מתוך יומן העבודה לונדון, 9.11.1939
מברק מירושלים: בן-גוריון יוצא היום ללונדון. התוצאות החמורות של עניין ה-43 מחייבים התייעצות דחופה איתנו. רצונו גם לראות את חיים לפני צאתו לאמריקה.
[---]
הגיע מברק מברני [ג'וזף]: הייתה להם שיחה עם מילס בשאלת שיירי המיכסה הקודמת. מילס מצידו מוכן להסכים לעליית נוער מגרמניה ובלבד שיצאו משם בלי עזרת הממשלה הבריטית. ברני סבור שעמדה זו עומדת בסתירה לעמדת מ. מקדונלד שנוסחה במכתבו האחרון אלי. סברתו זו נכונה בהחלט. בראיון שיהיה לנו היום עם מלקולם נטפח את הדבר על פניו. להלן מציין ברני כי המספר שביקשתי בשביל פליטים אינו מספיק. טענה זו הפליאתני: מירושלים טלגרפו לי, בחתימות גרינבוים ודובקין, לדרוש אלף רישיונות. אני לא דרשתי שום קצבה - דרשתי רק מתן סמכות לנציב לתת לנו מיכסת רישיונות לפליטים - אבל נכון שנקבתי מספר, והמספר היה אלף ועוד מאות אחדות! עכשיו מתאוננים בירושלים שלא דרשתי די! ולבסוף הפתעה גמורה: בירושלים הגישו דרישה לשדיול של 1900 רישיונות: 300 מקצועיים, 200 [ציונים] ותיקים, 1400 חקלאים. תאריך ההגשה 27 באוקטובר. תאריך המברק 8 בנובמבר. מדוע לא הודיעו לנו עד עכשיו? מוכרח הייתי לשלוח מברק של תרעומת.
שיחה עם בפי [דגדייל]. הסחתי את חרדתי למצבנו: קולנו מושתק. מה לעשות כדי שיישמע? הנה יצא הספר הלבן על נוראות דאכאו. מקדונלד טוען שאנו מנצלים את המלחמה כדי להכשיל את הספר הלבן, אבל הנה ממשלת הוד מלכותו מנצלת בספר הלבן החדש את ייסורי היהודים לטובת ענייני המלחמה. כיצד להוקיע זאת? הוא הדין לגבי פעולת חיים. הממשלה מנצלת אותו ואין אנו מקבלים שום תמורה. לא רק שאין שום שינוי לטובה במדיניות הקבועה כלפינו, אלא גם את הפורענות המתרגשת עלינו - חוק הקרקע - טרם הצלחנו למנוע. מלבד "הרושם" שיש לחיים כי אין ליבו של הליפאכס שלם עם הגזירה, וה"רושם" שיש למנהיגי הלייבור כי אין הדבר לרצון לראש הממשלה - אין בידינו מאומה. שני הרשמים ייתכן שהם נכונים, אבל אין הם מצטרפים לפעולה ממשית נגד מקדונלד, החופשי להמשיך בשיטתו. יתר על-כן, אין אנו יכולים להסתפק רק במניעת צרות חדשות, עלינו לגשת לבניין דעת-קהל לטובתנו לקראת השלום. נעשה רשימה של 100 איש - מדינאים, עיתונאים, אנשי-מחשבה ונשוחח עם כל אחד מהם על ענייננו. שיחה תגרור שיחה. יתגלו אנשים חדשים, אולי נצליח ליצור רשת של בעלי-השפעה לטובתנו. כל מי שיש אלוהים בליבו מחבר עכשיו תוכניות לתיקון העולם. אותנו אין מזכירים בהן. נשים לנו למטרה לחדור למוחותיהם של בעלי התוכניות. אולי יימצאו כאלה שהעניין ייקלט במוחם וישא פרי.
קיימנו התייעצות לפני השיחה עם מקדונלד. הבעתי חשש שמלקולם ינסה להתמקח: ייתן לנו מיכסה לפליטים אם נפעל נגד ההעפלה. על כל הצעה כזאת נענה בלאו מוחלט. ניימיר התחיל שופך את כל חמתו, שצף קצפו ומר רעלו על מלקולם, ונתן לי שיעור: הנה כך הייתי מדבר עם הממזר! אמרתי שאם לחרף ולגדף - אין כל טעם ללכת לשיחה. ואם הכוונה להשיג משהו - צריך לקבל את גזירות הנימוס. לעומת זאת, הצעתי שלא נבוא לפניו בתחנונים. הוא כבר נתן תשובה שלילית ותו לא, כי להוסיף ולבקש רחמים הרי זו פשוט השפלה. רוזנבליט ואחרים לא הסכימו - יש לטעון ולטעון, כי העניין הוא הצלת נפשות ואין לעמוד על הכבוד. ניימיר הציע שנקרא לו קטעים מה"טיימס" - על סיסמת הנאצים בוורשה: לכו לארץ ישראל או לתוך הוויסלה! ועל היהודים שיצאו ברגל, מוכי-ייאוש, מפולין הגרמנית דרך פולין הסובייטית לאודסה על-מנת להפליג משם לארץ-ישראל.
