מתוך יומן העבודה לונדון, 25.10.1939
[---]
ישיבת המשרד הפוליטי. סוף-סוף ביררנו מה אמת בטענת רדינג שנציגינו ידעו על פלוגות-העבודה ולא מחו. ברודצקי סיפר כי רדינג הזכיר את העניין באחת מישיבות המועצה [הבריטית לעזרת פליטי גרמניה], אך לא בעניין השייך למועצה או בעניין המחייב את המועצה לקביעת איזו עמדה, אלא רק לאינפורמציה פנימית וסודית. ממילא מובן שלא היה שום ויכוח. אין זה נכון מצידו לנצל את שתיקת ברודצקי כאישור הסוכנות לעניין. ניימיר ציין, כי העובדה היא בכל-זאת שנציגינו ידעו ולא הגיבו.
מסרתי על תוצאות שיחתי עם מרכס בעניין המגבית, ועוררתי את שאלת הצעדים להכנתה. בקשטנסקי התנער ואמר, שאם ללכת למגבית קרן היסוד לאחר הפסקה של כמה שנים, יש ללכת בגדולות. המטרה צריכה להיות לא 100,000 אלא רבע מיליון. יש להשקיע עבודה רבה. צריך לחלק את בריטניה ל-12-10 מחוזות ובכל מחוז להושיב שליח מארץ-ישראל שישב שם בקביעות כל זמן המגבית ויקדיש זמנו לשיחות במסיבות קטנות ועם אישים. דרושה אפוא משלחת גדולה מארץ-ישראל.
על יוזמה זו יש לברך. אנו דורשים זה שנים אפשרות כזו מאמריקה ואינה נותנת לנו. אם כאן מזמינים אותנו - עלינו להיענות. מי ייתן ויזוז העניין. בשטח התנועתי יש באנגליה הזנחה עצומה ואם תתארגן המגבית בתנופה הראויה, יהיה הדבר לברכה לא רק לארץ-ישראל מבחינה כספית אלא גם לתנועה הציונית בבריטניה מבחינה מוסרית וחינוכית.
עזבתי את הישיבה באמצע לביקור אצל ג'יימס רוטשילד. הוא קרא את הדוח שכתבתי על המצב בארץ והייתי פטור מסיפור בעל-פה. סיפרתי לו על עניינינו הצבאיים ועל עניין התעשייה. שאלתיו אם אין הוא חבר.P. C ואם לא יכול להשפיע שם בכיוון הרצוי. אמר שהוא חבר כשם שווייצמן הוא חבר - לפני הרבה שנים ביקשוהו האמריקאים להיות נציגם בחברה זו והסכים, אך אחרי שנה-שנתיים חדל להשתתף בישיבות ולא יחדש את השתתפותו עכשיו. הציע לי להתראות עם וולטר כהן ולהגיע איתו לעמק השווה.
עברנו לשיחה כללית על המצב. סיפר כי פיזור ילדי איסט אנד על-פני כפרי בריטניה ויציאת משפחות יהודיות לערי-השדה גורמים לחיכוכים ומעוררים אנטישמיות. יהודי מזרח-לונדון נשארו יוצאי-דופן בארץ זו. לא כן היהודים הגרמנים הנקלטים בקלות, צעיריהם משתתפים עם האנגלים בספורט, וכל הטיפוס האנושי אינו מעורר השתוממות בקרב האנגלים כמו יהודי מזרח-אירופה.
