מתוך יומן העבודה                                                                      הולנד, 28.10.1939

בבוקר יצאתי יחד עם ליאו הרמן ברכבת מוויקטוריה לברייטון. משם ברכבת קטנה לשירהאם -אחד מנמלי-האוויר לאורך חוף הדרום, על-מנת לטוס לבריסל ולאמסטרדם (לא השגנו מקום באווירון הטס ישר לאמסטרדם). בדיקת המכס והניירות נמשכה כשעתים - לא מרוב קפדנות אלא מאיטיות. לא הורשינו לקחת איתנו שום עיתונים וניירות. הפקיד הבודק הביט בפנים זועפות גם על הספר הצרפתי שהיה בידי Madame Curie ואמר כי על-פי דין גם זה אסור, אך למעשה הוא מוכן ללמד היתר. לקחתי איתי את הטופס המלא של הדוח שלי, בשביל בריסל ואמסטרדם, אך לנוכח הביקורת שלחתיו בדואר חזרה ללונדון. (נוסח מעובד של הדוח, בהשמטת מספר פסקאות, נשלח כחוזר לכל ההסתדרויות הציוניות הארציות.) היה יום גשם וסערה והאווירון טולטל נמרצות. בבריסל פגשונו באווירודרום שטוף הגשם טורצ'ינר[1] ואקסלרוד (הראשון תובע ידיעות והשני משווע לסרטיפיקט של בעלי-הון - כל עוד כספו בידו נפשו ונפשות משפחתו לו לשלל, כי אימת היטלר על הכול). כיוון שהאווירון התאחר עקב הסערה שהינו איתם רק דקות מספר. עד בריסל טסנו באווירון בריטי, מבריסל ואילך בבלגי. שוב ייסורי טלטלה, סוף-סוף הגענו לאמסטרדם אחרי 4. באווירודרום פגשונו הרצברג[2],: אבלס[3] (מנהל קרן היסוד) ומזכיר ההסתדרות הציונית. הובילונו למלון והודיעונו כי ב-6 יתכנס במלון המרכז הציוני וב-8 הפתיחה החגיגית של הוועידה הציונית השנתית באולם-הקונצרטים הגדול. כששאלתי לתומי באיזו לשון עלי לדבר - כדי להתכונן - הודיעונו כי הערב לא אדבר כלל וספק אם יינתן לי לדבר גם מחר, בישיבות הרגילות של הוועידה. חוק הוא בהולנד שהדיבור באסיפות פומביות אסור לזרים פרט לאלה המקבלים רשות מיוחדת. מעשה באמיל ואנדרולדה[4] שבא להספיד את קאוטסקי[5] בלווייתו ולא ניתן לו. הבינותי מהרצברג שהם סבורים שאילו ביקשו רשות בשביל הערב היו מסרבים להם והוא מסופק אם כדאי להם לפנות לשלטונות ביחס למחר.

נתכנס המרכז הציוני - כתריסר גברים, בכללם "פועלי-ציון" ו"מזרחי" -ואישה אחת נציגת ויצ"ו (ההסתדרות הציונית בהולנד אחידה). הרציתי כשעה וחצי על העניינים המדיניים והצרכים הכלכליים ועניתי על כמה שאלות. באותו מעמד אכלנו כולנו ארוחת-ערב חטופה ומהמלון נסענו לאולם-הקונצרטים - אולם מפואר וכבד-קישוטים. התכנס קהל של 1500 ומעלה, הבמה הגדולה הייתה למושב למאות בני-נוער - נערים ונערות יהודים נפלאים כמו בכל ארץ. בין היושבים אל שולחן-הנשיאות יעקובוס קן[6], חגיגיות המעמד - בשל היות הוועידה ה-40 במספר. היושב-ראש מרינוס קן[7], העומד להיבחר בוועידה זו לנשיא במקום הרצברג שהסתלק מהתפקיד לאחר שמלאו חמש שנים (לדבריו, משום שדי לו ואין זה לפי המסורת להאריך במשרה יותר משלוש שנים, ולדברי אחרים מפני שאין התאמה בינו לבין חבריו, כי הוא נתקרב להנהלה בעוד שהללו נאמנים למשנתו של דה-לימה[8]). הנואם הראשי היה הרצברג: נאום ארוך ורחב-מידות על התפתחות הרעיון והמפעל הציוני במשך ארבעים שנה, שנקרא בהתרוממות-רוח רבה. לא הבנתי מאומה וכששאלני הרצברג אחר-כך אם הבינותי משהו אמרתי: רק את הטון. לפני הרצברג ואחריו היו כמה וכמה נאומים: של היושב-ראש, של יעקובוס קן, של פרופסור אורנשטיין[9] מאוטריכט, של נשיא קהילת אמסטרדם ואחרים - תוכנית כבדה ומסורבלת. הילדים שמאחורי פיהקו, "התמתחו", התלחשו והתלוצצו. היה גם חלק נגיני וספרותי. בריטון אחד לא רע, חלק משובע ומבהיק בשחור הפראק ובצחור הכותונת, שר בהתלהבות "בלי סוליות נעלים". אחותו של הרצברג דיקלמה לא בלי כישרון פרק מ"אוטואמנסיפציה" ופרק מישעיהו. סיימו ב"התקווה".

אחרי האסיפה נתכנסתי עם חבורת השליחים הארץ-ישראלים, רובם אנשי הקיבוץ המאוחד, בכללם משה כצנלסון[10], שארו של ברל, המנהל כאן חוות-הכשרה (נוכח בישיבת המרכז הציוני והיה לי לעיניים בסבך העניינים הציוניים המקוריים), פינו גינצבורג[11] מרמת-הכובש, מכס צימלס[12] מיגור ואחרים. סיפרתי מהנעשה בארץ עד אחר חצות. בחורים מצוינים.

מפינו שמעתי כי הקשר הטלפוני עם ברלין נפסק לפני ימים אחדים וספק אם יתחדש. הידיעות האחרונות היו על משלוח עסקנים מוינה ומפראג, בתוכם איש מהחלוץ, ללובלין כדי להכין במשך מספר ימים תוכנית ליציאת יהודים בהמון לאותו חבל. היציאה מגרמניה להולנד נמשכת וועד-הפליטים באמסטרדם מטפל בשילוחם לכל קצות תבל. בימים אלה שלחו אונייה מיוחדת לקדיס, ובה 100 איש שיעברו שם לאונייה איטלקית ההולכת לצ'ילי. הוצאות הנסיעה לאיש 100 לא"י - 10,000 לא"י הוצאות נסיעה בלבד! הג'וינט, התומך בפעולה זו, מסרב לחלוטין לתת כספים לעלייה ב' שלנו. פינו מבקש שאדבר על ליבו של קרמרסקי[13] שמהכספים המתגייסים ממקורות מקומיים יינתנו סכומים לעלייתנו, ועל הג'וינט יועמס חלק יותר גדול מהוצאות ההגירה "הכשרה" לארצות הים.

הערות