרום את התרומה החשובה ביותר להצלחתה במלחמה הנוכחית. חיים אמר שכל משאלתו היא שהדבר ייזקף לזכותה של ארץ-ישראל.

אחרי הישיבה הסביר לי חיים שוב וביתר פירוט את שתי הסוגיות הכימיות שהוא מטפל בהן. עניין הבנזין מכוון להעלאת ערכו האוקטאני (octaine value). אוקטאנים הם מעין ויטמינים של דלק, המעלים את איכותו. אחד היתרונות של אווירוני בריטניה על-פני יריביהם הגרמנים הוא שהבריטים משתמשים בדלק שערכו האוקטאני גבוה מזה של הגרמנים. אולם גם הבנזין של חיל-האוויר המלכותי אין בו כרגיל יותר מ-50 אוקטאנים, בשעה שאפשר להעלות את הבנזין ל-100 אוקטאנים ויותר. כיצד מעלים? בשתי דרכים. דרך אחת היא תוספת סממן שכשלעצמו אינו דלק, אולם בהתערבו בדלק הוא "מגרה" אותו ליתר פעילות, כדרך שסממנים ידועים מגרים את חושיו של אדם, אבל אין תוספת מלאכותית זו של חומר זר לברכה למנוע לאורך-ימים. החומר הנוסף הוא רעל חריף לאדם, הטיפול בו מחייב זהירות יתירה, קשה להינצל מאסונות בשעת המיזוג, וכל מאמץ יתר של המנוע המשתמש בדלק ממוזג בדרך זו עלול להביא לידי הפרדת התמזוגת [התערובת] שהיא סכנת מפולת לאווירון. לעומת זה, הדרך השנייה היא להוסיף לבנזין חומר-דלק אחר המכיל אוקטאנים למכביר ומעשיר את התמזוגת כולה. חומר-דלק נוסף כזה ניתן לייצר על ידי תהליך ההתססה שהמציא וייצמן בימי המלחמה העולמית לרגל תעשיית האַצֵטוֹן. אותו תהליך חדל זה מכבר להיות נושא לפטנט - הוא עכשיו נחלת הכלל, אך על-ידי ניסיונות שנעשו בשנים האחרונות ב"מכון זיו" ועל-ידי כימאים צרפתים אשר בלומנפלד[4], גיסו של וייצמן, קשור איתם, הותאם תהליך זה לחומרים חדשים, שלא ניסו לטפל בהם בדרך זו קודם. לשעבר היו נוהגים להשתמש בעמילן ובחומרי-מעבדה מסוג זה. עכשיו מצאו דרך להתסיס כל חומר סוכרי, כגון נופת, המצויה בכמויות עצומות ומשמשת אפילו לריצוף רחובות. אין העניין הזה קשור דווקא לארץ-ישראל, אם כי אפשר להשתמש למטרה זו בתפוחי-זהב. אך השאלה היא איזה מחיר יהיה כדאי לשלם בעד תפוחי-זהב שישמשו למטרה זו. הממשלה הצרפתית התקשרה כבר עם בלומנפלד בדבר הספקת בנזין משובח כזה. חיים מעוניין לעורר גם את בריטניה לכך. אין זה עניין של עסק בשבילו - רק שירות. פועל גם היצר להוכיח לבריטים את נחשלותם. הדבר עלול להגביר לאין שיעור את כושר מלחמתו של חיל-התעופה. רוזין, המומחה היהודי-גרמני הגדול לדלק, מלא התפעלות מהעניין. אפשר להעלות את ערכו האוקטאני של הבנזין עד 110, 115, 120. לורד ויר אמר שהקרבורטורים [מאיידים] של האווירונים הבריטיים יסבלו רק עד 100. למעלה מזה תהא "הכלה יפה מדי" - יהיה צורך להתקין קרבורטורים חדשים. גם הרמת הבנזין עד 100 היא דבר עצום.

אשר לטולואין, הרי זהו עניין ארץ-ישראלי מובהק. הכוונה היא למצות את השמן הזה, המשמש לתעשיית חומרי-נפץ מסלעי הביטומן שבמדבר יהודה. המקור היחיד כיום לטולואין טבעי הוא בבורניאו. ההובלה משם קשה ויקרה. אפשרי מיצוי טולואין מפחם, אך זהו תהליך יקר ביותר (מהפחם אפשר להפיק טולואין בשיעור אחד לאלף). לפי הידיעות שקיבל חיים מפרופסור אנרי שעשה ניסיונות במעבדתו בפאריס לגבי הביטומן הארץ-ישראלי על יסוד הניסיונות המוקדמים של "מכון זיו" אפשר להעלות את תפוקת הטולואין מאבן זו עד 20 למאה! גם אם התוצאה הממוצעת תהיה חמישית מזה יכולה התעשייה הארץ-ישראלית להיות השלטת בענף זה "אנו נהיה אדוני המצב" - אומר חיים. על זאת אמר לורד ויר, כי מי שיבצע זאת יהיה המסייע הגדול ביותר לניצחונה של בריטניה.

אם כך הדבר, אמרתי, הרי זה עשוי להיות דבר כביר-ערך בשביל עתידנו. מי יבצע זאת בהיעדרך - הרי אתה עומד לצאת לאמריקה! אתה חושב להביא הנה את ברגמן[5] להשלמת הצד הכימי ואת נובומייסקי[6] בתור בעל הזיכיון לניצול המחצבים באותו שטח, אבל מי ינהל את המשא-ומתן עם הממשלה הבריטית וידאג להבטחת עניינינו?

חיים ענה: הנרי מלצ'ט יטפל בדבר בשמי. כבר דיברתי איתו.

