[1] מכתבים 10 ו-21, שנשלחו בדואר הרשמי ונקראו ע"י הצנזור הבריטי.

[2] רוזה ושלמה גינצבורג (גינוסר). ש' גינצבורג - בן אשר גינצבורג (אחד העם), ממקימי האוניברסיטה העברית י-ם. רעייתו רוזה - בת מרדכי בן הלל הכהן, אחות חנה ודוד, עו"ד עצמאית. אישה ראשונה שקיבלה רישיון עו"ד בא"י.

[3] ד"ר ישעיהו אביעד (וולפסברג). רופא ילדים בקופ"ח ירושלים. פובליציסט. חבר הווה"פ של "הפועל המזרחי". לימים שגריר ישראל בשוודיה. רעייתו – שרה.

[4] מֶטַה פְלַנְטֶר, עובדת המח' ליישוב יהודי גרמניה בסוכנות היהודית. ידידת משפחה.

[5] עצורי רפיח שבתו רעב במחאה על איטיות שיחרורם. בקיבוצים שבהם נערכו המעצרים ב"שבת השחורה" נמנעו הנעצרים מהזדהות כדי להקשות על הבריטים לאתר חברי פלמ"ח ומפקדים ב"הגנה". שלטונות מחנה רפיח הבטיחו, כי העצורים שיזדהו ישוחררו תוך 48 שעות, אך למרות שהזדהו כ-600, שוחררו רק מעטים. שביתת הרעב נפתחה ב-15.7.1946 בערב. עצורי לטרון הצטרפו לשביתה למחרת וב-17.7 התקיים שבתון כללי של היישוב לאות הזדהות עם עצורי רפיח. ר' מכתב 35 הע' 3.

[6] שטנר. חבר עין-חרוד. חבר הנהלת הוועד הלאומי. נעצר תחילה בעתלית וברפיח.

[7] חברי הוועד הלאומי שבתו רעב פעמים מספר במחאה על מדיניות ממשלת בריטניה כלפי היישוב.

[8] פנחס ריקליס. מנהל ומורה בביה"ס בית-הכרם בירושלים.

[9] ג'ון קמחי. עיתונאי יליד שווייץ. ישב בלונדון. בשנות מל"ע-2 כתב צבאי של "רויטרס", "אובזרוור" ועוד במזה"ת. עורך השבועונים "טריביון", "ג'ואיש אובזרוור" ו"מידל איסט רוויו". על תיווכו להפגשת וייצמן עם הנציב ר' מכתב 25 הע' 1. כינויו במכתבים: רד"ק (ע"ש ר' דוד קמחי).

[10] הכוונה לממשלה הבריטית בלונדון, לעומת מימשל המנדט בארץ-ישראל.

[11] שרה אביגור, רעיית שאול. מוותיקות קבוצת כנרת.

[12] על נסיעת הבן עמי לאנגליה ללימודי רפואה כתבה אמו ביומנה: "עמי עזב הבוקר סר וזועף אף שכלפי חוץ שמר על הופעה של בן-טובים צעיר ונאה, לפחות היה בנו של לורד בריטי" (גולדי יוסף, 16.7.1946, עמ' 202).

[13] במאמר הראשי של פ"פ מ-15.7.1946, "שום קוויזלינג", נאמר בין השאר:

אף שבהודעת הממשלה נטען, שהמיבצע כוּוַן לא נגד יהודי א"י בכללותם, אלא נגד קבוצה מתוכם, הרי העובדה שמי שנעצרו היו הנציגים הנבחרים לא רק של הבית הלאומי, אלא גם של התנועה הציונית העולמית, ולא רק מנהיגי הציונות, אלא גם הדוברים המוכרים של יהדויות העולם כולו, הייתה חייבת להישקל לפני מעשה. [...] "ספר לבן" - אותו צבע מובטח של תום וחפוּת - הובטח במטרה להוכיח את ההאשמות. קל להכפיש. להביא הוכחות ממשיות קשה יותר [...] בשעה שנדרשים החישובים האחראיים מכל, מנועים חברים בולטים של הנה"ס מלשוב ארצה. אחרים עצורים פה. הממשלה חייבת לשאת-ולתת עם היהודים. [...] ד"ר וייצמן נועד עם הנציב העליון, אך לגיבוש המדיניות הציונית דרושה השתתפות חברים אחרים של ההנהלה. אפשר שבחוגים מסוימים רווחת תקווה, כי יימצאו אחרים אשר יבואו במקומם של מי שנמצאים בתוך גדרות תיל. צריך שייאמר מייד, כי זו אשליה. לעם היהודי בא"י אין שום קוויזלינגים.

[14] .W.E הוא ולטר איתן; עלה מאנגליה ב-1946 והצטרף לסגל המח' המדינית של הסוכנות. אחרי "השבת השחורה" ומעצר המנהיגים התמנה לראש לשכת עיתונות ומודיעין שהוקמה ע"י המחלקה. כינוייו במכתבים: ו'; וולטר; איתן; אביתר. במכתבו, שהתפרסם בשמו המלא בפ"פ, 12.7.1946, נדרש ו"א לכתבה ביומון הבריטי "טיימס", שבה נאמר כי "בחיפוש שנערך במשרדי הסוה"י בירושלים נמצאו מיסמכים המוכיחים קיומו של אירגון ביון, שפעל ברחבי המזה"ת". ו"א מבהיר, כי קיום זה "היה ידוע לשלטונות היטב וזה מכבר, ואומנם ה'טיימס' עצמו, בכתבה מיוחדת שפירסם אך לפני חודשים מעטים, העלה על נס את איכותו של ארגון הביון הזה", אשר בשנות המלחמה קיים בחיפה משרד משותף עם הביון הבריטי, שתיחקר פליטים יהודים שהגיעו ארצה מאירופה הכבושה ושירת באופן זה את הפעילות הצבאית האסטרטגית והטקטית של בעלות-הברית. זאת ועוד:

הביון הבריטי בסוריה שבשלטון ממשלת וישי הושתת במידה נרחבת על דוחות של סוכנים שגויסו מטעם הסוכנות. אחד מהם [טוביה ארזי] נשבה בידי שלטונות וישי, נפצע בתוך כך ועתה הוא מתרפא בארה"ב [...] הסוכנות השיגה מידע חשוב על המצב בארצות רבות במזה"ת בשביל מחלקות שונות של הביון הבריטי. רק לפני שלושה שבועות התקשרו השלטונות הבריטים עם אחד מעובדי המחלקה המדינית של הסוכנות בבקשה ליהנות משיתוף-פעולה בנושאי ביון מסוימים [בפרשת חטיפת הקצינים הבריטים ע"י אצ"ל ב-18.6.1946, ולפיכך] אין שום הצדקה שהיא להתרשמות הסנסציונית, כי אירגון ביון, שלא היה ידוע עד כה, נחשף כתוצאה מהחיפוש שנערך בבניין הסוכנות.