מתוך יומן העבודה                                                                            לונדון, 19.10.1939

 

בשיחת-הבוקר הרגילה, עם בוא חיים למשרד, מסר כי ויקטור טילפן אליו אמש ומסר את תוצאות שיחתו עם הליפאכס. בפגישתם היו עוד אנשים. לא הייתה לוויקטור הזדמנות לנגוע בעניינינו. הליפאכס היה נלהב מחתימת החוזה עם טורקיה[1]: הכול מנוי וגמור והחוזה ייחתם היום. ביחס למלחמה, אמר, יש סברה שמצב זה של מלחמה - לא מלחמה יימשך זמן רב. לפי ידיעותיהם דרש היטלר התקפה רבתי במערב, אך המצביאים סירבו. אם לא תיערך התקפה צבאית, חזקה על היטלר שיחדש את התקפת-השלום. ייתכן שינסה להציע ויתורים בלשון-ערומים - אז תבוא שעת הסכנה האמיתית, כי יש בבריטניה דעת-קהל המוכנה להיאחז בכל אפשרות של שלום וללכת שולל אחרי הצעות-פשרה-למראית-עין של היטלר.

דברים מעניינים, אך לנו לא קר ולא חם מזה - על-כל-פנים לא חם.

עניין גדודי-העבודה אינו נותן לחיים מנוח. הוא דורש מייד את התזכיר הצבאי. אמרתי לו שלפני נסיעתו לא אמר לי כי הוסכם לשלוח תזכיר רק בענייני תעשייה. אישר שאומנם כך הוסכם. אמרתי שהחלק העוסק בכימיה ישנו, אך החלק החרושתי איננו ולי אין חומר על נושא זה. יעברו ימים עד שיגיע החומר מהארץ. אליהו מתעכב. גם לגופו של עניין הנני בהחלט נגד צמצום התזכיר בענייני תעשייה. ראיתי שאינו עומד על כך והחלטתי לכתוב כראות עיני.

נתקבל מברק מהארץ בעניין ה-43, שנאסרו בסביבות בית-שאן בשעה שעסקו בתרגילי-לילה צבאיים, כשבידיהם רובים צבאיים וכדורים בלי רישיון [---]. מפי מרי פייבל, שחזרה מדרום-אפריקה בטיסה וראתה באלכסנדריה את אחיה ואחותה, נודע לי כי מפקד הפלוגה היה משה דיין. עכשיו מודיע אליהו כי המשפט נקבע ל-25 בחודש ועד כמה שלא יקשה הדבר יש לנסות להשיג התערבות מלונדון, כי התוצאות יכולות להיות קשות.

הייתה לנו התייעצות חטופה מה לעשות - האפשר לחדור בעניין זה למשרד-המלחמה וכיצד. היום אני הולך אל שלישו של איירונסייד בתקווה לראות את ראש המטה עצמו, אך אין אני נוטה כל-עיקר לפנות אליו בעניין כה דק ומסובך בשיחה ראשונה זו. ניימיר הציע שנימלך בדעתו של קולין קוט. צילצלתי אליו וקבע לי פגישה בחדרו במשרד-המלחמה ב-3 אחר-הצהרים.

כשבאתי אליו התברר לי כי אך זה חזר מארוחת-צהרים עם חיים, ושמע ממנו על נסיעתו. קיבלני בחדר-עבודה שהיו בו גם קצינים אחרים. הציגני כקצין תורכי לשעבר. אמרו: עכשיו אנו בעלי-ברית. השיחה לא הייתה קלה בנוכחות זרים. סיפרתי לו עניין ה-43 ושאלתי עצה - מה לעשות לטשטוש העניין או להמתקת הדין? אמר מייד: כאן אין לעשות כלום. אנשי-הצבא יתייחסו לעניין רק מבחינה צבאית, ומבחינה זו לא יוכלו להתערב כלל אלא יסמכו על שיקולו הצבאי של המפקד האחראי. ואשר לשיקולים מדיניים אלה צריכים להישמע ממוסד מדיני - הווה אומר משרד-החוץ. יעצני לקחת דברים עם ראש לשכת המזרח התיכון במשרד-החוץ. אמרתי שאם הגיונו הוא שעלי ללכת למשרד אשר ארץ-ישראל נתונה לפיקוחו, הרי טעות בידו כשהוא שולחני ללשכת המזרח התיכון במשרד-החוץ. ארץ-ישראל אינה נתונה כלל בגדר סמכותה - היא שייכת למשרד-המושבות. אמר: נכון, באמת טעיתי, עליך ללכת אל משרד-המושבות...