מאוד לא נחה דעתי. הן מלצ'ט זהו .I. C. I! [התעשיות הכימיות האימפריאליות].

הוא יטפל בעניין לא מטעם.I. C. I אלא כאדם פרטי. הלא אנו מעוניינים לקרבו.

ודאי שאנו מעוניינים לקרבו, והוא ציוני טוב אם גם אין לסמוך על שיקול-דעתו, אבל בעיני הממשלה הוא.I C. I  בתוספת נופך של "בעל-הון יהודי". אין אני רוצה שתזדהה בעיני הממשלה עם אילי-הממון היהודים.

טוב, נחשוב על העניין. הנה אני הולך מחר אל הנרי [מלצ'ט] לשיחה על כל הדברים האלה, תבוא גם אתה.

[---]

ביררתי עם מרטין רוזנבליט את עניין חליפת-המכתבים בין ברלס לבין אנשינו בברלין וההאשמות שטפלו הללו על ברלס. לאחר שיחתי הטלפונית עם ברלס מאמסטרדם הוא הודיע לברלין את מצב הדברים לאשורו - שאין תקווה לאישור המועמדים לעלייה מלפני המלחמה וניאלץ לתת את הרישיונות לפליטים הנמצאים בארצות אחרות. ברלין ענתה בצעקה היסטרית ופירשה את מכתב ברלס כאילו זוהי החלטה שלנו להפקיר את שארית הפליטה בגרמניה ולהעדיף את הפליטים שמחוץ לרייך. היה להם רושם כאילו עם הממשלה הכול מסודר ואם חל שינוי, הרי זה בעטיה של הסוכנות. ליצירת רושם זה סייע, כנראה, דויד מ"העברה" היושב בטרייסט ומפיץ ידיעות על המצב על דעת עצמו. המכתבים מברלין מעידים מכל-מקום על מצבם הנפשי של אנשינו ועל גודל האסון אם יציאת אותם המועמדים לא תסודר.

בן-גוריון היה אחר-הצהרים אצל מקדונלד ובערב נתאספנו אצל חיים בדורצ'סטר לשמוע דוח. הוא לא ביקש רחמים על ה-43 אמר שבחיי היהודים יש עכשיו דברים יותר נוראים ממאסר 43 בחורים לעשר שנים על לא עוול בכפם - אלא הזהיר את הממשלה על תוצאות פירוק הנשק מעל היהודים אשר נציגיה בארץ זוממים עתה. הממשלה תישא מעתה באחריות ישירה לשפיכת דם יהודי בארץ. חיים התרשם מאוד מאופן הצגת העניין על-ידי בן-גוריון.

באו אורד [וינגייט] וגסטטנר. זהו יום ד' בערב - פגישתנו השבועית אצל ויקטור קזליט. הפעם ויקטור לא היה. השיחה חזרה לציר הישן - הצעת בריגאדה מארץ-ישראל, כדי לסתור את קטרוגו של מלקולם בשטח המדיני ואגב כך להכשיל את המזימות נגד ה"הגנה" בארץ.

אורד חלק בתוקף על הצעת הבריגאדה: צריך להציע דיביזיה. בריגאדה אינה יחידה עצמאית, זהו פלג גוף בלתי-מוגדר. דיביזיה היא חטיבה שלמה בפני עצמה, המכילה את כל סוגי הנשק ומהווה כוח היכול להיכנס לכל חזית בלי להיזקק לעזרה או להשלמה. לצאת בסיסמה של בריגאדה פירושו של דבר לדון מלכתחילה את המפעל הצבאי היהודי לחצאיות ולאי-עצמאות. הכרחי הדבר להציע דיביזיה ולעמוד על כך שתהא דיביזיה יהודית ולא פחות מזה. כמה היא דיביזיה? שאלנו. בזמן מלחמה 15,000, אם היא מלאה, אמר אורד.

אמרתי: לא יעלה על הדעת שנוציא מארץ-ישראל 15,000 בחורים כדי שיישלחו מי יודע לאן.

אורד בטוח כי עד שתתארגן הדיביזיה כהלכה יעבור זמן רב ועד אז "תגיע המלחמה למזרח".

אמרתי, שביטחונו זה אינו מספיק כדי שנציע הצעה רשמית אשר אין בידינו למלאה בכל התנאים. השאלה היא גם כיצד תתקבל ההצעה בציבור שלנו, בייחוד כשאנשינו מושלכים לבתי-כלא בעד נשיאת נשק.

בן-גוריון שאל את ניימיר לשורש רעיונו בדבר הצעת הבריגאדה [---]. לואיס טען שהעיקר הוא שהסוכנות תציע השתתפות צבאית במלחמה ב ש ם  ה ע ם  ה י ה ו ד י  כדי לגאול אותנו מחרפת ההתפוררות וההיטשטשות בגדודים צ'כים ופולנים, לליגיון הזרים בצרפת ובפלוגות-עבודה של פליטים בבריטניה; ואף כדי להבליט עצמנו כיהודים בארץ-ישראל ולא כפלשתינאים סתם. בן-גוריון אמר: אם בשם העם היהודי -מדוע רק מארץ-ישראל?

איחדתי את שני הדברים והצעתי נוסחה: דיביזיה מארץ-ישראל ומארצות אחרות בשביל ארץ-ישראל וחזיתות אחרות.

הוסכם שזאת נציע.

[---] הברקתי לירושלים כי לרגל הידיעות החמורות שקיבלנו מברלין הננו פותחים משא-ומתן חדש עם הממשלה בשאלת מתן הרישיונות המוחזקים בגרמניה למועמדים הגרמנים שמלפני המלחמה.

[---]

 

הערות