מתוך יומן העבודה                                                                         לונדון, 10.11.1939

הגיע מברק בחתימת דוב [הוז], רמז ושפרינצק: החליטו על נסיעת שמואל דיין ללונדון, בטוחים שיועיל לנו בפעולה להצלת ה-43. עניתי שכל מה שיוכל לעשות כאן זה לדעת מה נעשה כבר ומה עומד להיעשות. אם עוד היה טעם בנסיעת מישהו כדי למסור לנו פרטים עובדתיים אשר עד עכשיו לא הגיעו אלינו - הרי צורך זה יסופק בהחלט על-ידי בן-גוריון.

ישיבה קצרה עם בפי, לואיס וארתור: בפי נפגשה אמש עם אוליבר הארבי. סיפרה לו על עניין ה-43. הארבי לא ידע מאומה, לא שמע מאומה. משמע שהליפאכס לא עשה דבר, כפי שאפשר היה לשער. הסיפור עשה רושם על הארבי. עצתו הייתה רק אחת: לעורר רעש בפרלמנט על עניין זה ועל כל תעלולי מלקולם מקדונלד. בפי טענה: ידידינו לא ירצו לצאת בימים כאלה לריב גלוי עם הממשלה. תשובת הארבי הייתה שהדברים לא יגיעו לריב גלוי - מלקולם יירתע בראותו כי מאיימת עליו התקפה רצינית. הארבי הזהיר, כמובן, שלא לקשור את שמו עם פעולה כזו.

למעשה הלכנו כבר בדרך זו: באמצעות ראשי הלייבור, ארצ'יבלד סינקלר וקזליט. אך לעת-עתה אין לראות שמלקולם מקדונלד נרתע.

אחרי הישיבה שוחחתי עם בפי בשאלת נסיעתו של חיים לאמריקה. הוא נוסע בלי עזרה. מלוויו אינם באים בחשבון כמזכירות אמיתית. יש צורך באיש חרוץ ונאמן, שיוכל לשמש מקשר עם חוגים שונים, ירשום שיחות חשובות ויודיע לנו על הנעשה, ידאג להתמדת הפעולה וישמור מפני תקלות. ההצעה היא שארתור לוריא ייסע עם חיים לאמריקה. ביקשתי את בפי לדבר בעניין זה עם חיים.