[---]
אחר-הצהרים נועדתי לתה בבית-הנבחרים עם בוב בותבי, יחד עם בפי. בותבי הוא ממקורבי צ'רצ'יל, מהשמרנים הצעירים פורקי עול משמעתו של צ'מברליין. ידו בכל ויד כל בו, לא רק בענייני מדיניות אלא גם בעסקי פרקמטיה. רצה לדבר איתנו בשאלת הדרי ארץ-ישראל. כשבאנו התברר שעדיין אין בידו כלום: יש לו קשר עם מישהו שיש לו כאילו חוזה של 4 מיליונים תיבות מארץ-ישראל, ובותבי רוצה להשפיע על מיניסטריון-האספקה שיקנה את הכמות הזאת בשביל הצבא, בסיסמה "תפוח-זהב ליום". עוול הוא לשלוח את החיילים לקנטינה לקנות שם תפוחי-זהב במחירים מופקעים, חובה לתת להם את הפרי בקביעות כחלק מפת-בגם, הכרחי לזונם בוויטמינים וכו' וכו'. דברים של טעם, אלא שבותבי מתכוון למכור לממשלה את הפרי במחיר יותר גבוה משקנה מאותו בעל-חוזה ולשלשל לכיסו את ההפרש ואני איני רואה סיבה מדוע לא ייהנו מרווח זה הפרדסנים הארץ-ישראלים. אלא שכל העניין נראה לי כחלום באספמיא. את העניין הזה פטרנו ברגעים מספר וכל שאר הזמן הוקדש לשמיעת מרי-שיחו של בותבי על המארה ששמה ממשלת צ'מברליין. לדעתו, אין כל תקווה לניצחון ממשי ולהרמת קרן בריטניה בעקבותיו כל עוד ממשלה זו נשארת על כנה והצרה היא שאין לזקן שמץ רצון לפנות את מקומו. רק משבר מפוצץ, חיצוני או פנימי, עלול להפילו. ההנהגה הרשמית של מפלגת הלייבור היא עכשיו משענו האיתן ביותר, כי האנשים העומדים בראשה כה חרדים מפני תנודה העשויה להטיל עליהם את האחריות לשלטון, עד שהם מוכנים לכל תמיכה ולהשתקת כל ביקורת ובלבד שלא יתערער מעמדה של הממשלה הנוכחית. לעומת זה, האיש היחיד במחנה השמרני שהיה יכול לשמש עמוד-התווך לריכוז-כוחות חדש - נשתחד על ידי תפקיד חשוב ונשתתק. בותבי ואחרים מאוכזבים מאוד מהתנהגותו זו של הארי שבחבורתם המביע בכל הזדמנות את התפעלותו מראש הממשלה, אשר רק עכשיו, משנזדמן לו לעבוד במחיצתו, למד לדעת את מעלותיו וחשיבותו. בייחוד עוכר את רוחו של בותבי כישלון מדיניותה של הממשלה לגבי ברית-המועצות. כיום אין כל מגע ממשי בין שתי המדינות ולא נראית שום יוזמה מצד בריטניה למצוא מסילות לליבה של מוסקבה. התפקיד דורש גישה מקורית, כישרון הסתגלות למושגיהם של הרוסים, פיקחות כדי לתפוס את חולשותיהם ולהבין מה בשבילם העיקר - אין למצוא את כל הסגולות הללו בקרב דיפלומטים מקצועיים, אך שום כישלון ושום משבר לא יועילו לשבור את המסורת הנוקשה של משרד-החוץ בהעלאת אנשים ובהעברתם ממקום למקום. מהדברים על ברית-המועצות נתרשמתי שבותבי עצמו לא היה מסרב להתמנות לשגריר במוסקבה... לדעתו של בותבי, אחד השורשים העיקריים לאדישותו של חלק גדול מהציבור באמריקה כלפי מלחמה זו ונטייתו לנער את חוצנו מבריטניה הוא אי-אמונו בממשלת צ'מברליין ואי-יכולתו לסלוח לה את מינכן וכל מה שקדם למינכן. ומכיוון שעמדת אמריקה עלולה לשמש גורם מכריע בתוצאות המלחמה, הרי שהמשך קיומה של ממשלת צ'מברליין הוא אסון לאומי עכשיו יותר מבכל זמן אחר. ראשי הצבא מתעבים את הממשלה. אחד הגנרלים אמר לבותבי:
if the country survives this government, it can certainly survive the war!
]אם המדינה יכולה לעמוד בממשלה זו חזקה עלייה שתעמוד גם במלחמה!].
למדתי מבותבי כי בין בעלי-הביקורת יש יחס חיובי לאיירונסייד, כאדם הראוי למקומו, ויחס של ביטול גמור לגורט; מרוצים מפעולת חיל-האוויר, שעלתה על התקוות שתלו בה, ומאוכזבים מהצי; סבורים ששתי המשענות העיקריות של החזית הדמוקרטית במלחמה הן הצבא הרגלי הצרפתי וחיל-האוויר הבריטי.
[---]