שאלתיו עצה בדבר תנאי המשכורת של מתגייסינו לצבא - מי האיש במשרד-המלחמה שאפשר לפנות אליו בעניין זה? נמלך בדעתם של היושבים איתו בחדר. הללו פסקו בלי כל היסוסים ופה אחד: יש לפנות אך ורק למשרד-המושבות. כל הנהרות הולכים אל הים!

בסוף השיחה סיפר קוט אגב-אורחא, כי משרד-המלחמה עומד לשלוח איש לארץ-ישראל לברר אפשרות של תעשיות לצורכי צבא, והאיש רע, לא יוצלח גמור. שאלתי: מיהו? אמר: צ'ארלז ויילי כהן, אחיו של סר רוברט[2]. אמר שכבר רב על זה עם הור-בלישה. שאלתיו אם סיפר זאת לחיים. אמר: בוודאי!

מחדרו של קוט עליתי קומה אל קודש-הקדשים של.C. I. G. S - [[Chief of Imperial General Staff. נכנסתי לחדר השלישים. בעל-דברי איננו. אף ראש המטה איננו. שניהם באלדרשוט, לביקור של פיקוח. מוטב, נאמר לי, שאבוא מיום ב' ואילך, כי מחר בבוקר ישיבת המטה ואחר-הצהרים -"מלא". לראיה הביא בן-שיחי את לוח הוויעודים של ראש המטה - קרא בו בהחזיקו את הלוח כמעט לפני עיני - כזוהי הזהירות שנוהגים שלישיו של ראש המטה הקיסרי הכללי לצבאות בריטניה במלחמה כלפי אדם זר בהחלט. מובן שקראתי כהרף-עין את כל הרשימה והנה את מי עיני רואות? בראש הרשימה מתנוסס לתפארה שמו של סר רוברט ויילי כהן!

חזרתי למשרד ומצאתי את חיים טעון מחדש ויורה ברקים על החתירה החדשה שנתגלתה. מתברר שצ'ארלז זה הוא באמת ביש-גדא גמור, ניסה בכה וניסה בכה ובכל אשר פנה נכשל. חיים מוכן להילחם בקנוניה זו עד חורמה. הוא רואה הערב את מלצ'ט וידרוש ממנו שיסדר לו ראיון עם הור-בלישה.

בקשטנסקי מסר מפי תום וויליאמס כי אסלי וגרינווד התראו כבר עם ראש הממשלה בעניין חוק הקרקע. לדבריהם, ראש הממשלה לא ידע מאומה על העניין וכאילו התפלא. הם בטוחים שעשו עליו רושם ושהוא יעכב את העניין [---]. מגיע להם יישר-כוח נאמן, אך בכל-זאת לא ברור מהי התוצאה [---].

בקשטנסקי מסר גם על שיחתו עם תום בעניין המופתי. הצעתי נוסה שאלה: ההתייעצה ממשלת עיראק, כבעלת-בריתנו, עם ממשלת הוד מלכותו בטרם הרשתה למופתי הירושלמי להיכנס לעיראק, ואם כן-מה הייתה העצה שניתנה לה? לדעתי טוב היה אילו הציג את השאלה מישהו ניטראלי ולא ידיד מובהק - כדי לעשות רושם של חרדה לאימפריה מפני חתירות אחד מאויביה ולא של דאגה ליהודים. אך תום לא רצה להוציא את הטרף מידו. אני הממונה על ענייני המופתי, טען, והשאלה מגיעה לי. בקשטנסקי נענה לו.

בפי חוזרת ומעוררת את שאלת הישארותי בלונדון כל זמן היעדרו של חיים. סיכוי זה מבהילני, כי ליאו הרמן גמר עם חיים שיבקר בדרום-אמריקה בחודש מרס - משמע שהנסיעה תימשך כחצי שנה. מובן שאין לסמוך מעכשיו על סידורים שנקבעו למשך חצי שנה וגם ספק רב אם מותר לחיים להיעדר מלונדון במצב זה זמן כה רב. כל יום מוכיח שאין לנו איש במקומו. אבל גם ההישארות לחודשים-שלושה קשה לי מנשוא - מטעמים משפחתיים ו"מחלקתיים". מצאתי חובה להבריק לירושלים על סיכוי זה ועל דאגתי. ביקשתי שיחוו דעתם.

 

הערות