לשיחה עם מקדונלד הלכנו אני וברודצקי. מלבד מלקולם נכחו דאוני והמזכיר הפרלמנטארי, השיחה הייתה יגעה. חששותיי נתבדו. מלקולם לא ניסה להציע לנו שום קנוניה. פתח בהודעה כי לאחר עיון הגיע למסקנה הקודמת - הפסקת העלייה חלה גם על הפליטים. האם תחודש העלייה החוקית בעונה הבאה? - הדבר תלוי, ראשית, במידות העלייה הבלתי-חוקית, ושנית, במצב הכלכלי. גם על מקדמה על חשבון העונה הבאה אין לדבר עכשיו, מפני אותו קושי, פוליטי וכלכלי. לפי ידיעות שקיבלה ממשלת ארץ-ישראל מהסוכנות ישנם 50,000 איש ביישוב העברי הזקוקים לסיוע. סיכויי יצוא ההדרים הורעו. הוא קיווה לאיזה סידור לגבי הספקת אוניות, אך נראה שהדבר קשה יותר מששיער. יש אפוא לחשוש שהמצב הכלכלי עוד יורע.
לא היה ברור מדוע שמר הודעות אלו לשיחה מיוחדת ולא כתב את תשובתו השלילית במכתבו האחרון.
ענינו כי יש צורך בעלייה גם בימי חוסר-עבודה. הודעתי כי חברינו בארץ הגישו דרישה לשדיול ומסרתי את המספרים. נעץ את ציפורניו בטרף זה: כיצד אפשר לדרוש עלייה עובדת כשמספר המובטלים כה רב. אמרתי שיש כספים מיוחדים לקליטת פליטים. טען: כלום לא מצווה היא להקדיש כספים אלה להקלת חוסר-העבודה הקיים. הוא הפליג בכיוון זה והתחיל טוען כי אומנם אין הממשלה מתערבת במשק הכספים שלנו, אך ספק בעיניו אם אסור לה להביע דעה בעניין זה, שהרי היא נושאת באחריות וכו'.
הפסקתי אותו בהצגת שאלה פורמאלית: המותר או אסור לנציב לתת לנו מיכסה בשביל פליטים? המותר או אסור לו לתת לנו מקדמה על חשבון המיכסה הבאה? הוספתי כי על עניינים כלכליים נדבר בארץ-ישראל - כאן באנו לברר את הצד העקרוני.
הוא רגז מאוד על שלא ניסיתי לענות על טענותיו הכלכליות והוכחתי כי אין לי כל רצון לדון איתו בעניינים אלה. עוד בוועידת סנט-ג'יימס למדתי את תנועות פניו - כשהוא רוגז מאוד מתחילים שרירי לחייו להתנועע וכולו מאדים - כזו הייתה ארשת פניו הפעם. כבש את יצרו וענה: התשובה לשאלה הראשונה שלילית לגמרי, התשובה לשאלה השנייה כמעט שלילית, אבל לא לגמרי. יש טעמי-התנגדות פוליטיים גם לעניין המקדמה, אך אם תוכיחו לנציב שיש יסוד כלכלי לדרישה, אפשר יהיה לעיין בדבר; מה תהיינה תוצאות העיון לא אוכל להגיד.
לחצנו מאוד בעניין שיירי הרישיונות בגרמניה. הוא היה בשלו. טען שעלולה להתעורר התנגדות ציבורית להעלאת אנשים מארצות אויב. הודעתי מה ששמענו מירושלים - לא הזכרתי את שמו של מילס; אמרתי כי בממשלה שם אין התנגדות לעליית נוער מגרמניה, אם נצליח להעבירו קודם לארץ נייטראלית. מלקולם טען שהדבר לא ייתכן - הוא הודיע לממשלת ארץ-ישראל את עמדתו בדברים ברורים - ודאי נפלה כאן אי-הבנה. הם יבררו את הדבר.
בסוף השיחה שאלתי את שאלתי הקבועה: מה בעניין חוק הקרקע? מלקולם אמר: שום חדש, טרם עיינו בזה, לפני שנעשה משהו אודיעך.
[---]
