מתוך יומן העבודה                                                                            לונדון, 11.11.1939

חיים חזר אמש ממסעו השני לשווייץ. בבוקר התאספנו אצלו במלון לשמוע דין-וחשבון. היריעה הייתה הפעם הרבה יותר צרה, אך מעניינת מאוד. הוא מילא את השליחות הטכנית בהצלחה - קיבל תשובה על רוב השאלות של משרד-המלחמה בקשר למלחמה הכימית. בסעיף אחד - אמצעי-ריפוי של הנפגעים מהתקפות גזיים - הגיע באמצעותו של כימאי ראשי בבית-חרושת גדול לתרופות לגילוי חדשות שלא היו ידועות בבריטניה. חיים הוסיף לברר גם את תוכניותיו שלו - חרושת הטולואין והשבחת איכותו של הבנזין. וילשטטר עבר על תוכניות אלו ואישר את נכונותן הגמורה. אצל וילשטטר נתקל חיים במעשייה מעניינת מאוד. יום לפני ביקורו היה אצל וילשטטר הרופא הגרמני המפורסם ז., רופאו של היטלר. זה נשלח על-ידי משרד-החוץ הגרמני לשווייץ, בשל קשריו הטובים באותה ארץ, יברר את האפשרות של ניתוק צרפת מבריטניה והבאתה לכריתת שלום נפרד עם גרמניה. עצם העובדה שמשרד-החוץ הגרמני חושב ברצינות על אפשרות כזו מעידה באיזו בערות ואשליה עצמית שקועים מנהלי המדיניות הגרמנית. וילשטטר הרצה לפני אותו רופא על המצב במדינות המערב - החלטתן התקיפה של שתי הממשלות להילחם עד חורמה, ההכנה הטכנית העצומה, הלך-הרוח של האוכלוסים. כל אלו היו תגליות בשביל האורח. התברר מדבריו, כי גם היושבים ראשונה במלכות היטלר אינם קוראים עיתוני-חוץ וחיים בעולם של דמיון ביחס לנעשה מחוץ לרייך. הרופא סיפר על אכזבה מרה מרוסיה הסובייטית, השוררת בחוגו של הפירר - לא רק מבחינה צבאית ומדינית אלא גם מהצד הכלכלי זוהי משענת קנה רצוץ.

את נסיעתו לאמריקה דוחה חיים לסוף החודש. הדחייה אחרונה היא זאת?

אחר-הצהרים הרצאה בקלוב אנגליה-פלשתינה על ארץ-ישראל במלחמה.